סיפור: מחלוקת זוגית ושינוי קריירה

אישה אלגנטית בשנות השלושים לחייה, אם לשלושה. הבעיה היא כזו, היא אומרת. אני בבית עם התינוק, ורוצה לצאת לעבוד לחצי יום. אני לא רוצה לשים את התינוק בגן ליום שלם, רק לחצי יום. אבל כל עבודה שאני מוצאת לחצי יום, בעלי פוסל בטענה שהיא לא רווחית מספיק, ואין שום בעיה לשים תינוק בגן עד 4:00. ככה עובר הזמן, ואנחנו כן צריכים את תוספת ההכנסה, ואני רוצה לשים את התינוק בגן. אבל אנחנו תקועים, רבים וכועסים זה על זה. איך יוצאים מזה? איך את יכולה לעזור?

אני מודה. אני לא יודעת בהתחלה, איך אני יכולה לעזור. אני רק יודעת שאימון מועיל מאוד לרוב האנשים, וכל מה שאני יכולה הוא להסתקרן יחד עם הלקוח החדש, באיזה כוון כל זה יפתר. אני מתייצבת מצוידת בציוד הליכה, אבל אין לי מפה עם מסלול מסומן.

כנראה שכדאי לי להיות מזכירה

במה את מחפשת עבודה? אני שואלת, מתחילה ללמוד אותה מעט. אני מחפשת עבודה כמזכירה. זה הכי ריאלי. ומה היית רוצה לעשות אם היית מעט פחות ריאלית? היתי רוצה להיות מארגנת חתונות. אני אוהבת חתונות כל חיי, זה החלום שלי. אהה. ומדוע לא תפתחי לך עסק קטן ונתחיל לשווק? כי בשביל זה צריך השקעה כספית מסוימת, גם אם לא ענקית, ובעלי טוען שאני לא סגורה על עצמי מספיק, לא עקבית, וצריכה עבודה מסודרת ומכניסה. בעצם "לא מגיע לי" שנשקיע בעסק שלי. וכמובן שאני מאוד כועסת עליו על כך. נסיונות גישוש, האם אפשר להתחיל עסק כזה בלי אישור ממנו (אנחנו לא חיים באיראן, אחרי הכל…) נדחים על הסף. אין לי מספיק בטחון עצמי ללכת על זה בלעדיו. אולי הוא צודק וזה לא מתאים לי.

קיר דמיוני

מעניין לשים לב, שזה נראה כאילו שהיא ניצבת בפני קיר. אין דרך קדימה. לבד היא לא מוכנה לצעוד, בעלה לא מוכן שתפתח את העסק, ולכן אם צריכים כסף – היא תהיה מזכירה. זהו. אין פתרון אחר.

איזה מזל שקירות קיימים בד"כ רק בתפיסה שלנו, ולעיתים רחוקות הם ממשיים. בואי נתחיל ללמוד ולתרגל "התמקדות", הצעתי לה, וזה ללא ספק יקל על הרגשות של כעס וחוסר בטחון שיש כאן, לך ובטח גם לו. התחלנו, וזה היה מצוין עבורה. בשילוב עם תרגילי כתיבה וחשיבה שנתתי לה, הקשר שלהם החל להשתפר מיד. הרבה יותר תקשורת ופחות כעס. התחלתי לקבל אימיילים מעניינים, כמו "שוחחנו שיחת נפש כמו שלא דיברנו אי פעם בחיינו". קרו עוד דברים חדשים. הדיבורים שלה בבית על לממש את החלום שלה פתחו תיבת פדורה במובן החיובי ביותר. גם אני מתוסכל, הודה בפניה בעלה לראשונה מזה שנים. מאוד. העבודה שלי לא רעה, אבל את הרי יודעת שזה לא החלום שלי. החלום שלי אחר לגמרי. והוא מוזנח לגמרי. והוא לא נשאר עם התסכול הזה. בשבוע שאחריו הוא השיג לעצמו משרת נסיון קטנטנה בתחום הזה שהוא מאוד אוהב. משהו שהוא יכול לעשות בנוסף למשרה שלו.

הקשר הזוגי מתחיל להשתנות

הקשר ביניהם התחיל להשתנות. יותר פתיחות, יותר קרבה, יותר תקשורת משמעותית ועמוקה, פחות כעס ויריבות. בתוך כך הבטחון העצמי שלה התחיל להבנות. היא היתה כנה מאוד וברורה בכך שללכת להיות מזכירה כרגע עבורה זה הפתרון הגרוע ביותר. זה לעכב את כל הצמיחה שלה בחיים. בעלה הכיר בכך, וזה היה שיפור אדיר במצב, אבל עדיין לא הסתמן פתרון. התקציב באמת מצומצם, היא החלה להבין זאת, כי החלה להתעניין יותר מה המצב הכספי שלהם באמת, במקום רק לחשוב שהוא מצר את צעדיה כל הזמן. כסף להשקעה בעסק אין, צורך בהכנסות מיידיות קיים, וגם הכסף שהוקצה לאימון נגמר. מסיימים כאן. במצב שונה לגמרי מאשר מה שהתחילה בו, קשר אחר ביניהם, תפיסה אחרת שלה את עצמה, מקום אחר שבעלה עומד בו עם החלום שלו שמתחיל להראות סימני התקדמות, ובכל זאת, הבעיה המקורית של התעסוקה וההכנסה שלה לא נפתרה.

סגרה חוזה מצוין כצלמת

זה קורה לפעמים באימון. התקציב נגמר לפני הפתרון הסופי. נתתי לה שפע הנחיות להמשך עבודה עצמית בכוונים שעבדנו בהם, והיא המשיכה לעבוד. קיבלתי אימיילים מדי שבוע או שבועיים. עוד שיחה משמעותית ביניהם ועוד רעיון שהם בודקים. עוד משרה שאולי תתאים וגם זה לא. ופתאום, אחרי כמה שבועות, זה קרה. שני דברים בבית אחת. בעלה הצליח להגדיל את המשרה הקטנטונת שלו בתחום החלומות שלו, ובנוסף הוא השיג לה חוזה כצלמת עצמאית, תחום אחר שהיא מאוד אוהבת וטובה בו. תחום שלא חשבנו עליו מלכתחילה, והוא לא תחום קל לפרנסה בהכרח, אבל בעלה הצליח עם הקשרים החדשים שלו, להשיג לה חוזה מצוין. היא יכולה לעשות זאת בחצי יום, הכסף מספיק, זה יקדם אותה מאוד ויפתח אותה. לא, זה לא ארגון חתונות, אבל זו אהבה אחרת שלה. בעלה תומך בה והם יחד בזה. מפה הם ישפרו את המצב הכלכלי שלהם.

מה עזר לעבור את הקיר?

חוץ מזה שיופי להם וכל הכבוד, יש פה כמה נקודות מעניינות. זוכרים את הקיר שהיא ניצבה לפניו מלכתחילה? בעלה לא מסכים שתהיה עצמאית והיא לא יכולה ללכת נגדו, ולא מסכים איתה שחשוב שהתינוק יהיה בגן רק חצי יום, וגם הם צריכים את הכסף? נראה כמו קיר. גם אני לא ידעתי מה יהיה הפתרון. אבל שינוי המצב הרגשי ושינוי התקשורת שלהם פתח כוונים אפשריים חדשים לגמרי. כוונים שאי אפשר לחשוב עליהם כאשר נמצאים בעומס רגשי. מי היה חושב שבעלה (ה"אויב") יהיה זה שימצא לה יופי של חוזה כעצמאית בתחום (אחר אמנם) שהיא אוהבת? זה היה יכול לקרות רק כאשר הקשר בינהם השתנה והתפיסה של כל אחת את עצמו ואת השני השתנו. יכול להיות שלפני האימון, גם אם האופציה הזו עם הצילום היתה עולה על הפרק, בעלה לא היה שם לב לזה, או פוסל את זה. הוא לא סמך עליה, והיה נעול בתפיסה שהיא צריכה להיות שכירה. יש אקלים רגשי מסוים שבו הזדמנויות מגלות עצמן בפנינו, ויש אקלים שבו הן אינן מופיעות. אימון יכול לשנות את האקלים הרגשי שבו אנחנו והסובבים אותנו חיים.

רוצים גם?

אפשר לעבוד איתי אישית ואפשר להתקדם באופן עצמאי עם הספר שכתבתי במיוחד בשביל זה.