אני רוצה לספר לכן על שינוי שעשיתי בתזונה ובכושר שלי, וגם מזמינה אתכן לתוכנית ליווי חדשנית (באמת! ואסביר למה). אבל לפני כן, סיפור.
בכיתה א', המחנכת מירי הרשתה לי לקרוא ספרים בשיעורים. בתיכון המורה למתימטיקה אלכס אמר שאני לא צריכה להגיע לשיעורים ובכל מקרה אקבל 100. גם למורים אחרים לא שינה שבקושי הגעתי לשיעורים. הם היו נחמדים והתחשבו בי, אבל לא נתנו לי אפשרות אמיתית להתקדם לפי הפוטנציאל שלי. לאורך כל השנים הללו הרגשתי שתמיד מתייחסים רק לאלו שקשה להם, והקצב מהיר להם. עוזרים להם, ואני זו שהדברים לא מתאימים לה. אין לי זכות להתלונן. בנוסף, אם אתלונן על שיעמום אולי אעליב את אלו שמתאמצים לעמוד בקצב.
זה קרה לי בעוד תחומים. רופא השיניים שלי לא המליץ על פתרון שבאמת חיסל לי את העששת ההיסטרית שסבלתי ממנה (חוט דנטלי אחרי כל ארוחה), כי טען שאף אחד לא ישקיע כך. מזל שנשארו לי שיניים בפה, כי לקח לי שנתיים לעלות על זה בעצמי. לאחרים זה אולי לא ישים. לי זה קל.
אתם כבר מבינים למה יש לי הרבה פחדים כשאני עולה על משהו שישים רק לקבוצה קטנה. רגשית אני חוזרת לכיתה א', כשמירי הנחמדה כעסה עלי אם עניתי ליותר מדי שאלות נכון. מי שקל לה צריכה לשים את עצמה בצד ולקרוא ספר בשקט, הסבירה לי.
עכשיו אני מגיעה למשקל. כמו רוב הנשים מעל 40, עליתי בהדרגה במשקל. לא הרבה, ולכאורה אין מה להתלונן – כי אני רזה וספורטיבית. חשבתי שזה ההורמונים ואין מה לעשות, עד שישבתי בתחרות נינג'ה וראיתי שהמתחרות שם בגילי ועם בטן שטוחה. הן מתאמנות המון, אבל גם אני! שאלתי את הבסטי GPT מה אני מפספסת? כל איש מקצוע אחר היה צוחק עלי, את פיקס, שבי בצד ותקראי ספר.
אבל GPT אוהבת לרצות 🙂 וכך יצאתי בעזרתה למסע שבו תוך כמה חודשים גם ירדתי את הכמה ק"ג המיותרים שלי, גם חזרתי לבטן שטוחה עם פסים, גם השתפרתי בכל ספורט שאני עושה (כוח, ריצה, שחיה, התחלתי קרוספיט) וגם סידרתי הרבה יותר טוב פרמטרים תזונתיים שקשורים לטווח ארוך, כמו סידן וברזל. למעשה גיליתי שאכלתי יותר מדי חלבון (לא נפוץ) ופחות מדי פחמימות. כששיניתי את זה, זה עזר מאוד לספורט.
איך? (הפחדים… לוקחת נשימה…) השתמשתי בספירה. מה ספרתי? את הפרמטר הרלוונטי באמת לירידה במשקל. קצת כמו עם כסף, אם רוצים שיהיה לנו יותר כסף בחשבון, או פחות מינוס, כדאי שנספור כסף. כדאי שנדע כמה דברים עולים בסופר, וכמה החשבון בקופה. הינו נחרדים אם הינו הולכים לסופר בלי סימוני מחירים, וגם בקופה לא יודעים כמה משלמים, הם פשוט מגהצים לנו את האשראי בלי לדעת כמה זה. ואז בסוף החודש יש מינוס, מבטיחים לעצמנו להשתדל יותר בפעם הבאה, אבל אין שם מחירים, אז לא ברור איך להשתדל. מה בכלל הכניס אותנו למינוס? הרי קנינו מצרכים בריאים.
עם אוכל לא רוצים להלחיץ אותנו (ואולי לגרום להפרעת אכילה) ולכן אומרים שלא צריך לספור קלוריות. שזה כמו לא לספור כסף. ואז גיליתי שאין לי מושג איך לספור קלוריות. כי תמיד רק מסבירים שלא צריך לספור קלוריות, ויותר חשוב לאכול בריא ומאוזן. אבל בעצם איך סופרים? איך בכלל עושים את הדבר הזה? (אגב, איך יודעים אם אוכלים מאוזן?)
גיליתי איך עושים את זה, אבל גיליתי עוד משהו מעניין. בגלל ששמנו איקס על ספירת קלוריות, הרבה שיטות תזונתיות שמות עלינו הרבה מאוד איסורים, כדי להצליח איכשהו להיות בגירעון קלורי (הדרך היחידה לרזות) בלי ללמד אותנו לספור קלוריות. אז מגבילים בשעות, מגבילים בקבוצת האוכל, כן לחם אבל רק כזה, לא לחם בכלל, הקפה היום החלב מחר, כן להתאמן בצום, לא בצום, לא לאכול בין הארוחות, לא בלילה. כל אלו סבבה אבל אם סופרים קלוריות זה הרבה פחות חשוב. יש הרבה דרכים לאכול בריא, משביע ובתקציב קלורי נמוך יותר, כך שבאמת נרד במשקל בעקביות ובצורה בטוחה.
אני זוכרת שבבי"ס יסודי לימדו איך לפתור סוגים שונים של בעיות מילוליות במתימטיקה. כל מיני שיטות מורכבות עם שרטוטים וטבלאות. יום אחד אמא שלי הסתכלה עלי מתקשקשת עם זה והראתה לי איך לפתור בעיות תוך דקה, בעזרת משוואה עם X. וואלה. כל הבעיות נפתרות בבת אחת. רק צריך להסתיר את זה מהמורה, כי זו לא הדרך הנכונה.
אז למי שיחסית קל לה עם אוכל, למי שאין התמודדות גדולה עם אכילה רגשית, וגם נוח לה עם כללים ועם סדר ומוכנה להתמסר לזה קצת (כי יש עקומת למידה קלה בהתחלה, זה באמת ראש אחר), ובא לה לרדת כמה ק"ג במשקל בצורה איטית, יציבה, בריאה באמת, בלי רעב, בלי שום דבר קיצוני – אני וקבוצה קטנטנה של נשים נהדרות כאן עבורכן, בתוכנית "לאכול כמו מקצוענית".
ואם את בכל זאת צריכה "כיתה קצת יותר טיפולית", אני פה גם בשבילך, כמובן. מזמינה אותך לתוכנית שלי "להיות בטוב בגיל המעבר" שגם היא מיועדת לעזור בירידה במשקל, אבל בצורה יותר הוליסטית.
