להבריא מפרידה או פיטורים

פרידה או פיטורים הם טראומה, מכה. גם אם אתם יזמתם את הפרידה ושלמים איתה, גם אם כבר מצאתם מקום עבודה חדש, טוב ומתגמל יותר, והכל נראה בסדר – כדאי לעשות עבודת עיבוד עם הטראומה הזו, כדי שהפגיעה לא תתייצב ותהפוך אצלכם לפוסט-טראומה. כדי שהלב שלכם לא ילך ויסגר מכל אירוע כזה. תהליך עיבוד כזה אפשר לעשות בצורה מקצועית עם קואצ'רים כמוני או מטפלים, או, במיוחד אם מה שקרה לא כואב מדי – בעצמכם.

בואו נדבר על 4 שלבים בעיבוד של אירוע כזה.

1. מה הסיפור שלך (קצה הקרחון)?

אנחנו רוצים לגשת לחלק הגלוי של הסיפור, לקצה הקרחון. לתת הרבה מקום לסיפור עצמו, לפרטים. אפשר לעשות עיבוד כזה בשיחות עם חברים ומשפחה או בכתיבה. אם אתם משוחחים עם אנשים אחרים, המטרה של השלב הזה היא לא להתקדם, לא להסיק מסקנות, לא להציע לכם נקודות מבט חדשות, לקיחת אחריות או שום דבר ניו-אייג'י שכזה.

המטרה היא לפרוק. לתת לעצמכם מקום לספר את הסיפור. להיות מפורטים ואפילו קטנוניים אם צריך:

• מה בדיוק היה כאן
• מה אתם עשיתם
• מה הם עשו
• מה לא היה צודק
• מה הם לא הבינו
• על מה לא קיבלתם הכרת תודה
• מה אתם פספסתם

וכך הלאה. אל תחסכו אנרגיה בשלב הזה, הוא חשוב. אנחנו לא רוצים להיתקע בשלב הזה – בהחלט לא. הורים לילדים צעירים מכירים את המשפט:

Needs met go away, צרכים שבאים על סיפוקם נעלמים.

וגם כאן. אם אתם רוצים להתאושש מהאירוע הזה ולהפסיק "לחפור" אודותיו, קודם כל הקדישו זמן ל"חפירה" הזו. היא חשובה. אנחנו רוצים לתת מקום לכאב, לפגיעה, לעוול, אפילו למקום הילדותי, הקטנוני והמתחשבן שלנו.

חשוב לתת מקום לרגשות שעולים יחד עם הסיפור. לא צריך לטפל בהם במיוחד בשלב הזה וגם לא לנסות לא להרגיש אותם.

ככל שהפגיעה היתה יותר גדולה, ככל שהיחסים או תקופת העבודה היתה יותר ארוכה, חשוב יותר לעשות את העיבוד הזה של הסיפור בצורה מקצועית. אם עברתם התעללות פיזית או רגשית, אז כמעט בוודאות – עברתם גם גזלייטינג, ותפיסת המציאות שלכם השתבשה. אתם צריכים עזרה לסדר בחזרה את הסיפור נכון. אני ממליצה להתחיל מהקורס שלי "להתמודד עם נרקיסיסטים", כדי לחזק את עצמכם ולהשתחרר מהגזלייטינג המקטין שעברתם.

2. הקרחון עצמו

אם התחלנו מקצה הקרחון, הסיפור, רוב הכאב שלנו נובע מהקרחון עצמו – שמורכב כמעט תמיד מאירועי העבר. בתקופות הקשות שרובנו עברנו בשנים האחרונות – מהקורונה, ההפיכה המשטרית ועד למלחמה האיומה – חלקנו חווינו מוות, דאגה איומה לקרובים, חוסר בית, קשיים כלכליים עצומים ואלימות. בחוויות איומות כאלה הכאב שלנו קשור להווה. אבל בנושאים יומיומיים יותר, כמו עלבונות, פגיעות, אי הבנות, כעסים וויכוחים – הכאב שלנו נובע ברובו מן העבר.

הפסיכולוג דניאל סיגל מדבר על שני סוגי זיכרון.

• הזיכרון הרגיל, הנרטיבי (סיפורי), שבו אני מספרת היום את מה שאני זוכרת שקרה אתמול. אני יודעת שאני נמצאת כאן היום ומספרת סיפור שלא קורה עכשיו אלא בעבר.
• "זיכרון מרומז", שבו המוח שלי נזרק אל העבר, בדרך כלל לטראומה בעבר, בלי שאני מבינה לגמרי איפה אני נמצאת. אני מרגישה שאני נמצאת שם, בעבר.

אם הבוס אומר לכם בטון קשוח:

למה הדו"ח לא מוכן? היית אמור להגיש את זה היום

ואתם מגיבים בתגובה רגשית חזקה, מרגישים מותקפים ורוצים לברוח או לתקוף אותו בחזרה, אתם כנראה חווים זיכרון מרומז. נזרקתם אחורה, לתקופה אחרת – כנראה בילדות – שבה הותקפתם. אולי לא הותקפתם בצורה חזקה, אבל מכיוון שבילדות היו לכם משאבים רגשיים מעטים, כל התקפה היתה מפחידה וכואבת.

זה מקור רוב הכאב שלנו היום – בעבר. כל זה לא בא לבטל את הכאב שלנו היום, הוא אמיתי לגמרי. אבל אנחנו מתחילים להבין איפה נמצא מקור הריפוי. הוא לא נמצא רק בעיבוד והבנה של מה שקורה היום. יתכן שהיום לא באמת קורה יותר מדי. העיבוד העמוק נמצא בעבר, בריפוי טראומות העבר שלנו.

אל דאגה, העבודה הזו לא חייבת לכלות 20 שנה של טיפול פסיכולוגי. גם כאן אתם יכולים להיעזר בשיחות עם חברים או בכתיבה, ולשאול את עצמכם את השאלה החשובה:

מה זה מזכיר לי?

אתם מחפשים אירועים בעבר, רצוי כמה שיותר מוקדם, שמזכירים איכשהו את הנושא הזה. שיש להם אווירה דומה, מצברוח, תגובה רגשית, תחושה. זה לא שמה שקורה היום קרה בדיוק בעבר, אבל מה שקורה היום מזכיר את העבר. אין צורך לעסוק בשאלת הדיוק יותר מדי, האם האירוע שאתם זוכרים הוא בדיוק רלוונטי. אם האירוע ההוא קופץ לכם עכשיו לזיכרון, הוא רלוונטי. מותר אפילו להמציא טיפה או לנחש – אנחנו לא בבית משפט. אנחנו עושים עיבוד רגשי.

העבודה שלכם היא לנסות לספר לעצמכם את הסיפורים היותר מוקדמים. לאן שנזרקתם אליו. את מקור הכאב של מה שקורה עכשיו. גם כאן, אתם מחפשים לספר את הסיפור, כמו בשלב הראשון, אבל הפעם – את הסיפורים המקוריים, המוקדמים. גם כאן, תנו לרגשות לעלות. הם יכולים להיות קשים. מותר לבכות, לצעוק, לרקוע ברגליים, להכות כריות, לקלל וכל מה שמגיע. לא לצעוק על דמויות בחייכם אלא לבד, עם מטפל או בסדנה יעודית – זהו תרגול. עיבוד. יש לעיבוד כזה המון ערך.

3. מה היתה הטעות שלי?

עד עכשיו עיבדנו את הסיפור ואת הרגשות שהוא מעלה, בעיקר מן העבר. נתנו מקום לעוול ולפגיעה שחוויתם. עכשיו אנחנו עושים צעד קדימה ומתחילים לשאול:

מה אני עשיתי? מה היה החלק שלי בסיפור הזה? מה אני פספסתי? מה היתה הטעות שלי?

יתכן שהחלק שלכם בסיפור לא היה כל כך גדול, ובמקרים נדירים היתה לכם 0 השפעה על המציאות. אבל לרוב יש לנו חלק משמעותי במה שהשתבש, ושווה להבין אותו. אנחנו רוצים ללמוד משהו על עצמנו. גם אם אחרים היו ממש לא בסדר.

בחלק הזה חשוב לא להשתלח בעצמכם, להקטין ולנזוף, אבל כן לנסות להבין מהי נקודת הגדילה שלכם לעתיד. מה אתם רוצים ללמוד לא לעשות או איך לא להתנהל בקשר או בעבודה הבאים שלכם. לקוח בכיר בצה"ל סיפר לי שכשעושים תחקיר אירוע, למשטרה הצבאית אסור לקרוא את התחקיר. זה בא לאפשר חקירת אמת פרודוקטיבית ולמידה לעתיד, בלי לקלקל את התחקיר עם הצורך להגן על המעורבים.

התחקיר הוא לא משהו שבא נגדנו אלא בא להגדיל אותנו ולעזור לנו להתקדם. יתכן אפילו שהאירוע כולו היה חיובי, טוב שסיימנו את הקשר או העבודה האלה, ועדיין, שווה ללמוד מהטעויות שעשינו בהם.

השלבים הקודמים של העיבוד חשובים, כדי להגיע לשלב הזה של הלמידה לא עמוסים מדי ברגשות קשים. אם אתם סובלים מביקורת עצמית קשה ומשתקת, כדאי לקבל עזרה מקצועית בשלב הזה.

ואם אתם רוצים להעמיק את ההבנה והלמידה שלכם מה השתבש בקשר הקודם, במיוחד אם זה קשר אישי – אני ממליצה לכם על הקורס "המתימטיקה של יחסים" שיעזור לכם גם להבין טעויות שעשיתם וגם איך להתקדם משם בצורה טבעית ומתאימה לכם.

4. מה אני שואפת לפתח?

בעצם, לאן אנחנו שואפים להתפתח? אילו יכולות אנחנו רוצים, שואפים ומתכננים לבנות? אם בשלב הקודם ניסחנו והבנו את הטעויות שלנו, אנחנו לוקחים אותן עכשיו צעד קדימה, אל השיפור והבניה החדשה.

לפני כמה שנים קשר רומנטי שלי נגמר בצורה כואבת. עשיתי המון עיבוד רגשי על כל מה שקרה שם, וגם הבנתי את הטעויות שלי. אחת העיקריות – היה נושא שכאב לאותו גבר, ואמנם דיברנו עליו, אבל לא מספיק בשבילו. אני לא ידעתי שלא הבנתי עד הסוף, שכנראה לא הקשבתי עד הסוף, שהוא הרגיש שסגרתי שם דלת בפניו ולא הסכמתי לדון יותר במשהו. הוא שיתף והקשבתי, אבל לא מספיק. לא שאלתי עוד שאלות. לא בדקתי אם הנושא הזה סגור עבורו.

בסופו של דבר ניסחתי לעצמי בצורה חיובית, מה אני רוצה ומתכננת לעשות: להקשיב טוב. להקשיב גם אם מדברים איתי חלש. לנסות להקשיב עד הסוף. לבדוק אם שיתפו אותי בכל מה שקורה. לבדוק אם צריכים לדבר איתי עוד על זה.

אני מזמינה אתכם לנסח לעצמכם בין אחד לשלושה עקרונות, כישורים או יכולות שאתם שואפים לפתח.

וגם: לא ללמוד יותר מדי

יש לנו מה ללמוד, אבל לא תמיד המון. אנחנו לא רוצים לבוא עם כאב וכיווץ לקשר הבא או למקום העבודה הבא. הם יהיו שונים, האתגרים יהיו שונים, ואנחנו רוצים לבוא פתוחים. חלק ממה שהיה בעבר יחזור על עצמו ושם נשתמש בלמידה שלנו, אבל הרבה יהיה חדש. כל המאמר הזה בא לעזור לנו לבוא פתוחים, רגועים ונינוחים לקראת האתגרים החדשים. גם בשיחות מקצועיות כמובן שאפשר לעזור לכם לנתח את מה שהיה ולהתקדם מכאן לרמות חדשות.

שיהיה בטוב!