הבעיה הרגשית עם סיגריות: הדחקה

 

אני לא הולכת לנג'ס לכם על הבריאות, למרות שסטטיסטית עישון הוא הדבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות לבריאות שלכם, כמעט ללא תחרות (רק עובדה קטנה… הסיכוי שלכם להיות סיעודיים בסוף  גבוה בעשרות אחוזים…). גם לא אדבר על ההתמכרות, שיוצרת בעיה אחת נוספת להתמודד איתה – מעבר לכל מה שהטריד אותנו לפני כן.

יש בעיה גדולה אחרת עם עישון שאני נתקלת בה כמאמנת. בעיה שקיימת גם עם תרופות מסוימות וסמים אחרים. הסיגריות ממסכות את התחושות השליליות שלנו – לרוב לרמה כזו שהן "מתחבאות תחת שמיכה", ולא נגישות. אז התחושות הרעות לא נעלמות, ובטח לא מה שגרם אותן, אבל גם קשה ליצור איתן קשר.

אז מה? רובנו לא רוצים קשר עם התחושות הרעות. למה לא לגרש אותן כך? למה לא להצית סיגריה אם זה גורם לתחושה טובה יותר?

למה לא לגרש תחושות רעות?

כי התחושות הרעות שלנו הן שער ל"בפנים" שלנו. למה שקורה בתוכנו. הן מכילות גם את הכוון קדימה. ג'נדלין אומר שכל בעיה מכילה את הכוון לפתרון שלה, כמו תמונה על הקיר, שבמבט אחד אנחנו יודעים איך ליישר. בעזרת הקשבה והתבוננות אמפטית בתחושות שלנו אפשר לעזור להן להשתחרר. אבל בשביל זה צריך איזה גישה אליהן. כאשר אנחנו בוכים אנחנו בקשר עם עצמנו. כאשר אנחנו משתפים חברה טובה על מה שקורה אצלנו בלב, ובאותו הזמן ממש חווים את החויה – אנחנו מתקדמים לעבר הפתרון.

אי אפשר לעשות את זה כאשר כל הקשיים הם מתחת לשמיכה. זה סם, במלוא מובן המילה. נסו לדבר עם נרקומן. יש איזו מסיכה שקשה לחדור אותה. הוא שרוע במבט רגוע ומאושר על המיטה, אבל זה אושר סינתטי, לא חדיר, ואת כל הקשיים שיש לו בחיים, ללא ספק – אי אפשר להרגיש וגם קשה מאוד לעבוד איתם.

הפסקת עישון שחוויתי מקרוב

יצא לי לחוות הפסקת עישון של אדם קרוב אלי ואהוב. הוא היה מעשן הרבה, במשך שנים רבות. בכל פעם שאדם כלשהו חלק על דבריו בשיחה, או שליד השולחן נאמרה איזו הערה שהכעיסה אותו – היה מזנק על רגליו וניגש למרפסת כדי לעשן. כאשר היה חוזר היה מחייך חיוך רגוע. אבל התקשורת לא זרמה לגמרי. משהו היה לא חדיר. החיוך שלו לא היה אמיתי, ומסכת הכעס שלא ידע בכלל איך להתמודד איתה – רק ע"י השתקה כימית – עצרה דיונים עמוקים. כאשר הפסיק לעשן לאחר שנאלץ לבחור בין חייו לבין הסיגריות, התקשורת השתנתה לחלוטין. הקירבה בינינו גדלה מאוד. פתאום התנודות החדות במצב הרוח נעלמו. כאשר כעס ולא יכול היה להשתמש בסיגריות כאמצעי הרגעה – הוא מצא לעצמו דרכים אחרות להתמודד, דרכים תקשורתיות יותר. פה ושם מצאנו את עצמנו גם רבים – מה שלא קרה קודם – אבל זו מריבה מהסוג הטוב, שבה באמת נוצרת תקשורת עמוקה יותר, ובסוף – הקשר קרוב יותר מאשר קודם. זה לא היה יכול לקרות עם הסיגריות – זה נחסם בכל השלבים. הכעס דוכא מהר מדי, וגם התקשורת לא באמת היתה אותנטית, כלומר קשורה לרגש עצמו ולא רק לויכוחים ותיאוריות.

ההצעה שלי…

ההצעה שלי היא לא לעשן, לא לצרוך אלכוהול, לא להשתמש בכדורי שינה, לא להשתמש במשככי כאבים נגד כאבי ראש או בטן. (לגבי תרופות אני לא מוסמכת להמליץ שום דבר). פשוט לתת לעצמנו לחיות ולחוות את החיים במלואם, ואם יש בעיות – למצוא דרכים להתמודד איתן. דרכים שהן גם בריאות וגם כוללות התמודדות אמיתית – לפגוש את הבעיה במלוא חומרתה, על כל גווניה, ולמצוא דרך להסתדר איתה או לטפל בה. אם קשה לכם לעשות את זה לבד – בשביל זה יש עזרה.

להשיג עזרה לעצמכם

סביר להניח שההתמכרות הזו או ההתמכרותיות שלכם החלה סביב גיל ההתבגרות, ובעצם לא למדתם דרכים אחרות מספיק יעילות להתמודד עם נושאים בחייכם. יש פה למידה חדשה – שזה גם מרגש וגם מאתגר. ההצעה שלי היא להשיג עזרה כלשהי. למרות שזה לא תחום ההתמחות העיקרי שלי, יצא לי לעזור ללא מעט אנשים להגמל מסיגריות וסמים קלים, ובטח שמהתמכרויות יומיומיות יותר כמו שוקולד או כל הזמן פייסבוק וואטסאפ. הגמילה היתה חלק מתהליך שלם של שינוי בחיים. אפשר גם להעזר במומחים ספציפיים לתחום.

אפשר גם להתחיל עם הספר שלי.

 

אולי יעניין אותך גם: