בכל תחום יש משימות אמיתיות, ויש את כל השאר.
המשימות האמיתיות הן כמו המשימות ב"רצים אל המיליון". הן מורכבות אולי, הן מפחידות – בטוח, הן מוציאות אותנו מאזור הנוחות שלנו. וגם – שם יושגו ההשגים. אי אפשר לנצח בתחרות בלי לעבור דרך כל אחת מהן.
בחיים, בניגוד לטלויזיה, אין סיפוק בניצחון. יש סיפוק בעשיה משמעותית – גם אם רק לקבוצה קטנטנה של אנשים. לתת משהו, ליצור משהו, להבין משהו.
המשהו הזה יקרה ברגעים מסוימים ולא באחרים. הזמן והמאמץ אינם אחידים בפירותיהם. דבר בעל משמעות יקרה כאשר נבלה מספיק זמן – ונתמסר מספיק – למשימות האמיתיות.
המשימות האמיתיות הן כאשר:
הורים: העור שלכם נוגע בעור של הילד, או כשהעיניים שלכם נפגשות,
אמנים: המכחול מקשר בין היד שלכם לקנבס,
חוקרים וסופרים: הידיים שלכם מונחות על המקלדת ואתם כותבים את הכתיבה שלכם. לא קוראים או מסכמים את זו של אחרים,
עצמאים: אתם יוצרים קשר אנושי עם אנשים אחרים, שאולי יקנו מכם,
וכך הלאה. הבנתם. וכמובן שאנחנו לא יכולים לעשות רק את זה. יש עוד עבודה. מנהלות. אבל כמו ב"רצים אל המיליון", המשתתפים רצים בין המשימות. הם מנסים להגיע כמה שיותר מהר ויעיל לאזורים החשובים. הם לא עוצרים לבדוק הודעות בוואטסאפ/מייל שוב ושוב. הם לא נכנסים לפייסבוק אלא אם זו המשימה. הם לא צופים ב"רצים אל המיליון". הם לא אומרים – אני היום רק אלך, אין לי כוח למשימה.
אתם לא סובלים מהמשימות האמיתיות עצמן. אתם סובלים כי אתם מתמהמהים מדי ביניהן. מקדישים זמן רב למנהלות, ומאבדים אנרגיה בדרך. גשו ישר לעבודה. היא קשה קצת, אבל היא תיתן פירות, ואתם תחיו יותר מהזמן בסיפוק ובתחושת משמעות.