מה קורה בנישואים פתוחים

מה קורה בנישואים פתוחים

עם השנים יצא לי לדבר עם הרבה אנשים. הנישואים של כולם נראים אותו דבר. גבר ואישה נפגשים, מתאהבים, ואז חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. הם מזדקנים ביחד, רק הם, ולכל אורך הדרך נמשכים זה לזה במידה שווה, עושים סקס בדיוק במידה ששניהם רוצים, והסקס והרומנטיקה ממשיכים להיות מרגשים ממש באותה המידה של ההתחלה. הם סטרייטים ומונוגמיים לחלוטין, הם לומדים הכל יחד ולעולם לא חסר להם שום דבר. ההתפתחות הפנימית והחיצונית שלהם מקבילה, והם מתאימים זה לזה בצורה מושלמת לכל אורך הדרך.

לא? זה לא ככה אצלכם? באמת? נכון… תנו לי לנחש. אף סעיף ממה שכתבתי לא מתקיים? אחד מכם או שניכם חיים בתסכול עצום כי חסר לאחד מכם או לשניכם סקס, רומנטיקה, תקשורת או שלושתם? אחד מכם מנהל קשר או קשרים אחרים בצורה מוסתרת (יש לי חדשות, יש מצב שזה שניכם)? או שלא, אתם ישרים מדי, אבל אחד מכם או שניכם קמל לאט לאט, כמו עציץ שלא משקים אותו? אולי אתם שוקלים פרידה, או, הפוך, סוג כלשהו של פתיחת הנישואים.

בשנים האחרונות התחילה להציג את עצמה האפשרות של מה שנקרא היום נישואים לא מונוגמיים בהסכמה. יש לזה גוונים שונים – אציג שניים עיקריים.

נישואים פתוחים או פוליאמוריה

שני בני הזוג מסכימים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. לנהל מערכות יחסים רומנטיות וסקסיות נוספות. עם מי וכמה שהם רוצים, פחות או יותר. לרוב זה נפרד – מתחילים להיות חיים נפרדים, בנוסף לחיים המשותפים. גם כאן יש הרבה סגנונות. לפעמים הנישואים נשארים פחות או יותר ריקים מתוכן – סוג של שותפות כלכלית וגידול משותף של הילדים, וכל הרומנטיקה והסקס עוברים אאוטסורסינג. זו לא ממש פוליאמוריה. לפעמים נשאר הרבה במשותף, וחלק נפרד – לזה יותר מתאים לקרוא פוליאמוריה.

הרפתקאות משותפות – סווינג

בני הזוג פוגשים אנשים נוספים לסקס. ולפעמים גם למערכות יחסים. ההבדל העיקרי מנישואים פתוחים – החוויות הן ברובן משותפות. יש פה כל מיני סגנונות. מבלים שני זוגות ביחד, או כמה. מצרפים אישה, מצרפים גבר. מסיבות קטנות שבהן כולם שוכבים עם כולם פחות או יותר.

 גוון נוסף – פוליאמוריה משותפת. לא מצאתי שם אחר לזה. מתחילים בסווינג אבל נוצרים קשרים עמוקים והרבה פעמים משותפים. למשל שני זוגות שנפגשים במשך שנים. לפעמים בצורה אקסלוסיבית – רק שני הזוגות האלה, ולא פוגשים אחרים.

כמה סוגי בעיות

עד פה זה נשמע מושלם, ואכן הקטע הזה לא בא להזהיר יותר מדי – הרבה פעמים החוויות הן טובות – אבל אין מושלם. הסיבוכים יכולים להגיע מכמה כוונים:

  • עצם העלאת הנושא לתוך השיח הזוגי כבר יוצרת שבר. בן זוג אחד לא רוצה, פוחד מזה (יתכן שבצדק… ), נפגע מזה שבן הזוג בכלל רוצה. מה, אני לא מספיק לך? הוא לא מוכן להכנס לשום דבר חדש, והוא פגוע, וגם בן הזוג שרצה לנסות – פגוע. מה, לא אכפת לך שאני רוצה וחסר לי?
  • נוצר/נחשף פער מאוד גדול בחשק המיני של שני בני הזוג. לפעמים זה היה נסתר במשך שנים. בתוך מערכת החשיבה המונוגמית, בן הזוג שרצה יותר סקס פשוט השלים עם זה שזה קורה פחות ממה שהוא רוצה, ומצא את הדרכים שלו להיות בסדר עם זה. נפוץ ביותר. ברגע שמתחילה האפשרות ליותר – מתחיל להיות קשה עד בלתי אפשרי להכחיש את הרצון שלו. הוא פשוט הופך להיות חזק מדי. בן הזוג השני עדיין רוצה פחות.
  • מתחילים – וזה לא מתאים לאחד מבני הזוג. מתחבר לסעיף הקודם. בן זוג אחד השלים עם פחות סקס, אבל עכשיו קשה לו להשלים עם זה. מסיבותיו הוא, בן הזוג השני לא רוצה להמשיך. מה עושים עכשיו? נפתחה תיבת פנדורה.
  • קנאה שלא מצליחים להסתדר איתה. כללית, קנאה היא לא תמיד רעה. זה כמו פלפל באוכל. עד כמות מסוימת זה טעים. משפר הרבה מאכלים שהיו תפלים בלעדיו. אבל כמות מסוימת מקדיחה את התבשיל. קנאה ברמות נמוכות היא אדרנלין שמשתחרר לדם, ויכול להוסיף המון. מעל רמה מסוימת מגיעים לחרדות נטישה, שבירת אמון והאשמות. אחת הבעיות היא שלא יודעים מראש מה מידת הקנאה של בני הזוג.
  • תסביכים שמתגלים, ולא היתה דרך לחזות. למשל תסביך המדונה/ זונה. מופיע לרוב אצל גבר. הוא מפריד בין אישה סקסית לאישה טובה ואהובה. ברגע שאשתו סקסית מדי, הוא כבר לא יכול לאהוב אותה. נשמע טפשי? רק אם אין לכם את התסביך הזה. זה די עמוק.
  • התאהבות באדם אחר. בכוונה לא כתבתי את זה ראשון, כי למרות שזה הפחד הכי נפוץ בנישואים כאלה – לא שמתי לב שזו הבעיה מספר 1. אבל היא קיימת. זה יכול לקרות אחרי שנים שהכל זרם טוב. פתאום מופיע אותו גבר/אישה שבאמת נראים כמתאימים יותר. בהתחלה הכל היה רק פאן וסקס. הרבה פעמים הנישואים התחזקו מאוד מכל הסיפור. ופתאום יש אדם שבאמת מרגיש יותר מתאים. בין אם זו התאהבות הדדית ובין אם לא, זה מסובך ויכול היות מאוד חזק.

כמובן שכל זה יכול להוביל לפרידה. לא שזו תוצאה רעה, בהכרח, אבל צריך להבין שזה חלק מהסיכונים המובנים בסיפור. אופציה גרועה אחרת היא שמהשלב המשותף והמרגש הזה עוברים לשקרים והסתרות. בן הזוג שרוצה יותר כבר לא יכול לבטל את הרצון שלו, וממשיך לבד. על פני השטח הוא ויתר – במציאות לא.

