מה זה באמת להסכים להצליח

אתם עומדים על הרציף ומחכים לרכבת מתאימה שתגיע. זוגיות, עבודה, לקוחות. אולי זו החלטה – אתם מחכים להחליט על מעבר מגורים, כן או לא, או בחירה של תחום לימודים. משהו שירגיש נכון בבטן. 

יכול להיות שאתם הרבה זמן על הרציף. עם חיפוש זוגיות זה יכול להיות כבר כמה שנים. אתם מרגישים די בנוח על הרציף הזה. בניתם את החיים העצמאיים שלכם, יש לכם ידידים, משפחה, אולי אפילו זוגיות חלקית מסוימת שאתם נמצאים בה. אבל עמוק בפנים, אתם יודעים שזה לא מה שאתם רוצים. אולי מרגישים תקועים, עצובים, מיואשים. אתם יכולים למצוא גם שמחה במקום הזה שלכם, אבל לא הגעתם ליעד.

עם החלטה על מקום מגורים זה דומה. אולי אתם גרים בארה"ב ומתלבטים שנים לגבי חזרה לארץ, או הפוך. גרים בארץ ומפנטזים על לונדון. נוח לכם איפה שאתם נמצאים. יש לכם עבודה, לילדים יש חברים. ועדיין, זה לא המקום שלכם.

יכול להיות שאתם עצמאים ואין לכם כמעט לקוחות. גם זה יכול להיות נוח. התרגלתם ללמוד המון קורסים דיגיטליים בתחומים שונים, אתם שומרים על בית מתוקתק פיקס, למשפחה נעים שאתם לשירותה המתמיד. אבל אתם יודעים שאתם לא מממשים את היעוד שלכם. אתם מחכים. שתדעו מספיק, שתבינו איך זה עובד, שתהיו שלמים עם עצמכם, עם שווק. שתדעו בדיוק מי הלקוחות שאתם מחפשים ומה תעשו איתם.

יש חמימות ברציף

אתם כבר מכירים אותו, מרגישים בבית – accommodated. התרגלתם להמתנה הזו. יש קפטריה קטנה שמוכרת סנדויצ'ים וקפה, מוסיקה נייטרלית נעימה. יש לכם אפילו חדר קטן בסמוך, לישון בו. קצת מביך אולי, ואתם יודעים שזה לא איך שרציתם לחיות, אבל התרגלתם.

אתם מחכים לרכבת "שלכם", מתפללים אליה. רכבות באות והולכות, ואתם כאן. נו, שיגיע כבר בן זוג מתאים. איפה הוא? שתבשיל ההחלטה המתאימה לגבי המעבר או לא, ותהיו שלמים איתה. שיגיעו הלקוחות המדויקים. אם הם מדויקים הם יגיעו בקלות, כך אומרים.

הנה העניין: יכול להיות שהשורשים שהצמחתם לתוך הרציף כבר עמוקים. החשיבה שלכם "רציפית". התרגלתם להיות לבד, התרגלתם לסרב לבני זוג פוטנציאליים, או לפעול בצורה שגוררת סירובים. התרגלתם לחיות בדירה צפופה מדי בלי לשפץ אותה, ובלי לעבור ממנה, כי אתם לא יודעים איפה תגורו. התרגלתם למלא את היומן שלכם בפעילויות אחרות – הכל חוץ מאלו אליהן אתם שואפים.

נוצר דיסוננס

אתם אומרים שאתם רוצים לזוז. מרגישים שרוצים לזוז. אולי בוכים בלילה מרוב תסכול ורצון לזוז. אבל החשיבה שלכם לא מותאמת לזה. הצעדים שצריכים להעשות במציאות כבר היטשטשו לכם בראש. אתם יודעים איך זה מרגיש לסרב, להשאר כאן, לחכות. ואתם בכלל כבר לא יודעים איך זה מרגיש להסכים. לזוז. או מה עושים בפועל עבור זה.

זה נובע מפחד עמוק. פחד שאתם לא מתעמתים איתו. לא הפחדים השטחיים שאתם מביאים בחשבון.

ליוויתי לקוחות במצבים האלה שנים, אבל עכשיו כשאני קצת נכנסת לשם – אני מבינה את זה מבפנים. אני מחפשת זוגיות כמה חודשים. הריטואל חוזר על עצמו: מוצאת מישהו בטינדר שנראה בכוון, מדברים בצ'ט, עוברים לטלפון, קובעים דייט ראשון להליכה בים. לפעמים מגיעים לדייט שני, אולי עוד אחד או שניים. איפשהו אני מגיעה למסקנה שזה לא מתאים. לא רוצה להמשיך. או שפה ושם השני מסרב. נוצר בי חוסר אמון שקשר עוטף ומדהים יכול לקרות שוב, וגם כיף לי עכשיו. לפני כל דייט חדש אני שואלת את עצמי –

את מוכנה? מוכנה שוב לשים את כל האנרגיה שלך על אדם אחד? להקפיא קשרים קלילים ומשעשעים שיש לך? להתחיל להכיר לעומק אדם חדש כולל הכאבים העמוקים והטריגרים? להתאים את עצמך, להתחיל לשלב את החיים שלכם? זוכרת שזה מה שאת מחפשת? שזה אפשרי? מוכנה להגיד כן?

איך ההסכמה תראה?

עבדתי עם לקוחה דתית. יש לה הצעות לשידוך, היא מסרבת כבר שנים, ועכשיו אחרי עבודה של חצי שנה שלנו – יש גבר שהיא כן נמשכת אליו. היא רוצה, אבל פוחדת מאוד. החיים שלה תקועים – אבל כבר מוכרים. אני מבינה שהתסריט של הסכמה לשידוך לא נמצא אצלה בראש. בכלל. יש פחדים שטחיים – למשל, אבא שלה לא יהיה מרוצה מזה. היא רוצה, אבל השורשים שלה ברציף כל כך עמוקים, שאם לא נעשה פה עבודה, היא תסרב גם לו, או לא תפתח את הלב – והוא יסרב.  כדי להסכים היא תצטרך לוותר על הרבה מהחופש שלה, ולהתעמת עם פחדים וכאבים עמוקים בנוגע למערכות יחסים.

חוץ מהעבודה העמוקה שאנחנו עושות, צריך לפעמים לעשות גם עבודה טכנית. להכין את המוח לאפשרות של צעד קדימה. אני מבקשת ממנה לתאר לי את תסריט ההתקדמות. איך זה יתחיל? היא תדבר עם ההורים שלו. אח"כ עם ההורים שלה. אבא שלה יכעס, אמא תסכים. יצאו עוד איזה חודש. יתחילו למצוא מקום לחגיגה. וכך הלאה. התסריט מתחיל להווצר. היא פוגשת את הפחדים שלה, ומתחילה לפגוש גם את ההתרגשות.

יש לי לא מעט לקוחות שהתחתנו אחרי הרבה שנים של חיפוש, עשו את המעבר חזרה לארץ אחרי שנים של התלבטות, עשו את המעבר מדשדוש לעשיה ולעסק משגשג, ועוד. אפשר לנתק את השורשים שכבר צמחו לנו לתוך הרציף, ולבחור רכבת לעלות עליה. לגמרי אפשרי. 

על זה אסתר פרל אומרת –

You don’t find a partner, you chose one.
זה לבחור בן זוג, לא למצוא.

האם אתם מוכנים לעלות על אחת הרכבות הבאות?

נ"ב: מתכוננים לפגישה עסקית?

התכוננו להצלחה. לא לכשלון. עם כשלון אתם תסתדרו, כי תשארו באותו מקום מוכר. לא נורא. הצלחה תפתיע, ותציב אתכם במקום חדש – לזה צריך להתכונן.

לפני שנים, עסקתי עם בן זוגי דאז בהמצאת מוצרי תינוקות. היו לנו בתיק כמה מוצרים נחמדים שפיתחנו, רשמנו פטנטים, והיינו נוסעים לעניין משקיעים פוטנציאליים. כשהיינו נוסעים לפגישות, ידענו שרוב הסיכוי הוא לקבל סירוב, אבל הקפדנו להתכונן להצלחה. מה נעשה אם יגידו לנו כן? מה השלבים הבאים? מה אנחנו מבקשים מהם? מה אנחנו מוכנים לתת? עבדנו על זה. ופעם אחת (מתוך הרבה) זה אפילו הצליח.