לייצר דחיפות למה שחשוב

לייצר דחיפות למה שחשוב

מעולם לא נתקעתי ללא דלק במכונית. אני גם לא דואגת לזה במיוחד. אני יודעת שאחרי שנורית הדלק דולקת, יש במיכל מספיק דלק לעוד כמה עשרות ק״מ. אז בהזדמנות הבאה שבה אני עוברת ליד תחנה, אני מתדלקת. אם אני רק נוסעת בתוך השכונה, אני לא נוסעת במיוחד לתדלק.

מצד שני, לפעמים אני כמעט לא נוסעת לשום מקום מחוץ לשכונה. הילדים שלי עצמאיים באוטובוסים, אני עובדת מהבית, ונוסעת בעיקר ליוגה. אז היה שבוע שלם שבו נסעתי עם נורית דלק דולקת. לא נסעתי לשום מקום מיוחד, וגם לא תכננתי שום נסיעה. ואז הבנתי. אמרתי לעצמי: זו הולכת להיות הפעם הראשונה בחייך שבה תתקעי ללא דלק.

כבר קיבלת התראה. לא תהיה התראה נוספת. זה פשוט יגמר.

ההתראות בחיים אינן דחופות

לגבי הדברים החשובים ביותר בחיינו אין התראות רבות, ואלו שיש – דומות לנורית הדלק. הן לא באמת מיידיות. אפשר לנסוע איתן עוד קצת. ועוד קצת. אפשר לנסוע איתן כמה שנים, ועם חלקן – עשרות שנים. מעל גיל מסוים אפשר להתיחס מעט מאוד לילדים. הם הולכים לחוגים, משחקים עם חברים, הם עושים שיעורים, הם שורצים מול הטלויזיה, הטלפון והמחשב ולחילופין קוראים ספר או משחקים בחוץ. עד שיש משבר – נגמר הדלק – אפשר לבלות איתם מעט מאוד זמן, לדבר איתם מעט, להקשיב מעט, לחבק מעט.

אנחנו מתעוררים כאשר הילד נכשל בלימודים, מרביץ או מעשן. אז באמת המכונית עומדת באמצע הרחוב ולא תזוז, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות משהו. כמובן שהנוריות דלקו קודם – אבל קטנות כאלה, נורמטיביות – הן דולקות אצל כולם, ולמי יש זמן לעשות משהו משמעותי עם הילד. בהזדמנות אחרת. אפרופו עישון, גם לעשן אפשר די הרבה שנים, וזה יהיה די בסדר, עד שיום אחד מיכל הדלק – הריאות שלנו וכלי הדם – ריק.

נוריות אזהרה נורמטיביות

אולי זו הנקודה. שנדמה שהנוריות דולקות אצל כולם, והנה, גם הם לא עושים עם זה כלום. אז אולי באמת לא צריך? חברה אמרה לי: אם מעל גיל 50 אתה קם בבוקר ולא כואב לך כלום, סימן שאתה מת. אלו הנוריות. אני לא בת 50 אלא 40. אז אני לא יכולה לדבר מנסיון. אבל אפילו בגיל שלי, מקובל שכל מיני דברים כואבים כל הזמן. הרשימה ארוכה ומגוונת. גב, כתפיים, צוואר וברכיים – כמובן. אבל גם ראש, בטן וגרון. בדיקות דם – כבר לא מה שהיו פעם. חניכיים – עדיף לא לדבר על זה.

אפשר להסתכל על הכאבים האלה מכמה כוונים. מכוון אחד, זה תהליך טבעי ביותר. אנחנו חיים הרבה מעבר למה שהגוף שלנו מיועד לו. במקור התוכנית היתה להתפגר בגיל 40-50, אחרי שהצאצאים שלנו בגרו, ואולי עזרנו טיפה עם הנכדים, שגם הם ישרדו. זהו. אז זה לא משהו שעשינו לא בסדר. מצד שני, אם אנחנו רוצים משהו מעבר לזה, אז אלו נוריות שאומרות שהדלק שלנו נמוך מאוד. אפשר לסחוב עוד קצת, בד״כ, אבל בעצם – למה? למה לסחוב עוד? למה לדחוק את הגוף שלנו/הילד שלנו/הנפש שלנו/בן הזוג שלנו לפינה? למה לצבור נזק?

