מהי גמישות רגשית

כולנו יודעים מהי גמישות פיזית, אם כי יתכן שאתם ממעיטים בערכה. גמישות זה שכשאפשר לזוז לכל הכוונים. להזיז את הצוואר, את הגב, להתכופף קדימה ואחורה. גמישות פיזית חשובה יותר ממה שחושבים. מדברים הרבה על כוח. וזה נכון, ככל שעולים בגיל גם צריכים יותר מסת שריר. חשובה גם יכולת אירובית – לחזק את הלב והריאות. אבל גם גמישות, ואי אפשר לוותר עליה. בגיל מבוגר לפעמים קשה לזוז ולעשות דברים – זה חוסר גמישות. ולכן כשאנשים שאומרים – אני לא גמיש ולכן אני לא עושה יוגה – זה שגוי. אם אתה כבר עכשיו לא גמיש, מה יהיה אח"כ? עכשיו הוא הזמן לעבוד על הגמישות.

מה עם גמישות רגשית? אותו דבר. שאפשר לזוז. היכולת לנוע בין רגשות שונים בלי להתקע. יכול לקרות לנו משהו – מפחיד, מכעיס, מעציב, מתסכל, מבייש, מעליב – כמו שקורים דברים כל הזמן – ואנחנו נוכל ללכת לשם, להיות ברגש הזה ומשם להשתחרר. לזוז קדימה.

ההיפך מגמישות הוא ניתוק רגשי

אם אנחנו לא גמישים, יש שתי אפשרויות. או שלא יכולים בכלל לחוות את הרגש. משהו מאוד חסום. כל מה שקורה כאילו לא נוגע בפנים. אפשר לומר – יופי. זה נחווה ככוח, ויש לזה יתרונות, לכן פיתחנו את המנגנון הזה. אבל יש פה משהו לא אותנטי. אנחנו לא מחוברים לעצמנו. סביר להניח שבעומק, מתחת לפני השטח, יש נושאים מאוד מאוד תקועים. יכולים להיות מאוד משועממים בחיים, לא מסופקים, לא חווים הרבה תשוקה. נוקשות גדולה, לא חווים את הגוף ולא שמחים פיזית.

היפך אחר הוא הצפה רגשית

כוון אחר – מאוד לשקוע בכל דבר, להיות מוצפים רגשית. עם כל מה שקורה אנחנו משתגעים, לא ישנים בלילות, לא מתפקדים חודשים, בוכים כל הזמן או צועקים, מיגרנות – גם זה לא נקרא גמישות. אם יש מטוטלת שנעה בין כאב לבין התרגשות, שמחה, חופש – אנחנו נתקעים בצד של הכאב. זה לא משוחרר. אם אתם רואים ילדים – הם רצים בשמחה רבה, נופלים, בום! צורחים. מאוד נפגעו וכואב להם. כועסים. ואחרי שתי דקות – אם הם מקבלים יחס טוב – הם חוזרים לריצה ולשמחה.

מה קרה? הם לא הדחיקו את הכאב. הם חוו אותו עד הסוף והמטוטלת שלהם בריאה. הלכה עד הסוף לכאב ויצאה משם. ואם מלמדים ילדים לנתק את הרגשות שלהם, להיות חזקים וקשוחים: לא קרה כלום! אל תבכה! הנה שוקולד, העיקר שלא תבכה – אז להיפך. לא מלמדים אותם גמישות רגשית אלא ניתוק. התעלמות מכאב וחיפוש התמכרויות כדי לא לחוות כאב. הופך אח"כ לעישון או התמכרויות אחרות.

איך לפתח גמישות

גמישות רגשית היא מצב נפלא. זה להיות בחיים. לשמוח, וגם להיות עצוב, ולפחד, וגם לחוות כוח. זו יכולת פנטסטית להתמודד עם מה שקורה. כי כל הזמן יקרו דברים בחיים. אבל אנחנו לא ניתקע. נוכל להיות אותנטיים, לחוות וגם לזוז קדימה ולחזור לפעולה ולקשר.

איך לפתח גמישות רגשית? אין קיצורי דרך. כמו גמישות פיזית – צריך להתאמן. לטעמי כל אחד צריך לעשות יוגה או סוג פעילות כזו שמפעילה את כל הגוף, כל השרירים וכל המפרקים – בשביל להיות גמישים ולחיות חיים טובים. ובשביל גמישות רגשית אנחנו צריכים סוג כלשהו של עבודה פנימית. לא חושבת שאפשר להתחמק מזה. וגם, אנחנו צריכים לוודא שהעבודה הפנימית שאנחנו עושים היא בכוון. לא כל ספורט יתן גמישות. כל ספורט הוא טוב, אבל אם אתם רצים זה מדהים אבל אני לא יודעת מה שלום הכתפיים והצוואר שלכם. ריצה לא מפעילה את הכל. אותו דבר עם עבודה פנימית. היא יכולה להיות טובה ולא לפתח גמישות רגשית. סוג עבודה רגשית שאני עובדת איתה הרבה היא פוקוסינג, "התמקדות", והיא לגמרי בכוון הזה. יש קורסים טובים ברחבי הארץ ואני משתמשת בה ברוב שיחות האימון שאני עורכת, לפי מה שמתאים.

כשאנחנו ומחוברים – התהליך מתקדם

כשאנחנו חווים את הרגשות שלנו באמת, ונוכחים איתם – לא מוצפים ולא מנותקים – התהליך מתקדם. רגשות משתנים, באופן טבעי. רוב הספר שלי עוסק בזה ומלמד את הכלי שבו אני עובדת.

זריקת אנרגיה יומית

אני שולחת כל יום הודעת וואסטאפ קצרה. רעיונות, עידוד וכלים.
רוצים לקבל? כאן מצטרפים.

רוצה עוד למייל?

רוצה לקבל את החומרים הכי טובים שלי בנושאי התפתחות אישית?
כווני חשיבה חדשים ודחיפה עדינה קדימה. כאן מזמינים:

אולי יעניין אותך גם: