למה נשארים איפה שרע לנו

למה נשארים איפה שרע לנו

מכירים את זה? אתם קשורים עם נותן שירות מסוים וזה לא טוב. ואתם ממשיכים. או עובדים בעבודה שלא טובה לכם, ואתם לא מחפשים עבודה. אולי אתם בזוגיות גרועה אבל פוחדים לזוז.

אני מכירה עצמאית עם עסק די גדול, שחברת בניית אתרים בנתה לה אתר פנטסטי. לקוחות אהבו מאוד. כל התהליך עם חברת הבניה היה תקשורתי ונעים. לא זול – אבל הוגן יחסית לאתר המתוחכם. הבעיות התחילו אחרי שנתיים. כל שינוי באתר היה יקר מאוד – והם לא עשו את זה כמו שצריך. כל תיקון יצר בעיות אחרות. הם כל פעם אמרו שסיימו – והיו עוד בעיות. דיווחה. חיכתה לתיקונים. ושוב בעיות. וכל הזמן הזה האתר לא נראה טוב. זה לא אתר נידח, מדובר באלפי כניסות לחודש – והאתר לא תקין. בסוף היתה צריכה לשלם לבחור שישב ויבדוק את כל האתר, ידווח על התקלות, יבדוק אחרי שהם טוענים שביצעו – אם אכן ביצעו ומה התקלות החדשות.

יאוש. יקר. גוזל זמן ואנרגיה עצומים. הם היו נחמדים לכל אורך הדרך, ומדי פעם גם עזרו לה מאוד במשהו שלא היו חייבים – אבל היא הוציאה המון כסף כל הזמן וקיבלה שירות גרוע. לקח לה 3 שנים כאלה, עד ששכרה בונה אחר שבנה לה אתר אחר, מעולה, בלי שום בעיה לעדכן אותו בעצמה כשצריך, ועל הדרך גם הביא לה הרבה יותר לקוחות.

אז מה לקח לה 3 שנים? היא לא טיפשה. למה לוקח לנו זמן לצאת ממצבים "דביקים" כאלה? מה הבעיה? ישבתי וחשבתי עליה ועל כל המצבים הדומים שנלכדתי בהם בעצמי, והגעתי לכמה נקודות שלדעתי משאירות אותנו תקועים.

מתחילים להאמין שככה כולם

אם כל כך קשה להם לעדכן את האתר שלה, וכל הזמן יש טעויות ותקלות, חשבה, אז בטח לכל אחד אחר גם יהיה קשה. נכון? איך אפשר למצוא מישהו שיעשה את זה טוב יותר? אולי אף אחד לא עושה את זה ממש טוב? אולי שום קשר לא יעבוד? אולי זו בעיה מובנית בוורדפרס או בה עצמה?

מדי פעם הוא מציל אותנו

אם הכל היה שחור, הינו עוזבים מזמן. אם השירות שלהם היה רק גרוע היא היתה עוזבת מיד. אבל הם גם עזרו. ומדי פעם עזרו בגדול. פעם היתה תקלה ממש גדולה, האתר נפל לחלוטין ביום שישי אחה"צ והם מיד עזרו והעלו אותו בחזרה לאויר. אז אולי רק הם יכולים ורוצים לעזור בצורה כזו? האם מישהו אחר היה עוזר ככה?

בהתחלה תמיד אופטימיים

נכון? כל פרויקט קשה בהתחלה. תמיד יש מחלות ילדות, ולכן אנחנו מגייסים אופטימיות. אם לא ניתן קצת חסד לנותן שירות חדש, לפרויקט חדש, לתחום חדש – לא נתקדם לשום מקום. אז בהתחלה אנחנו מגייסים את כל הסבלנות, האופטימיות, וגם הזמן והאנרגיה שלנו – כדי להתניע. ואז, לפעמים, ממשיכים עם החסד הזה הרבה, הרבה יותר מדי. מתי לעצור בעצם? מתי זה מספיק? קשה לדעת.

מתעוורים למחיר האמיתי

קצת בגלל הסעיף הקודם – אנחנו לא יכולים כל הזמן להיות ערים למחיר העצום שאנחנו משלמים. זה היה משתק אותנו. בחיים צריך גם לדעת לבלוע צפרדעים מדי פעם. אז אנחנו מפסיקים לראות. כמה זמן באמת זה עולה לנו? כמה כסף? כמה אנרגיה? נזקים רגשיים (לא במקרה של אתר – אבל במערכות יחסים)? ואת כל זה הפסקנו לראות. מזמן.

שקר פנימי כדי להצדיק את עצמנו

נוצרת סתירה. דיסוננס קוגניטיבי אדיר. מצד אחד אנחנו פועלים בטפשיות. מצד שני אנחנו לא אוהבים להכיר בכך – גם אם אנשים כבר מעירים לנו. אז אנחנו מתחילים להצדיק. שבעצם המצב לא כזה נורא. והשירות כן בסדר. הפעם ההיא שהאתר נפל? זה לא באמת בגללם, גם היא יכלה להבחין בטעות ולא הבחינה. והפעם השלישית שהוא נפל וגם היה למטה שבוע שלם? זה היה חג, לא נורא, לא הרבה אנשים נכנסים בחג והגיוני שהם היו בחופשה בחג. לאט לאט נוצרת רציונליזציה לגבי כל דבר ובעצם נוצר שקר פנימי גדול לגבי מה שקורה.

