להוסיף עוד כוסות קפה?

יש אנשים שהחיים שלהם נראים כמו דיסקוטק רועש: עבודה, עסק, לימודים, ילדים, תחביבים, הכל יחד. עושים מיליון משימות במקביל, לא נושמים, סטרס, התמכרויות.

מה תפקידי בכוח? ממני הם מבקשים לדרבן אותם כמו סוס. להוסיף עוד רמקול גדול למסיבה שלהם, להרים אותה עוד קצת. אולי אם יהיה להם accountability חיצוני – יצטרכו לדווח למישהו – יוכלו לעבוד עוד יותר חזק, להוסיף עוד לילות ללא שינה ובלגן.

"אני כבר שותה 3 כוסות קפה ביום", שואלים אותי, "את חושבת שכדאי להוסיף עוד כוס או שתיים?"

מצטערת, אבל לא. אני לא עושה את זה. מה שנדרש פה הוא הפוך: השקטה. לגשת אחד-אחד לרמקולים ולהנמיך אותם קצת. הפסקה קטנה פה, ויתור על קורס אחד שם. לישון יותר, לעשות כמה דקות של פוקוסינג או מדיטציה ביום. לחזור לספורט. יכול להיות שכדור או שניים יפלו על הארץ. לא נורא, נרים אותם אח"כ.

השקטה היא לא תמיד עבודה נעימה. זה כמו לנקות מטבח או חדר אמבטיה. יש מקומות שחורים ודביקים. לא סתם הגברנו כל כך את הרמקולים. יש דברים שנוח לא לשמוע.

מתישהו נוצרת מידה של השקטה. ברור לנו יותר מה קורה פה. מה הכי חשוב לנו, מה סתם הרגל או אגו ואפשר לוותר עליו, מה במצב גרוע ממה שהבנו וצריך הנשמה. פה מערכת ניהול זמן יכולה להכנס לתמונה – קודם לא היה סיכוי לניהל נכון.

מפה מתחילה העבודה האמיתית. שהיא מסודרת, אולי פחות מרגשת. בצורה שמחזיקה בצורה אותנטית את כל החיים שלנו, כולל הגוף שלנו, האהובים שלנו והערכים שלנו.

זו ההצעה שלי. גם הספר שלי שואף לעזור בזה.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם: