לצאת מהאפליקציות ולהיכנס לזוגיות

אפליקציות היכרויות הפכו למילה נרדפת לחיפוש זוגיות. אני רוצה להציע לכם לצאת מהן ולהכיר אנשים בעולם האמיתי, או לפחות לצאת מתפיסת העולם שפיתחנו סביבן.

מה הבעיה עם אפליקציות? הן:

• לא עובדות
• לא עושות לנו טוב
• פוגעות ביכולת שלנו להכיר בעולם האמיתי.

לפני שנמשיך, אספר לכם שיש לי קורס שיעזור לכם לתקשר נהדר בכל מערכות היחסים בחייכם, מוזמנים.

קודם נדבר על הבעיות עם אפליקציות היכרות ואיך להתגבר עליהן, ואז גם על יצירת קשרים במרחב הפיזי.

בעיה עם אפליקציות: המידע מטעה

האפליקציות מציגות מידע שלכאורה אמור לעזור לנו למצוא בני זוג מתאימים, ובפועל הוא מידע אקראי ומיותר, שלא נותן לנו כמעט כלום, ולפעמים גם מטעה אותנו לגמרי. ניקח משיכה פיזית. האם היא קשורה רק למראה חיצוני כפי שמשתקף בתמונות? דפוס משיכה הוא מורכב. קודם כל, מדענים טוענים שריח משפיע על 80% מתחושת המשיכה שלנו! כולל מולקולות שאנחנו בכלל לא מודעים אליהן, הפרומונים. וכן, אנחנו נמשכים על בסיס מראה, אבל זה כולל גם יציבה, תנועה והבעות פנים. ממש לא רק מה שרואים בתמונה. המשיכה שלנו גם מושפעת מצליל קול, טון דיבור ומגע. בדקו בעצמכם: אם היו לכם קשרים רומנטיים עד היום, סרקו אותם: האם כולם כל כך פוטוגניים? האם התמונות שלהם כל כך טובות? אנחנו אומרים שאנחנו נמשכים לאנשים כי הם נראים טוב, אבל זה לא עובד כך. כנראה שקודם נמשכנו אליהם (הרוב הוא ריח, זוכרים?) ואז הם "מצאו חן בעינינו", מצאו את היופי שלהם בעיניים שלנו.

אותו דבר עם גובה, משקל וגם גיל. אנחנו אומרים שאנחנו מעדיפים גובה או משקל מסוימים, ויתכן שבאמת נהנה מהדברים האלה אם הם יגיעו. למשל, אם גבר שמוצא חן בעיני הוא גבוה זה מאוד נחמד, ואני בהחלט איהנה מהפיצ'ר הזה. אבל בדקו: האם אף פעם לא נמשכתם לאנשים עם גובה ומשקל אחרים? זו דוגמא אחת לתופעה נפוצה: הסיפור הפנימי שלנו על מה שאנחנו אוהבים או נמשכים אליו לא תואם את המציאות האישית שלנו.

יותר מזה, בחיים האמיתיים אנחנו אפילו לא יודעים בדיוק את הנתונים של אנשים, אלא אנחנו יודעים מה אנחנו  חווים כשאנחנו איתם, ומה שאנחנו חווים מהם. זה נכון במיוחד לגיל (אבל גם לגובה ולמשקל). יש לי חבר שחשבתי שהוא די נמוך, עד שיום אחד אמר לי שהגובה שלו 1.80. עם גיל, אני טוענת שאנחנו מחפשים אנרגיה טובה ולא נתון מדויק בת"ז. יצאתי עם גבר שהיה מבוגר ממני ב-5 שנים, ספורטיבי ואנרגטי, ולא הרגשתי שום הבדל בינינו בשום דבר. לעומתו יצאתי עם גבר צעיר ממני שתמיד היה עייף, תמיד כאבו לו הגב והראש והוא היה מוכן להיכנס איתי למיטה רק אם מסכמים שאני עושה הכל. יש גיל (ומשקל, וגובה) של תעודת זהות ויש מה שאנחנו חווים כשאנחנו ביחד.