כי אין לנו וואקום בחיים

ברור למה. אין לנו שום ריק בחיים, שום וואקום. אם פעם לאנשים היו זמנים פנויים, שבהם הם פשוט ישבו על המרפסת, או ברחוב, ופטפטו עם חברים, ביקרו זה את זה ביקורים משפחתיים של מספר ימים או שבועות, נסעו לחופשות קיץ של חודשיים – היום כמעט שאין דבר כזה. אנחנו עסוקים. אנחנו עושים משהו, בכל רגע נתון (חלק ממה שחלקנו עושים הוא חסר כל תוחלת – אבל זה נושא אחר. כך או כך, אנחנו עושים משהו). אז למלא דלק – לעשות יוגה, לישון, לחתוך סלט, לצאת עם ילד גדול לטיול בחוץ או לשחות בים – יהיה חייב להיות במקום משהו אחר. והמשהו האחר מרגיש דחוף יותר.

הנורית לא כואבת ולא מסנוורת

זו שאלה של דחיפות. כאשר המכונית עומדת באמצע הכביש, באמת דחוף למלא דלק במיכל. נצטרך לצאת, וללכת ברגל לתחנה כלשהי. מכיון שרובנו ממש לא רוצים לעשות את זה, לימדנו את עצמנו להתיחס לנורית הדלק כאל אזהרה דחופה. הנורית לא כואבת לנו, היא אפילו לא מסנוורת. אפשר היה להדביק עליה מדבקה ולהמשיך לנסוע עד הסוף. אבל ייצרנו דחיפות. קבענו לעצמנו שכאשר הנורית נדלקת אנחנו מתדלקים. חלק מהאנשים אפילו מתדלקים כשזה מגיע לרבע. החלטה כזו.

להדביק מדבקה על הנורית?

האם אנחנו מוכנים לייצר דחיפות במקומות נוספים? האם אנחנו מוכנים להתיחס לנוריות נוספות? האם אנחנו מוכנים להתיחס לכאב ראש כאל נורית דולקת? אקמול הוא מדבקה על הנורית, הוא לא ממלא דלק. כאב ראש נגרם ממצב פיזי לא טוב או מסטרס. אם לא נעשה משהו לטובת עצמנו, אנחנו נמצא בסופו של דבר במקום גרוע. עייפות היא נורית. קפה הוא מדבקה על הנורית. עייפות נגרמת מחוסר שינה, בעיקר, ממצב פיזי גרוע, או משעמום – שהוא בפני עצמו נורית לנושאים תקועים בחיים. עצבנות היא נורית, סיגריה היא מדבקה על הנורית. ילדים שמתנהגים מתחת לכל ביקורת הם נוריות. בני זוג אומללים הם בד״כ נורית (לנו. לעצמם – זה נושא אחר). גם מה שקורה במדינה ובעולם הן פאנלים שלמים של נוריות מהבהבות.

לייצר דחיפות. למלא דלק – היום

אז? מה עושים? אי אפשר לעשות הכל בבת אחת. אבל אפשר לבחור היום נורית אחת שאנחנו מתחילים להתיחס אליה היום. ומכניסים תיקון קטן – ואפילו קטנטן, לחיים שלנו – היום. דבר אחד. הליכה קטנה של 20 דקות בחוץ – היום. שייק ירוק אחד – היום. לשכב עם הילד במיטה שלו לפני שהוא הולך לישון 10 דקות במקום דקה אחת – היום. לכבות את כל המכשירים החשמליים בבית לחצי שעה – היום.

עובדים עם הספר שלי?

למי שעובד עם הספר שלי – יש הרבה מקומות שאפשר להשתמש בהם לנושא הזה, אבל אפשר להתחיל מעמ׳ 24. מוזמנים לכתוב לי במייל או כאן למטה בהערות, איך הולך.

איך אני יכולה לעזור אישית

אהלן, אם כבר הזדמנתם לאתר שלי, הנה כמה דברים שאני יכולה לעזור בהם:

  • להבין מהם הנושאים החשובים האלה שלא זוכים לטיפול
  • להבין, באופן עמוק, מה קורה שם
  • לקדם את הנושאים האלה
  • לנהל את עצמכם ואת הזמן שלכם כך שכן תוכלו לחיות חיים מדויקים

דברו איתי!

מדריך ניהול זמן במתנה

כתבתי במיוחד עבורך מדריך: "ניהול זמן של אלופים". להזמנה ללא תשלום:

אולי יעניין אותך גם: