לקבל תמיכה מקבוצה

בחברה האינדיווידואליסטית שלנו נטשנו במידה רבה את הקבוצה. את המשפחה המורחבת, את השכונה, הקהילה, את החבר'ה. אני לא מכירה את השכנים שלי מעבר לשלום-שלום במדרגות, כמעט.

נטשנו וננטשנו. נשארנו לבד.

על נושאים רגשיים אנחנו מדברים מקסימום עם 3 אנשים. על העבודה אולי עם שניים. על הזוגיות כמעט עם אף אחד, כלומר רק עם אדם אחד. על מיניות אנחנו לא מדברים עד הסוף אפילו בתוך הזוגיות, כלומר נשארים איתה, על שלל אתגריה ועל הפוטנציאל שלה – 100% לבד.

זו קצת הכללה, כי דווקא יש קבוצות שנפגשות ומדברות בפתיחות על הדברים האלה. ואז יש לנו הזדמנות לקבל לא רק קואצ'ינג (את זה אפשר לעשות בפרטיות) אלא לקבל תמיכה מקבוצה. מגברים ונשים אחרים.

לקבל הבנה מקבוצה. קבוצה קטנה שיושבת במעגל ושומעת את השאיפות והחלומות שלנו. שמשתפת באותנטיות על נושאים שהם מצד אחד מביכים ומפחידים ומצד שני, יכולים משחרר אותנו בגדול, לחיות חיים יותר מלאים. שמחים. נוכחים בגוף. ובקשרים יותר עמוקים עם אחרים.

השתתפתי בסופ"ש הזה בכנס יחסים ואינטימיות ב"מרכז אישתר", וזה בערך 10 שנים שאני מכירה ולומדת את סוג העבודה הזה. אני משתדלת לכתוב ולשתף על כל הדברים שאני עושה ולומדת שמפתחים אותי אישית, ולהשמיט את הנושא הזה הוא כמו לתת מתכון בלי מרכיב אחד סודי.

המלצה חמה!

ובינתיים, אפשר לשאול אפילו לעצמנו:

• מה אני לא אומר אפילו לאדם הקרוב אלי ביותר?
• מה אני לא שואל?
• איזו שאיפה אני לא מביע?
• והאם אני כבר מוכן להתחיל להביע משהו מזה?