ביקורת שלנו כלפי אחרים, איך להסתדר איתה? ביקורת יכולה להתעורר בשני מקרים:
1. ביקורת כלפי קווי אישיות שיש לנו עצמנו. "הפוסל במומו פוסל". למשל כלפי ילד שמזכיר לנו את עצמנו.
2. ביקורת על חסר של חוזקות שלנו. על הקווים ההפוכים מאיתנו.
במקרה 1 אנחנו מבקרים כי עולה אצלנו כאב שלנו, הרבה פעמים מהילדות. כאב שסבלנו מתוך איכויות מסוימות שלנו או התנגשויות עם המציאות – למשל חולמנות, פיזור, רגישות, איטיות, מופנמות. אנחנו מבקרים מתוך רצון להגן על הילד, למשל, מאותו כאב שכאבנו.
העבודה שלנו היא לעבד את הכאב של עצמנו בנושא הזה. לכתוב את הסיפורים שהיו, להיזכר, לבכות, להכות כרית, לכתוב שיר או לצייר. שוב ושוב, כמה שצריך. ככל שהכאב שלנו יעובד הוא ישתחרר, ונהיה יותר נקיים כלפי אותו אדם, במקום לבקר אותו.
בכל מקרה, שווה לזכור – גם אם זה הילד שלכם והוא דומה לכם, הוא לא אתם והחיים שלו יהיו שונים.
במקרה 2 כדאי לבדוק. יכול להיות שהביקורת שלנו היא על קווי אישיות שהם הצד האפל של מטבע שיש לו גם צד חיובי גדול ומשמעותי עבורנו.
קשה לנו עם זה שבן הזוג לא רגיש לרגשות שלנו, כמו שאנחנו רגישים לשלו. אבל הצד השני של אותו מטבע – הוא מאוד פרקטי, וזה אלמנט שמשרה עלינו בטחון גדול.
אם לאדם השני חסרה ראיה פרקטית וקונקרטית של המציאות, וזה מפריע לנו, סיכוי טוב שהוא שופע רעיונות, הברקות ובדיחות, שמעשירים את חיינו עמוקות.
אין לי אף חבר וכמעט אף לקוח (היה אחד…) מאותו טיפוס אישיות שלי. זה פשוט לא מתאים. המשיכה שלנו היא לפונקציות הפוכות משלנו, המשלימות. זו התאמה טובה. זה אומר שלא יהיו לנו אותן חוזקות. חוסר התאמה מסוים מובנה בתוך קשר שמאוד מתאים.
