אנחנו נמצאים בעידן חדש, שבו כאשר כואב לנו הגב אנחנו לא פונים רק לרופא, וכאשר אנחנו עצובים או מתוסכלים, אנחנו לא פונים רק לפסיכולוג או לפסיכיאטר. כאשר אנשים שוקלים גירושין, עו"ד הם לא היחידים איתם נתיעץ, וכאשר נרצה לרזות, לא בטוח שדיאטן קליני יהיה הכתובת שלנו.
אני נתקלת הרבה בשאלה, באיזו סמכות מאמנים עובדים עם אנשים בתחומים רגשיים. יש הטוענים שמאמנים "עושים טיפול פסיכולוגי ללא הכשרה". אני טוענת שזה לא כך. מאמנים עושים דבר אחר. התוצאות, דומות לעיתים, אך הדרך שונה, הכלים שונים, התהליך שונה, השיחה היא שונה.
יש הרבה מאוד גישות לגשת בעזרתן לעולם הרגשי שלנו. עולם הפסיכולוגיה מציע גישות מסוימות. עולמות תוכן אחרים מציעים גישות אחרות. רבנים יכולים לעזור לאנשים ליצור שינוי רגשי באמצעות עבודה עם ערכים, מידות ואמונה. נזירים בודהיסטים יכולים לעזור לאנשים להשתנות בעזרת מדיטציה ותפיסות העולם המזרחיות. מאמנים יכולים לעזור לעובדים להשתנות בעזרת תפיסות מחשבתיות חדשות. דרכים אחרות לחשוב על עצמנו, על אחרים ועל העולם. אפלטון מצוטט: "הרגש מקורו במחשבה". מחשבה שונה יוצרת רגשות שונים. יש גם מטפלים ומלווים בטכניקות רגשיות שונות שיכולים להציע סשנים מיוחדים של התבוננות פנימית מסוגים שונים, שעובדים ברבדים נוספים, לא רק מחשבתיים. תחושות גוף מכילות הרבה מידע והרבה אפשרות לשינוי.
אדם בוחר ממי ללמוד
אז מי נותן למאמנים סמכות לעבוד עם אנשים? אל תנסו להתלות בבתי"ס לאימון. אלו הם גופים מסחריים שמציעים הכשרה שאורכה בד"כ שנה. התהליך שבו אדם הופך למאמן שבאמת יכול לעזור לאנשים להשתנות אורך שנים. רובו קרה לפני או אחרי הלימודים בביה"ס לאימון, אם בכלל היו כאלה. כפי שאני רואה את זה – למאמנים, כמו לכל אדם אחר (פסיכולוג, עו"ד, רופא) אין שום סמכות. האדם עצמו מסמיך אותם לזמן קצר – בתור אדם שהוא רוצה להקשיב לו, ולשקול את מה שהוא מציע. זה הכל. אחרי מספר פגישות האדם עצמו מבחין האם המאמן הזה אכן מספק נקודות מעניינות למחשבה ולבדיקה, והאם משהו מתחיל לזוז בחייו, או שלא.
להסדיר בחוק את האימון?
אני מתנגדת לכל ההצעות "להסדיר בחוק" את מקצוע האימון, וחושבת שלא במקרה שזה לא קרה עדיין באף מדינה. פסיכולוגיה היא אקדמית. מי שאוהב גושפנקות אקדמיות מוזמן להעזר בפסיכולוגים, חלקם מעולים. אימון הוא תחום פתוח. כל אחד יכול ליצור כלים חדשים ולהציע אותם ללקוחות. קשה לי לדמיין מצב שבו המאמנים שעוזרים לי ביותר הם מחוץ לחוק או פתאום נאלצים לשלם הון למוסדות מסחריים. זה דומה למצב שיאסרו על מורים ליוגה לעזור לאנשים עם בעיות הגב שלהם כי הם לא רופאים, או יאסרו על אנשי תזונה טבעית ללמד אותנו על ההבדל בין תפוח לחטיף "בריאות" (אותו מספר קלוריות, ערך תזונתי דומה "על הנייר"…) כי אין להם תואר אקדמי בתזונה. זה קשור לא רק בחופש העיסוק אלא הרבה יותר בחופש שלנו הלקוחות להעזר במי שנראה לנו שיכול לעזור לנו. היו לי אישית נושאים בריאותיים שהטרידו אותי (עייפות) שהרפואה לא יודעת לתת להם שום מענה. לעומת יועצת לתזונה טבעית שעלתה על המקור והפתרון (הקל) מיד. אין לה תואר אקדמי בתזונה. אבל היא ידעה משהו שלא ידעתי ושעזר לי (להפסיק לאכול לחם – עברה העייפות של שנים).
עוד על השאלה אם להסדיר אימון בישראל
הפסיכולוג שפיתח טכניקה לכולם
למאמנים יש קודי אתיקה ברורים וותיקים, ואנחנו יודעים היטב את הגבולות שלנו, כמו כל אנשי המקצוע האחרים שדיברתי עליהם כאן. התפיסה העיקרית שאני אישית עובדת איתה בתחומים רגשיים היא ההתמקדות, שפותחה ע"י פסיכולוג ופילוסוף במטרה ברורה – למסור את הטיפול לכולם. לקחת את התמצית של מה שעובד בטיפול וללמד את כולם לעשות את זה, זה עם זה ובעצמם. ההסמכה בהתמקדות אורכת שנתיים וכוללת משוב על עבודה עם לקוחות. אחרי שנים רבות של עבודה עם אנשים, והתפתחות אישית במקביל, אני יכולה להציע בלב שלם – שינוי. ואם אתם רוצים לקרוא עוד על העבודה שלי או לעשות אותה באופן עצמאי בעצמכם, כתבתי גם ספר על הגישות שבהן אני עובדת, עם הרבה תרגילים שתוכלו לעשות עם עצמכם ועם לקוחות.