מה קיבלנו? אנחנו יושבים ומדפדפים באפליקציות ומעבירים הלאה אנשים שיתכן שדווקא הינו נמשכים אליהם ומאוד נהנים להכיר. תסתכלו על מערכות היחסים שלכם ותשאלו בכנות,

האם הייתם מעבירים אותם באפליקציות?

לי זה ברור שלא. אחד צעיר מדי, אחד מבוגר מדי, אחד לא יודע להתבטא בכתב, אחד חתיך שלא יודע להצטלם או בוחר תמונות גרועות של עצמו (נתקלתי בזה…).

בעיה עם אפליקציות: המידע החשוב לא זמין

בינתיים הבנו שלמידע שזמין לנו באפליקציות יש כושר ניבוי אפסי לגבי משיכה פיזית ומשיכה בכלל. יותר מזה: המידע האמיתי, שבאמת ישפיע על היכולת שלנו להכיר ולהיות בקשר טוב עם אנשים לא זמין בכלל באפליקציות. מה באמת ישפיע על מערכות היחסים שלנו? אנחנו מחפשים אנשים:

• במצב רגשי טוב,
• שיודעים לנהל קונפליקטים,
• אמפתיים,
• שיודעים לתקשר את עצמם וגם להקשיב,
• ולא מכורים מדי לכל מיני חומרים והרגלים.

לכל זה אין זכר באפליקציות. פשוט אי אפשר לדעת. זה משהו שצריך להכיר לאורך זמן מסוים כדי לגלות. יותר מזה: אנשים עם מאפייני אישיות די בעייתיים עלולים למשוך אותנו יותר בקלות, כי הם כריזמטיים. בכלליות, כריזמה היא סימן די גרוע לגבי אישיות של אדם. הקשר של כריזמה לנרקיסיזם לא חד משמעי אבל קיים. אנשים שיודעים לסחוף ולהקסים מיד הם בעיקר פלרטטנים שיודעים ואוהבים לסחוף ולהקסים, וכנראה לא אנשים שקשר איתם יהיה טוב. עכשיו כל אחד מאיתנו יכול לשלוף דוגמא לאדם מקסים שאתם מכירים, שהוא גם כריזמטי וגם אדם נהדר. אבל כמה כאלה אתם מכירים? לא הרבה.

אני מודה, הבעיה הזו קיימת גם בעולם האמיתי ולא רק באפליקציות. עדיין שווה לזכור שאם מישהו יודע לבנות כרטיס מקסים באפליקציה, זה כל מה שאתם יודעים עליהם: שהם יודעים לבנות כרטיס מקסים באפליקציה. למרות התחושה שלנו, זה לא קשור ליכולת ביחסים.

בעיה עם אפליקציות: מאבדים קבוצות שלמות

כולנו מגדירים פילטרים באפליקציות ופוסלים כרטיסים, כי אי אפשר לפגוש את כולם, ואנחנו חושבים (לא יודעים, חושבים) שהגדרנו פילטרים לפי מי שנהנה להכיר. בפועל אנחנו מאבדים קבוצות שלמות: אנשים שהם לא בגיל שהגדרנו לעצמנו (גם אם היינו חווים את האנרגיה שלהם אחרת לגמרי במציאות), בגובה ובמשקל שהגדרנו לעצמנו (גם אם בפועל זה לא משפיע על המשיכה שלנו), במרחק או בסטטוס (ילדים? ללא ילדים?) בלי לדעת את הפרטים (אולי הם עובדים לידינו? אולי נאהב מאוד את הילדים שלהם?), וגם מאבדים:

• ביישנים שלא מרגישים בנוח לחשוף פרטים על עצמם בציבור, גם אם יש להם יכולות תקשורת נהדרות,
• אנשים שלא יודעים להתבטא היטב בכתב (חלקם חכמים מאוד),
• אנשים עם שפת אם אחרת, דיסלקטים או עם הפרעת קשב שכותבים בשגיאות (עם חלקם יהיה נהדר לתקשר!),
• אנשים שלא יודעים לבחור תמונות או להצטלם.

איזה בזבוז!

למה אפליקציות מקלקלות מצב-רוח

כבר התחלנו להבין למה אפליקציות ההיכרויות מבאסות: הן נותנות תחושה ש

אין אף אחד ששווה להכיר.

יותר מזה. אנחנו מתקשרים באקראיות, עם אנשים שאין לנו שום בסיס משותף איתם לקשר. כאן דיברתי עוד על הבעיה הזו, והכי גרוע: היכרויות דרך האפליקציות לוקחות אותנו לסגנון תקשורת נוראי, מתוך הצורך שלנו להחליט מהר אם להמשיך את האינטרקציה או לא. עוד מעט נדבר על היכרויות בעולם האמיתי, אבל בתור התחלה, אם תחשבו על זה, אינטרקציות ממשיות נבנות לאט. חשבו איך פגשתם חברים, ידידים ובני זוג (אם זה לא היה דרך האפליקציות). אינטרקציה לוקחת זמן. באפליקציות, לעומת זאת, אנחנו מנסים להחליט מאוד מהר, אם האדם הזה מוצא חן בעינינו או לא.

וזה נורא.

גברים וגם נשים אמרו לי שהם מרגישים מושפלים בתקשורת דרך האפליקציות, וזה הגיוני. התחושה שמנסים לשפוט אותנו בין רגע ולהבין אם נמשכים אלינו או לא, הסירובים הרבים (כלפינו או שלנו), הצ'קליסטים שאנחנו מנסים למלא כמה שיותר מהר (איפה את גרה? כמה ילדים?), כל אלו פשוט הופכים את האינטרקציות לאיומות.

זה קרה לי לפני כמה חודשים, באינטרקציה האחרונה שלי בצורה דיגיטלית. דיברתי בטלפון עם מישהו דרך פייסבוק. פטפטנו קצת ואז שאלתי אותו אם הוא משתמש בסמים (זה הצ'קליסט שלי). אני מבינה עכשיו ששאלתי את השאלה הזו מהר מדי וישיר מדי, והוא הרגיש מותקף. בתגובה קיבלתי נאום תוכחה תוקפני של 10 דקות על כך שאני קיצונית ומקומי בנטורי קרתא. אני לא חושבת שבחיים האמיתיים היינו מגיעים לאינטרקציה הזו, לא מהצד שלי ולא משלו.

אינטרקציות גרועות כאלה יוצרות תחושה שכל הגברים או כל הנשים בלתי נסבלים, וזה ממש לא המצב. באינטרקציה הזו הרגשתי שאותו גבר הוא אדם נוראי, ואני בטוחה שזה לא המצב. הוא הרגיש אותו דבר כלפי, אבל זו הסיטואציה הזו שמושכת אותנו לשיחות מדכאות ולא מאפשר לנו להכיר באמת, בנחת. "ראיונות העבודה" האלו מדכאים לכולם וכפי שאמרנו, לא עובדים.

אפליקציות מפריעות להכיר במציאות

לפני כמה שנים התחלתי להרגיש שאנשים כמעט לא מתקשרים במרחב הציבורי, וזה כולל אותי. אנחנו כולנו עם אוזניות, מקשיבים למשהו או למישהו שנמצאים הרחק מכאן, וכמעט שלא מתקשרים עם אנשים שאנחנו פוגשים במציאות. כשמצטרפות לזה האפליקציות, אנחנו פשוט מתנתקים. נדמה שאין סיבה אפילו להרים את העיניים מהטלפון, שלא לדבר על להיכנס לאינטרקציה.

זה פוגע בנו ויוצר בדידות. יש מחקרים על זה. כל דיבור עם אנשים טוב לנו! גם דיבור אגבי במכולת או ברחוב מעלה את מצב הרוח שלנו. נסו את זה. לחייך, להגיד שלום, להחמיא על בגד או לעזור במשהו קטן.

וכן, אפשר גם להכיר אנשים בעולם האמיתי. איך?

היכרויות בעולם האמיתי: ליצור קשר, "לא להתחיל"

זוכרים איך הכרתם חברים בלימודים או בעבודה? אזכיר לכם: לאט. אינטרקציות וחיבור נבנים לאט. יכול להיות שמיד היה ביניכם איזה ניצוץ ראשוני קטן, ויכול להיות שלא. יכול להיות שתיקשרתם בצורה אגבית לזמן מסוים, עד שיום אחד הבחנתם שיש באנשים הללו משהו מיוחד, והתקרבתם.

וזו הנקודה העיקרית שלי: בעולם האמיתי חפשו ליצור קשר (קטן, בהתחלה) ולא "להתחיל". צאו מהראש של האפליקציות, שבהן אנחנו חותרים כמה שיותר מהר לפסול או לצאת לדייט. בעולם האמיתי אנחנו לא יודעים מה יצא מהיכרויות. המינימום: החלפנו חיוך. החלפנו משפט. זכינו באינטרקציה קטנה ונעימה. אולי נגלה שהשיחה מתפתחת, ואולי זה יקרה רק לאחר כמה אינטרקציות. אולי לא. בחיים האמיתיים יש הפתעות.

אז כן, כדי להכיר בעולם האמיתי נצטרך להיכנס לתקשורת עם אנשים סביבנו, וגם לצאת קצת מהבית, ולחלקנו זו יציאה מאזור הנוחות. אני יכולה לספר שכשהחלטתי להשקיע יותר בהיכרויות בעולם האמיתי, אחרי שיצאתי מקשר ארוך ואחרי שהתאוששתי, הצעד הראשון היה פשוט להרים את הראש ולהסתכל מסביב. אני פוגשת אנשים בשכונה, בחדר הכושר ובבריכה – רק שעד היום לא פגשתי אותם ממש. התחלתי לחייך יותר לאנשים בסביבה, וזה כבר היה נעים. מדי פעם מחליפים משפט. כמובן שלרוב לא יוצא מזה שום דבר, אבל לפחות התחושה נעימה, ולפעמים כן קורה משהו.

גברים, אני יודעת שאתם חוששים להטריד נשים או שיאשימו אתכם בהטרדה, וכולנו חוששים מדחיה. הסוד הוא: לאט. לא "להתחיל". לא לקחת את האינטרקציה למקום רומנטי מיד. לא להחמיא מחמאות לגבי הגוף (אפשר להחמיא על בגד), לא לדבר על סקס או לברר אם יש להם בן זוג. זה באמת לא נעים, להרבה אנשים. זה מיד שם אותנו בראש דומה לזה של האפליקציות, שבו צריכים מיד להסכים או מיד לפסול, וכבר אמרנו שזה לא טבעי. אבל ליצור אינטרקציה ידידותית קטנה? לרוב זה יהיה נעים.

וכמובן שאם אתם לא יוצאים בכלל מהבית, זה משהו שתצטרכו להתחיל. איפה תהנו להיות? קבוצת ריצה? קבוצת כתיבה? סדנה של התפתחות אישית? מדיטציה? יוגה? קרוספיט? טיולים בטבע? התנדבות? יש גם סדנאות להיכרויות וספציפית אני אוהבת וממליצה על אלו של גל ויובל.

לתת צ'אנס

הכי חשוב שנתחיל לצאת מהראש הזה של האפליקציות של לשפוט במהירות מי מתאים לנו ומי לא, ראש שדוחף אותנו בעיקר לפסול על הסף את כולם, וגם לצאת מהראש של "להתחיל" שמפריע לנו להכיר. לוקח איזה זמן לצאת מהראש הזה.

אישית, אני מאוד אוהבת להשתתף בסדנאות של התפתחות אישית מסוגים שונים, וזה משהו שאני עושה רוב חיי. בחודשים האחרונים השתתפתי בסדנאות אצל מנחה בשם גל שחף, ופגשתי שם גבר שישר מההתחלה היה נראה לי נחמד, אבל לא התעניינתי בו מעבר לזה. מדי פעם פטפטנו על דא ועל הא, ורק בפעם השלישית שפגשתי אותו, אחרי כמה חודשים, פתאום ראיתי אותו באור אחר. שמתי לב שהוא מקסים וגם נראה מעולה. בחיי, לא שמתי לב לזה קודם.

כשאתם מחליפים משפט עם מישהו, אל תשאלו את עצמכם אם אתם רוצים להיות בזוגיות איתם או להיכנס איתם למיטה. ההצעה של גל היא רק לשאול אם אתם רוצים עוד טיפה אינטרקציה איתם. האם הייתם רוצים להכיר אותם עוד קצת? אולי זה יהיה בפעם הבאה שתיפגשו במקום הזה שוב, ואולי כן תתעכבו עכשיו עוד קצת לשיחה.

היכרויות מהירות הן לא טבעיות ולהרבה מאיתנו לא נעימות. היכרויות איטיות הן מאוד טבעיות.

להסכים לקבל דחיה

אחרי שבועיים של בילויים במקלט עם שכני החביבים, במסגרת המלחמה נגד איראן, שמתי לב שהשכן שלי מלמעלה מאוד נחמד. להגיד משהו? לא לעשות כלום? שמתי את נפשי בכפי וכתבתי לו וואטסאפ, עם הצעה לצאת להליכה בשכונה בערב. הוא ענה בחביבות

זו הצעה ממש נחמדה, אבל אני עסוק. אשמח בהמשך.

זה היה בדיוק בסוף המלחמה (הזו), ויותר לא שמעתי ממנו. שימו לב, שרדתי לספר את הסיפור! בחיים האמיתיים מקבלים גם דחיות, אבל זה קורה גם באפליקציות, ובאופן פרדוקסלי בחיים האמיתיים זה לפעמים יותר קל וידידותי.

זה גם מתחבר לנקודה הקודמת שלי. אם אנחנו מנסים "להתחיל" אז גם הסירובים יהיו חזקים. אבל אם אנחנו פונים בצורה ידידותית, גם הסירוב יהיה קל.

להתנהל באפליקציות בראש אחר

אחרי כל זה, אם החלטתם עדיין גם להישאר באפליקציות, אפשר לנסות לאמץ את הראש הטבעי והנינוח הזה גם שם. לנסות לשוחח ולהכיר יותר לאט. לשוחח בטלפון. בצורה ידידותית ולא כדי לאשר או לפסול. לחכות עם הצ'קליסט וה"תחקיר הבטחוני". לקחת את הזמן. לא להגביל את ההיכרות רק להיכרות רומנטית – אולי יש כיוון אחר שתוכלו  ללכת אליו. למשל שוחחתי עם איזה גבר ומתישהו הבנתי שאני לא מעוניינת בקשר רומנטי אבל עשינו כמה טיולים נהדרים בטבע ביחד. וגם אם מגיעים לדייט, לא לפסול מהר. תנסו להתעלם מזה שיש לכם עוד כמה מאצ'ים (מודה, זה לא קל). לוקח כמה דייטים טובים להוריד מסכות.

כל זה רלוונטי גם לחברויות. לרוב האנשים שאני מכירה חסרות גם חברויות בחיים. גם אם יש לנו קשרים עם חברים ובני משפחה – עם יד על הלב, האם לא הינו רוצים עוד חברה או שתיים? או שותף לטיולים, להליכה או לריצה? כל מה שאמרנו רלוונטי גם לחברויות. שווה גם להרים את הראש ולהסתכל מסביב, לחפש ליצור אינטרקציות קלילות, וגם לחשוב במודע איפה תמצאו אנשים שיש לכם שפה משותפת איתם, לפחות מסוימת.

ספר מעולה על הנושא הזה – How to not die alone. מדבר גם על היכרויות באפליקציות וגם בחיים האמיתיים, עם עובדות מדעיות על משיכה והיכרות והרבה הצעות פרקטיות.

מה עושים עכשיו?

• לומדים את הקורס שלי המתימטיקה של יחסים, כמובן! שיעזור לכם לבנות אינטרקציות טובות ומעמיקות בכל הקשרים שלכם
• חושבים: איפה אני כבר מסתובבת ויכולה לפגוש אנשים? האם אני יכולה להיות יותר מחוברת לסביבה?
• ואיפה היתי רוצה להסתובב עוד, ולפגוש עוד אנשים נהדרים, לחברויות ולקשרים רומנטיים?
• כותבים לי איפה פגשתם אנשים נהדרים!

שיהיה בהצלחה, בבריאות, באהבה ובשלום במהרה.