רובנו מוצאים את עצמנו לכודים במצבים שאנחנו יודעים שלא טובים לנו. זה יכול להיות דבר גדול כמו קשר רומנטי מעיק או שכבר אמור להסתיים, או דבר שנראה קטן יחסית – כמו הרגל ללכת לישון מאוד מאוחר, לאכול ממתקים או לשתות אלכוהול מדי ערב. יתכן שאנחנו אמביוולנטיים לנושא, מרגישים שאנחנו גם אוהבים את מה שיש וגם סובלים ממנו. יתכן שברור לנו שאנחנו רוצים להשתחרר – ואנחנו עדיין לכודים.
מה אפשר לעשות?
1. לחוש מה קורה בזמן אמת
לפני שנים הסתפרתי במספרה. אחד העובדים יצא לעשן. הוא היה נראה לי עצבני כשיצא החוצה וגם כשחזר פנימה, באותה המידה. שאלתי אותו בסקרנות אם הוא אוהב לעשן.
אוהב? מה פתאום. אני מכור.
ענה לי. חשבתי לעצמי שלפחות הוא כן עם עצמו. לא מספר לעצמו סיפור שזה משהו שהוא נהנה ממנו.
יש הבדל גדול בין הסיפור שלנו על מה שקורה, לבין התחושות שלנו במציאות. למשל, אולי אנחנו אומרים שאנחנו אוהבים לאכול ממתקים בלילה. שווה להתבונן בתחושות עצמן, רגע אחרי רגע, בזמן אמת (אפשר גם לנסות להיזכר עכשיו). איך אנחנו מרגישים לפני שאנחנו אוכלים אותם, באותו הזמן וגם אחר כך. מתי התחושה טובה? ומתי אחרת לגמרי? אותו דבר עם יחסים. איך אנחנו מרגישים עם האדם הזה כשאנחנו יחד? וכשאנחנו בנפרד?
2. לזהות את המלכודת המנטלית
אתם אמנם קוראים מאמר על "איך לצאת מהרגל או קשר גרוע", אבל יכול להיות שאתם עדיין אמביוולנטיים. אתם אומרים משהו כמו
אני רוצה להיות בריאה וספורטיבית אבל אני אוהבת אלכוהול.
כלומר, אתם יודעים מה הבעיה עם האלכוהול, אבל התיאור שלכם שלו עדיין חיובי. זו המלכודת המנטלית: אם התחושות שלכם שליליות ברובן, ואתם עדיין קוראים לזה "אני אוהבת", זו מלכודת מנטלית. יש לכם סיפור פנימי חיובי על מצב שמסב לכם סבל.
לפני שנצא מהמלכודת, עוזר לזהות אותה היטב. השלבים האלו, של לשים לב לתחושות בזמן אמת ולזהות את הסיפור הפנימי החיובי שלנו הם החשובים ביותר בכל המאמר הזה. אפשר להתעכב כאן אפילו כמה שבועות.
למדתי את המושג הזה של מלכודת מנטלית מאלן קאר, ואני ממליצה בחום על הספר The easy way to quit emotional eating שמבוסס על הרעיונות שלו. במיוחד שווה להקשיב לאודיו-בוק הנהדר.
3. למצוא את הבעיה המקורית
חלק מהאמביוולנטיות ומהמלכודת המנטלית קשור לבעיה אחרת, שנמצאת מתחת לכל זה. שמעתי משפט טוב,
התמכרות היא לא הבעיה. היא הפתרון.
ותיכף נדבר עוד על המושג "התמכרות". אבל בעצם, בהתנהגות הזו שלנו אנחנו באים לפתור בעיה כלשהי. אותו בחור במספרה שעישן יצא החוצה לעשן כי באותו הרגע הוא היה עצבני. לקוחה אחרת שהיתה לה בעיה של ממתקים אמרה לי:
אני מגיעה הביתה מותשת מיום העבודה, ואז צריכה לטפל בילדים. אני פשוט לא מסוגלת. צריכה משהו בשביל עצמי.
לקוח אחר שהיה יושב בלילה ברשתות החברתיות כמעט עד אור הבוקר, וגמור למחרת, אמר לי:
זה הזמן היחיד ביממה שבו אף אחד לא דורש ממני משהו.
