למה קשה לי כשאני כועסת?

כעס הוא רגש שקשה לנו להכיל, כי בעבר רוב הסיכוי שדחו את הכעס שלנו. אולי באגרסיביות – ע"י עונשים, ביקורת ודחיה, ואולי בחיוביות – בהצעה של ממתקים, משחקים, חיבוקים באהבה.

כך או כך לא קיבלו והקשיבו לכעס שלנו יותר מדי, ובהתאם, לא למדנו לתת לו מקום. אנחנו אוגרים הכל בבטן – לזה נדרשות כמויות גדולות של אוכל, מסכים או סמים – ואז גם שמחת החיים שלנו והיחסים שלנו מידלדלים. או שאנחנו מוציאים אותו החוצה בצורה הרסנית – וגם זה פוגע בנו. קשה לנו גם להכיל כעס של אחרים, כי זה מעלה את הכעס שלנו עצמנו.

מה עושים?
לומדים להרגיש את הכעס. לפרוק ולדבר עליו בצורה לא הרסנית – לא עם מושא הכעס. למצוא חבר קרוב או בן משפחה שמוכן להקשיב. ספרו לו בלי פרופורציה, בלי לראות גם את הצד השני. רק את הכעס שלכם. תנו לו מקום. מותר להרביץ לכריות, לרקוע ברגליים או לנפנף בידיים ולצעוק.

אם יש אנשים כאלה סביבכם שיכולים לעשות את העבודה הזו איתכם, טפחו את הקשרים האלה. אם לא, כדאי לעשות להם אאוטסורסינג עם מטפל או מאמן. עוד על זה בפרק 3 בספר שלי.

עם עבודה כזו, לאט לאט תמצאו את עצמכם יותר נוכחים, יותר מתקשרים, יותר מבינים, יותר קרובים ואוהבים – בצורה טבעית, ללא הדחקה.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם: