לצאת מהצפה רגשית

לכל נושא בחיינו יש שלושה חלקים: המצב הקונקרטי, הרגשות שלנו והסיפור/החשיבה שלנו. כל אחד מהם חשוב בפני עצמו, וכדאי לטפל בהם בנפרד.

המצב הקונקרטי הוא העובדות. בהורות אפשר להסתכל האם הילד בריא, האם יש לו חברים, לומד, תחביבים. בעבודה אפשר להסתכל על פרמטרים שונים של התקדמות.

לא תמיד זה קל, אבל כדאי להבין איפה אנחנו עומדים. בלי קשר לרגשות ולסיפור.

רגשות נפרדים מהמצב הקונקרטי. יכול להיות מצב נהדר ורגשות קשים. גם להיפך. מצב בעייתי ואתם הדחקתם ולא נתתם לזה לחלחל עד היום.

מה שמשפיע על רגשות, מיטיב ומעורר הן טכניקות פיזיות/רגשיות ואיך אנחנו מטפלים בעצמנו בחיים. זמן לבד או אינטימי זוגי/חברי/משפחתי, פחות מסכים. זמן בטבע, יצירה כלשהי וברמה כלשהי, פעילות פיזית, שינה, אוכל טוב. טכניקות רגשיות כמו פוקוסינג, מדיטציה, טיפול, סדנה.

המטרה שלנו לחתור למצב רגשי שבו אנחנו יכולים לחיות בטוב וגם לטפל במה שצריך.

הסיפור שלנו, החשיבה. איך אנחנו רואים ומתארים את מה שקורה. על אותן עובדות ורגשות אפשר לספר סיפורים שונים מאוד. למשל אם ילד בגיל ההתבגרות, אנחנו מרגישים רע, הילד במקום טוב אובייקטיבית, ועכשיו השאלה איזה סיפור אנחנו מספרים. או שיש בעיה קונקרטית מסוימת עם הילד אבל מוגבלת בהיקפה ואנחנו מספרים סיפור גדול ודרמטי.

הסיפור מושפע מההיסטוריה שלנו, התפיסות, וגם מהסביבה ומההשכלה שלנו.

המטרה שלנו לבנות סיפור מעצים, שישפיע על המצב הרגשי שלנו ועל היכולת להתמודד עם המצב הקונקרטי אם צריך. אפשר לחזק ולהשפיע על הסיפור שלנו ע"י דיבור עם אנשים אחרים, קואצ'ינג, קריאה והקשבה לספרים או הרצאות, או הצטרפות לקבוצת עניין ברשתות החברתיות.

אז, מה הנושא שאתם רוצים לפרק ולטפל בו בנפרד?