יקר וכואב לשנות

לעזוב ולשנות זה יקר וזו טרחה, לפעמים גדולה – וגם לא יודעים מראש כמה גדולה. להקים אתר חדש עולה זמן וכסף. לפרק משפחה – כאב עצום, משתק, ליקרים ביותר. האם אנחנו מוכנים לעבור את זה? הקטע הזה נכתב עבור מצבים שבהם זה כבר די ברור. שכן. שצריכים להתקדם הלאה. המצב לא טוב. ועדיין – גודל השינוי והכאב שהוא דורש – עוצרים אותנו אפילו מלהבין מה המצב.

אפשר להגיד שהסיבה הזו היא כל הסיפור, ואנחנו פשוט פוחדים משינוי – ובכל זאת אני חושבת שלא. אם זה היה כל כך ברור לנו ולא היו את שאר הכשלים המחשבתיים, הינו מתגברים. אז כן, הפחד הוא חלק משמעותי מהסיפור, אבל זה לא רק זה.

מחבבים את האדם – סינדרום שטוקהולם

לפעמים מי שמסב לנו נזק הוא אדם נעים. כריזמטי. לפעמים גם אוהבים אותו. אולי זה סינדרום שטוקהולם – מפתחים הזדהות וקירבה עם מישהו דווקא בגלל שהוא פוגע בנו – ואולי זו סתם חיבה, אמפתיה, אכפתיות, הכרת תודה, הסטוריה טובה משותפת. אבל רגע. זה שאוהבים מישהו לא אומר שצריכים להשאר איתו ביחסי לקוחות. אפשר גם לצאת יחד לקפה לפעמים. אותו דבר אפילו לגבי נישואים – זה שאוהבים מישהו לא אומר שחייבים להמשיך. אפשר, כמובן. אבל צריכים לבדוק את התמונה השלמה ולהפריד את החיבה או אפילו האהבה מהסיפור. אפילו אם זה רק לצורך חשיבה.

לא יכולים לדמיין תסריט טוב

זה הנזק הנפשי הגדול ביותר מנישואים לא טובים ומכל מצב כמו שתיארתי כאן – אנחנו מאבדים את האמון ואת היכולת לדמיין מצב טוב באמת. שירות טוב באמת. אם הינו יודעים שיש אפשרות טובה אחרת, אז עם כל הפחד והכאב – הינו עוברים הלאה. אבל אנחנו לא יודעים את זה. העצמאית שתיארתי לא ידעה איך יחסים תקינים עם שירות בניית אתרים נראים. היא לא ידעה שיש אתרים שמראש קל לעדכן אותם. היא לא ידעה שיש אנשים שיתנו מחיר ולוז, יעמדו בו ויגישו עבודה מעולה. ברור שהיא ידעה את זה רציונלית – היא עצמה די בכוון – אבל לא יכלה ממש לדמיין את זה קורה.

פה אנחנו צריכים עזרה מבחוץ – אנחנו צריכים שאנשים ישרטטו לנו תמונה אחרת. של מה שאפשרי בשבילנו. אם זה יכול להיות חברים, קולגות, משפחה – מה טוב. אם לא, אולי אנחנו צריכים עזרה בתשלום כמו יעוץ או קואוצ'ינג. במקרה של אותה עצמאית זו היתה לקוחה שבאה ואמרה לה – זו לא בעיה. הם עובדים בטכנולוגיה מיושנת. דברים השתנו. קל מאוד לעזור לך היום. ואת יכולה שיהיה לך אתר מעולה שלא דורש תחזוקה כמעט בכלל.

כשל הספינות הטבועות

אחרון, יש כשל מחשבתי נפוץ שנקרא sunk cost fallacy. אם שלחנו צי של ספינות שטבעו בים – הן טבעו. אי אפשר להציל את בני האדם, הספינות והסחורה. נגמר. כל שיקול שיביא בחשבון את הספינות הללו – אינו רלוונטי. הן לא קיימות. חבל על הנזק? לא חבל. לא רלוונטי. רלוונטי ללמוד ולעבד את מה שהיה – ולהתקדם. בדוגמא של אותה עצמאית, מה, לא חבל על כל העבודה שהושקעה באתר הישן? לא. השאלה היא רק: איזה אתר כדאי שיהיה לה היום. אותו דבר בהשקעות. האם לא חבל על כל הכסף שהשקענו בנפט? לא. העולם מתקדם, הנפט לא יעלה. לא חבל ואין למה לחכות. יחסים לא טובים, האם לא חבל על כל העבודה שהושקעה שם? לא חבל. למדנו מזה. והיום אנחנו רוצים משהו טוב.

ומתישהו ברור הכוון

לסיום. תמיד יהיה פחד להתקדם. כאב לשלם מחיר שאולי יהיה כבד. אולי לא רק לנו. אבל מתישהו התחושה בבטן גוברת. שכן. שמספיק כבר מהמקום הזה. מיצינו. מבייש שלקח לנו זמן רב – אבל הבנו עכשיו. שאנחנו צריכים לחפש לעצמנו תמיכה מסביב – ולעשות את הצעד.

איך אני יכולה לעזור אישית

כל אדם מבחוץ ובטח מאמן יכול לעזור:

  • להבין מה בדיוק קורה כאן
  • לשרטט לכם תמונה אחרת של מה שיכול להיות
  • להבין מה עומד ביניכם לבין להיות שלמים עם הצעד קדימה
  • כשזה ברור, לתמוך בכם רגשית ופרקטית קדימה

אני כאן, דברו איתי!

רוצים עוד?

כל החומרים הכי טובים שלי בנושאי התפתחות אישית,
כווני חשיבה חדשים ודחיפה עדינה קדימה. כאן מזמינים:

אולי יעניין אותך גם: