אין ניטרליות בעולם. אתה צריך להיות חלק מהפתרון, או שאתה הופך לחלק מהבעיה.
משפט כואב של אלריג' קליוור, פעיל פוליטי לטובת זכויות השחורים בארה"ב, במאה הקודמת.
זה רלוונטי לפעולות היומיומיות שלנו. אם אנחנו פועלים לטווח קצר, אנחנו מחמירים את הבעיות שלנו.
כן, יש בעיות דחופות, כן, נראה שאין ברירה אלא לפתור אותן, ובכל זאת – אם אנחנו פועלים כך – אנחנו לא פותרים את הבעיות האמיתיות שלנו, ובכך מחמירים אותן.
לפעמים אנחנו צריכים להתאפק. להמנע. להיות ממושמעים ולא להשתמש בפתרונות קצרי הטווח הרגילים שלנו. הם אלו שיוצרים את המצב הגרוע כולו.
במרווח שנוצר – כשאנחנו לא עוסקים בפעולות קצרות טווח – מתפנים משאבים לפתור את הבעיות שלנו מהשורש.
בימים כתיקונם היתי מדברת על לצפות בסדרות כל ערב, לשתות אלכוהול כל יום, לצחצח שיניים עם ג'וינט – בתור פתרונות קצרי טווח שמעמיקים את המלכודות שלנו בחיים. בימים האלה שלנו יש כנראה דברים יותר גדולים שאנחנו צריכים להפסיק ולהתחיל לעשות.