השינוי החיובי

עד פה אתם חושבים שנתקלתם בטור סטנדרטי של יועצי נישואים שמזהירים מפני כל זה, מפני שהם מכירים רק את הזוגות שבאים אליהם על סף גירושים. אני לא יועצת זוגית, אני מאמנת אישית. אני לא עובדת רק עם זוגות במשבר. אני מדברת עם כולם. אנשים הם לא טפשים. אם כל הסיפור הזה היה רק מסוכן, הוא היה נעלם מזמן. אני מכירה את הצדדים החיוביים של הסיפורים האלה, היטב:

  • לרוב האנשים מדובר בהתעוררות עצומה. כאילו שמישהו הגביר את הלהבה מתחת לסיר שלהם. העולם נפתח. התרגשות, אדרנלין, שמחה. זה יכול להיות מתורגם בקלות להצלחה מסחררת בכל תחום. אנשים קורנים ואי אפשר להתעלם מזה. אומץ לצעדים גדולים. עסקאות נסגרות. חברויות מתעוררות לחיים.
  • בד"כ זה פותח את התקשורת הזוגית ברמה חסרת תקדים. מדברים על הכל. על פנטזיות. על רצונות, צרכים, חסכים. מתחילים להכיר אחד את השני מחדש.
  • הסקס עצמו… להרבה אנשים רק זה הוא שיפור עצום באיכות החיים.

השינוי החברתי

משפט חביב עלי – You cannot unknow what you know. אי אפשר לא לדעת מה שאתם כבר יודעים. החברה שלנו עוברת את התהליך הזה. אי אפשר לא לדעת שהאופציות הללו קיימות. הטאבו כבר נשבר. זה סוג של גדילה שהחברה שלנו עוברת. נזרקנו מהקן הנוח שבו חשבנו שהפנטזיה שתיארתי בהתחלה היא הנורמה, ומי שלא מסתדר – זה כי זו בעיה שלו. אנחנו יודעים שיש בעיה מובנית במונוגמיה עבור הרבה אנשים, וגם בעיות בכל סוג אחר של קשר. אולי כי קשרים הם תמיד מורכבים. בני אדם הם מורכבים, למה ציפינו?

הבעיה עם יעוץ נישואים רגיל

כמו בכל תחום, האקדמיה היא שמרנית. ממה שאני רואה מסביב, יועצי נישואים רגילים קצת שבויים בתפיסות המונוגמיות הישנות. גם אם הם עושים כמיטב יכולתם לא להיות שיפוטיים ולא להגיד לכם מה נכון לעשות (ובטח אם הם לא…) – בעומק ליבם הם מאמינים שההתפתחות צריכה להיות אך ורק מונוגמית. יתכן שזה נכון לכם לחלוטין, ויתכן שסוף תהליך הבדיקה שלכם יוביל אתכם לשם – אבל קשה לעשות חקירה עמוקה ואותנטית כאשר אסור להסתכל ימינה ושמאלה, לעבר תפיסות ומשיכות אחרות שכנראה קיימות בכם.

מה עושים? ציפיתם לפאנץ' ליין?

אני לא יועצת זוגית ואני לא עושה טיפול זוגי. מכיון שאני אדם פתוח יחסית, אנשים קלטו את זה ודיברו איתי כבר על הכל, אז אני מכירה. עזרתי לדי הרבה אנשים לברר את הרצונות והקשיים שלהם בתחום הזה. פה ושם ערכנו כמה שיחות זוגיות – לפתוח את התקשורת, להצליח להעביר מסרים שהיה בלתי אפשרי להעביר ללא אדם חיצוני שיחזיק את היד. הרבה מההרפתקאות האלה נגמרות בפרידות, וגם זה תהליך ששווה להשקיע בו ולעבור בצורה טובה, כדי לצאת מחוזקים ולא הרוסים. לפעמים מחלוקות בתחום הזה היו פתח לעבודה עמוקה ויסודית על פצעים עתיקים כמו פגיעות מיניות, יחסים בעייתיים בילדות, נושאים של ערך עצמי ועוד – עבודה שהביאה לשיפור עצום בתחומים רבים.

לא משנה מה אתם מתכננים, בבקשה אל תחשבו שלא לדבר על כלום ולקוות שהכל יסתדר לבד הוא פתרון טוב.  

אולי יעניין אותך גם: