סולז'ניצין: "הקו המפריד בין טוב לרע עובר דרך ליבו של כל יצור אנושי".
למה ילדים אוהבים סיפורים מפחידים, כמו של רואלד דאל (צ'רלי והשוקולד, ועוד פנינים יותר קיצוניות…). למה הם אוהבים לשמוע על רשעות, אכזריות, חוסר הגינות וחוסר מזל?
כי, בצורה שכואב לנו להכיר בה, כך הם חווים את העולם, ואת עצמם. גם. הם חווים את העולם (גם) ככאוטי ומפחיד, ואת עצמם גם כרעים. הם רוצים שנכיר בזה, נעזור להם לעבד את זה ולעשות בזה סדר, לפחות מסוים.
אנחנו לא מכניסים להם רעיונות לראש. הרעיונות שם מלכתחילה. לכן חשוב לדבר איתם גם על אלימות, גזענות, שוביניזם ולאומנות. על בריונות, על פורנו, על התמכרויות, על הפרעות אישיות, גם כללית – וגם אצלנו ספציפית. על המשיכה שלהם לזה. אחרת הם נשארים איתה לבד.
לכן חשוב לנו ללכת למקומות הכואבים, אצלנו בלב, ובעבר שלנו. כי הם שם, מחכים לנו לטפל בהם, במידה ובעדינות.
