ויכוחים הם עקרים. אף אחד לא מקשיב לשני לעומק ולא נוצרת הבנה חדשה. מצד שני, אנחנו רוצים לדון בנושאי מחלוקת. מה עושים?
משתמשים ב"חשיבה מקבילה". פורשים על השולחן את שתי/כל התפיסות, אחת אחת, לאט לאט, וחוקרים אותן בנפרד. ללא עימות, ללא השוואה – מתוך סקרנות וחקירה. קודם שני הצדדים חוקרים את תפיסה א', אח"כ שניהם עוברים לחקור את תפיסה ב'. אח"כ מסתכלים גם על היחסים ביניהן.
כאן נוצרת הקשבה עמוקה. הבנה חדשה ויחסים חדשים.
המושג הוא של דה-בונו ולמי שלא קרא, זו המלצה חמה על הספר הוותיק שלו "חשיבה מקבילה".