שתי תפיסות מנוגדות שאני מציעה לאמץ כדי להתמודד עם מצבים קשים כמו הסגר החדש:
- סלחנות מפליגה לעצמנו. זה מה שיש. המצב קשה מאוד, יש משבר עולמי. זה בסדר גמור שלא הצלחתי לעשות הרבה דברים, שדברים נעצרים ומחכים. שלא עמדתי בתוכניות וביעדים, שגלשתי וברחתי. במיוחד לגבי מה שעשינו בעבר ועד לרגע זה.
- לא לעצור את הנשימה, אלא לנשום. לא לחכות שזה יעבור, אלא להיפך, לחיות עכשיו. להגיד – גם אלו הם חיי. מה אני רוצה לעשות עכשיו? עם עצמי, עם הזמן שלי, עם הגוף שלי, עם היחסים שלי, עם הקריירה שלי?