מה ללמד נוער כדי לשנות את תרבות האונס

אונס הוא פשע שלרוב לא מדווח ולא נענשים עליו, וזה צריך להשתנות בדחיפות. אבל אנחנו צריכים גם להסתכל רחב יותר. לטפל באנסים הוא קצה קרחון (חשוב) של קרחון גדול ומזיק בהרבה. הקרחון כולו הוא שוביניזם, בורות וניתוק בין הדורות בכל מה שקשור לסקס.

כמה דברים ללמד את הנוער שלנו, אם אנחנו רוצים לשנות מהיסוד את תרבות האונס לעבר תרבות של כבוד הדדי והנאה בריאה ממין. אחרי אמפתיה, כבוד הדדי, להיות קשובים לזולת – אחרי הבסיס – צריכים להגיע גם:

1. לדבר על עונג

כשאתם חושבים על "חינוך מיני" על מה אתם חושבים? אני חושבת על אזהרות: לא להכנס להריון. לא להדבק במחלות. לא לעשות מה שלא שני הצדדים שלמים איתו. לא לצפות בפורנו.

עכשיו תחשבו על סקס. על מה אתם חושבים? אני חושבת על עונג. על רגשות. על השילוב בין הפיזי לרגשי. על התנסות, חוויות, למידה עמוקה דרך הגוף ודרך הקשר. על אורגזמות מכל מיני סוגים. 

מבינים את הבעיה? אם כל מה שאנחנו מדברים עליו הן אזהרות, אנחנו לא רלוונטיים. אנחנו לא מתייחסים לשום דבר שמעניין אותם באמת לשמוע, שמעסיק אותם – ובצדק! הוא העסיק ומעסיק גם אותנו. בכך אנחנו טורקים את הדלת בפניהם לשיחה אמיתית, פתוחה, על הנושא הכל כך חשוב ומופלא הזה.

בכל נושא אחר אנחנו מלמדים אותם את תפיסת העולם שלנו, מכוונים, תומכים, מעודדים. כאן הילדים/נכדים שלנו נשארים לחסדי החינוך של חבריהם הצעירים, של הפורנו ושל התפיסות המעוותות של גורמים קיצוניים שכן טורחים לדבר איתם על זה.

2. לעקור מהשורש שוביניזם

מכירים את הבדיחה האיומה הזו?

– מה נערה טובה מתכוונת כשהיא אומרת "לא"? אולי.
– וכשהיא אומרת "אולי"? כן.
– וכשהיא אומרת "כן"? נערה טובה לא אומרת כן.

שוביניסטי להחריד. למה לנערה "טובה" אסור לומר כן? למה אדם צריך להכחיש את הרצונות והצרכים המיניים (ואחרים) שלו כדי להחשב לטוב? למה לגבר מותר לרצות סקס ולאישה אסור, ובטח שלא להראות את זה?

ואז אנחנו תורמים לתרבות הכוחנית. נער מבין שגם אם נערה רוצה, היא תגיד משהו מעורפל והוא יצטרך להתקדם בכל זאת (הרי שניהם רוצים). אם לה אסור להסכים במפורש ובטח לא ליזום, ואם הוא תמיד יסוג, אז אף פעם לא יהיה כלום, נכון?

אל תגידו "לא אצלנו". גם אם אנחנו לא אומרים במפורש שאסור לנערה לרצות סקס, אנחנו מלמדים את זה. אנחנו עצמנו אף פעם לא אומרים שאנחנו רוצים סקס, זה בתור התחלה. ואנחנו מוקפים במסרים השובניסטיים האלה מכל הכוונים ואף פעם לא מוקיעים אותם. אז כן, אנחנו מלמדים את המסרים האלה.

אני גם לא באה להסיר אחריות מגברים ונשים לתקשר ברור. אבל יש כאן עניין רציני.

צד שני של אותו המטבע – אנחנו מלמדים ילדות ונערות להיות לא-אסרטיביות ובנים ונערים להיות אגרסיביים. למה? מה אם ילד או גבר הוא רך? אם הוא אוהב תקשורת ומגע עדינים? גם לזה יש מקום, והרבה. בכל פעם שאתם מחמיאים לילד על אגרסיביות (או מעלימים עין ממנה), עצרו. זה שוביניסטי וזה חלק ממה שיוצר את תרבות האונס האלימה.

3. בדס"מ וממ"מ הם עניינים למבוגרים

הינו מעדיפים שהילדים והנוער שלנו לא ידעו דבר על מין אגרסיבי, שליטה ואורגיות (ממ"מ – מין מרובה משתתפים), נכון? ולכן אנחנו לא מדברים איתם על זה, חס וחלילה. שלא להכניס להם רעיונות לראש.

לא טוב וחסר סיכוי. הם רואים את זה בפורנו בכל מקרה, ואם איכשהו לא – חבריהם מספרים להם. ומכיון שאנחנו לא רלוונטיים לשיחות על סקס, אנחנו לא שם. אנחנו לא אומרים שהדברים האלה אכן קיימים, חלקנו (אנחנו/אחרים) עושים אותם בהנאה והם יכולים לחיות חלק מחיים עשירים וטובים – אבל הם דורשים בגרות נפשית. גדולה. שמגיעה עם הגיל. 30,40.

אנחנו לא שם לתווך שכמו שרואים את זה בפורנו – זה מסוכן. רע. פוגע ומצלק. לא שם להגיד שיש דרכים חיוביות להכנס לנושא – אבל הם צריכים לחכות, וללמוד, להתקדם לאט לאט ובד"כ – בתוך זוגיות מבוססת. 

עברו הימים בהם למדנו על סקס מתוך ספרים מעורפלים. זה כבר לא קיים. גם לא בחברה הדתית (יש לי שפע של לקוחות חרדיים – גם הם חשופים. גם אנתרופוסופים. גם אם אין להם טלפון).

4. שכרות היא כמו רגל שבורה

אם מישהו שיכור, צריך להתייחס אליו כמו לאל אדם פגוע, כאילו שנשברה לו הרגל. צריך לטפל בו ולקחת אותו הביתה. זה לא סקסי ולא מתאים לעשות סקס בצורה כזו. זה כמו לנצל ילד או אדם עם בעיה תפקודית קשה. מי ששיכור יכול להפגע קשה, ולהיפך – לפגוע קשות באדם אחר בצורה שתצלק גם אותו נפשית, חמורות.

לא להגיע לשכרות. לדבר איתם על זה. על הפיתויים. על המשיכה, על הלחץ החברתי. על החוויות שלנו בגיל שלהם. לא להתעלם. וגם כאן – לא לפסול את כל נושא האלכוהול. לא להגיד לצעירים לא לשתות. הם ישתו. להדריך אותם. כמה לשתות. איך לזהות את השלבים. להיות שם איתם. לשתות איתם, אם אתם שותים.

5. לא כל מה שנעים הוא טוב ומותר

שמעתי משפט:

ביחסים מיניים צריך לעשות רק מה שנעים לשני הצדדים.

לא נכון, ופותח פתח לגישה הנוראית של "את עוד תראי שנעים לך". צריך לעשות מה שטוב לשני הצדדים ומגן על האינטרסים שלהם. יתכן שמעשים מאוד חמורים יהיו נעימים לאדם באותו הרגע. זה לא אומר שמותר לעשות אותם. בטח לא אם אדם משתכר ומאבד שיפוט.

6. לרדת מקשקוש ה"אסור להלשין" הצבאי

הבנתי שאפילו בצבא מתחילים לרדת מזה. כשמישהו פוגע בך או באדם אחר אתה צריך לעצור אותו בכל דרך, כולל פניה לגורמים חזקים יותר (הורים, מורים, רשויות החוק). לקרוא לזה "לשטנקר" משרת רק הגנה על פושעים. כל צופה הוא שותף לפשע. "שומר אחי אנוכי" – זו הדרך. ו"אחי" הוא מי שנפגע ולא החזק.

שמעתי הורים אומרים לילדים לא להלשין. לחלוטין לא מתאים. הדבר הכי טבעי לילד קטן הוא לפנות לעזרה ולספר מה קרה. אנחנו מלמדים אותו לפעול נגד האינסטינקט שלו, ואפילו לשקר ולהסתיר את מה שקרה. ה"לא להלשין" הוא חלק מתרבות השחיתות במוסדות וגם חלק מתרבות האונס, שבה נערים משתתפים ע"י אי הגנה על הקורבן תחת כיסוי הערך של "לא להלשין".

7. לרדת מה"אינסטגרמיזם" שמקדש סקסיות בלבד

נסחפנו לקיצוניות של לשפוט כל אדם לפי הסקסיות שלו. כל אישה נשפטת לפי התחת שלה, וכל גבר – לפי השרירים. "אושיית אינסטגרם" נחשב לעיסוק בעל אותו ערך ועניין של מורה, פיסיקאי, צייר או אדריכל. בלי לבוא בטענות לצעירים שאוהבים (ואפילו מתפרנסים מ) לייקים ברשתות החברתיות, בואו לא נתבלבל. יש ערכים יותר חשובים לאדם מאשר צורת הגוף שלו. מה עם אינטלקט, מחקר, יצירה, תרומה לחברה? אדם יכול להיות בעל חזות חיצונית לא "אינסטגרמית" ולחיות חיים עשירים ונפלאים, ולהיפך כמובן. להראות מיליון לייקים ולהיות אומלל. 

בואו נדבר על זה. שהפרסומות הללו שגויות וטפשיות. שהן מכוונות לכוונים לא נכונים. שאדם לא נמדד בפועל ולא צריך להמדד רק לפי המראה שלו, או הסקסיות שלו, או ההצלחה שלו עם בני המין השני. יש עוד תחומים, חשובים ומספקים לא פחות. האינסטגרמיזם הזה הוא גם גילני להחריד.

8. וקודם… ללמד את עצמנו

כשבתי הבכורה היתה קטנה וטיילתי איתה בחוץ בגינה, רציתי ללמד אותה לא לפחד מכלבים. אממה, אני עצמי פחדתי מהם. ידעתי שהדיבורים שלי יהיו שווים כקליפת השום אם לא אשתנה. אז לקחתי על עצמי להשתנות. תרגלתי את זה. התקרבנו יחד לכלבים, שאלתי את הבעלים אם מותר ללטף. ליטפתי אותם. קודם אני ואז היא. למדתי לעשות את זה. אם היתי פועלת רק לפי הכוון שקל ונוח לי, לפי ההסטוריה והחינוך שלי עצמי, היתי מגבילה אותה.

אותו דבר כאן. לכל אחד מאיתנו יש עבודה לעשות בתחום של עקירת השוביניזם מתוכנו, מתוך הלב שלנו (כמו גם גילנות וגזענות). אנחנו צריכים לחפש את זה. ללמוד על זה. לתרגל את עצמנו. לתפוס את עצמנו בטעויות. ולהשתפר. אותו דבר בנושא של דיבורים על סקס. זה לא נוח לנו. גם לי לא כל כך. אבל יש לנו עבודה חשובה לעשות, אז כדאי שנלמד.