אני טוענת, ותבדקו עם עצמכם – שהפתרון שלכם לא עובד. לא רק שהמחיר כבד מדי, אלא שהפתרון ממש לא עובד. אתם לא מקבלים את מה שרציתם. אותו בחור חזר עצבני לתוך המספרה. אותה אישה לא היתה פחות מותשת אחרי הממתקים, ואותו הגבר לא באמת שיפר כך את מערכות היחסים שלו ואת ההתנהלות שלו בחיים, כך שלא יבואו אליו בדרישות מהבוקר ועד הערב (מה שכן עשינו בהמשך, בתהליך האימון, אבל לא הגלישה בלילה פתרה את זה).
זה חלק מהמלכודת המנטלית – אנחנו מספרים לעצמנו שההרגל הזה עוזר לנו. הוא לא עוזר. אם אתם לא מסכימים, עצרו פה רגע, באמת. קחו כמה ימים לבדוק את זה. מה ניסיתם לפתור, ומה קרה בפועל?
4. להריץ קדימה את הסרט
זה ביטוי שלמדתי ממתיו האסי, קואצ' בנושא מערכות יחסים. באותם הרגעים בהם אנחנו מתפתים להרגלים שפוגעים בנו, או להמשיך קשר שלא טוב לנו, אנחנו אוחזים באיזושהי אופטימיות, שהפעם זה יעבוד. מתיו מציע להריץ קדימה את הסרט, ולראות מה יקרה בהמשך. אנחנו הרי יודעים! בחייכם, אתם יודעים בדיוק מה הולך לקרות.
היתה תקופה קצרה בה נדלקתי על איזה גבר חמוד. כשהיינו מדברים הוא תמיד פתח מצלמה, היה מאוד חם כלפי, התעניין בי והבין. כל כך נהניתי לדבר איתו. אמ-מה, לקבוע איתו דייט היתה משימה קשה ביותר. הוא היה פורש בפני בפתיחות את תוכניותיו לשבוע הקרוב:
ביום רביעי אני פוגש את אחותי, וביום שבת אני בארוחה משפחתית.
שאלתי,
איך אתה בחמישי? שישי?
רק כדי לקבל תשובה כנה:
אני עוד לא יודע, אעדכן אותך.
מתישהו התחלתי להריץ קדימה את הסרט. סבבה, אני אפגש איתו ויהיה לי כיף (כפי שקרה כמה פעמים. בונוס: הבחור לא נוחר). ומה יהיה אח"כ? בשלב הזה גם אתם כבר יודעים. לא הרבה. ולא באמת כיף. כן, היו רגעים טובים, אבל בגדול, ה"קשר" הזה העיק עלי רוב הזמן. התחלתי להיות כנה עם עצמי – שאני כבר יודעת את ההמשך, והוא לא מפתה.
5. לקרוא לזה התמכרות
הבחור מהמספרה כנראה קרא את כל הספרים הנכונים. מתיו האסי מציע לא לקרוא למה שקורה בקשר כזה "סיפור אהבה", אלא התמכרות. ההתמכרות מורכבת מהמלכודת המנטלית, וגם מהמלכודת הפיזית – הסם שאנחנו צורכים (סוכר, ניקוטין, אוקסיטוצין ואדרנלין של התאהבות, ועוד).
עד לנקודה מסוימת, הסיפור שסיפרתי על אותו הגבר היה משהו כמו –
הוא חמוד, ונראה לי שיכול להיות בינינו משהו טוב, אבל הוא עסוק נורא.
ועכשיו התחלתי להיות כנה עם עצמי:
משום מה אני מבזבזת אנרגיה על משהו לא מתאים בכלל.
כשאתם קוראים לזה התמכרות או מלכודת, אתם יוצאים מהאמביוולנטיות, ומתחילים לחפש פתרון.
אם מה שאתם לכודים בתוכו הוא קשר גרוע, אני ממליצה על הקורס "להתמודד עם נרקיסיסטים". יתכן שזה המצב בו אתם נמצאים.
6. לשרטט תסריט חיובי
שמתי לב שלהרבה מלקוחותי אין תסריט חיובי לחייהם, או לתחומים איתם הם מתמודדים. בדקו עם עצמכם: האם יש לכם תסריט חיובי? האם אתם באמת מדמיינים את דרככם החוצה מהמצב הזה?
- ממתקים או אלכוהול: האם אתם יכולים באמת לדמיין שאתם לא אוכלים ממתקים, באותם הזמנים בהם אתם היום אוכלים אותם? איך זה יהיה? האם תאכלו או תשתו משהו אחר במקומם? תעשו משהו אחר? מה זה יכול להיות? מה תרגישו?
- שינה: האם אתם יכולים לדמיין שאתם הולכים לישון מוקדם? אם כן, באיזו שעה? ומתי אתם מתחילים להתארגן לשינה? האם עדיין עדיין צופים בסדרות כל יום? אם כן, איך זה מתנהל? או האם יש לכם ימים שונים בשבוע, בהם תתנהלו אחרת? אם זה יוצר בעיות מסוימות (מפגש עם בת הזוג, חוגים של הילדים), איך תתמודדו איתן?
- יחסים: האם אתם שואפים לסיים את הקשר הזה? אם כן, איך זה יראה? מתי זה יהיה? מה אתם צריכים לעשות לשם כך? איך תרגישו? מה יעזור לכם? ומה יהיה אחרי הקשר הזה?
זה אולי הדבר שבו קואצ'ינג הכי עוזר. קואצ'רים הם עם מיוחד. אנחנו מוקפים בהצלחות ובהתקדמויות, ויכולים לשרטט לכם תסריטים חיוביים כאלה. גם קבוצות ספציפיות בפייסבוק יכולות לעזור. נסו לקרוא ולהתחבר לסיפורי הצלחה. בשאיפה הם ידביקו אתכם, כמו וירוסים טובים.
7. להתמודד עם האבל
על כל דבר שתוותרו, תצטרכו להתאבל. גם אם משהו היה 99% שלילי והרס את חייכם במשך עשורים, היה שם ניצוץ חיובי. דוגמא קיצונית – הרבה פעמים בני זוג מתעללים יהיו בני זוג יציבים ובטוחים ביותר. הם לעולם לא יעזבו אתכם כי הם צריכים להמשיך להתעלל. אבל הם נותנים ביטחון! ואסור לזלזל בזה, שנצטרך להתאבל על הביטחון החסר הזה.
היתה תקופה בה ויתרתי על קשר די ארוך עם גבר שמאוד אהבתי (לא מתעלל, חלילה. גבר נהדר). הוא ניסח היטב:
כשאני מדמיין את העתיד שאת רוצה, אני מצטמרר. כשאת מדמיינת את העתיד שאני רוצה, את מצטמררת.
נפרדנו בהסכמה ובאהבה, אבל נפרדנו. האבל היה עצום. על כל האהבה, החברות, הקירבה והאינטימיות. חיזקנו אחד את השני שאנחנו עושים את הדבר הנכון, ועדיין, קרסתי.
אם אתם מוותרים על הרגל או קשר שהיוו חלק חשוב או ארוך מחייכם, אתם חייבים להכין את עצמכם לאבל. אתם תאבדו משהו. לא סתם הייתם פה עד עכשיו. נכון שאמרנו שזה לא היה פתרון טוב לבעיה שלכם, ועדיין. יהיה איבוד. של מה? של כל מיני דברים. איבוד של תחושת חופש, תחושת פינוק, מרדנות, עצמאות, שייכות, ביטחון, כמה מאלה יחד או משהו אחר.
8. לקבל עזרה
וזה מביא אותנו לחלק האחרון והחשוב ביותר: קבלו עזרה. אל תשלו את עצמכם שאתם מסוגלים להתמודד עם זה לבד. אם הייתם מסוגלים, כבר הייתם עושים את זה. להגיד לעצמכם:
הכל טוב, הפעם אני פשוט אעשה את זה ואצליח
זה חלק מההתמכרות. אם אתם לא מוכנים להתעמת עם המציאות הממש כואבת, אם אתם לא מוכנים לבדוק לעומק מה קורה איתכם, אם אתם לא מוכנים להתאבל ולא מוכנים להיחשף לכמה צדדים לא מחמיאים שלכם ושל מה שקורה איתכם – לא בטוח שאתם באמת מוכנים לצאת מזה. אתם רוצים, אבל האם אתם מוכנים למה שנדרש? עזרה מקצועית (קואצ'ינג, טיפול) או עזרה של חברים קרובים ומשפחה יכולה לעזור לכם להיות ממש מוכנים, ולעשות את הצעדים החשובים הללו בהצלחה.
שיהיה בטוב 🙂
