בחירה בפרטנרים לזוגיות היא בחירה חשובה, שתשפיע הרבה על מהלך חיינו. חלק מהשיקולים שלנו בבחירה של זוגיות הם מודעים, ורבים מאוד מהם – לא מודעים. למשל, מדענים קובעים כי בערך 80% מהמשיכה הפיזית שלנו קשורה לריח הגוף של הפרטנר הפוטנציאלי – אבל זה נתון שאין לנו הרבה מה לעשות איתו. אנחנו נמשכים או לא נמשכים, וזהו. מצד שני, שיקולים לא מודעים מסוימים הם פסיכולוגיים, ושם דווקא יש לנו סיכוי. אנחנו יכולים, בעזרת השכלה וטיפול להפוך אותם למודעים.
הרבה מהשיקולים שלנו בבחירת פרטנרים קשורים ל"הרגלים רגשיים" שרכשנו בגיל צעיר מאוד. דמויות שמזכירות את הורינו מושכות אותנו בצורה חזקה ונסתרת, גם אם היחסים עם ההורים היו קשים או שהיו להם קשיים אישיותיים שיפריעו לנו מאוד בבני הזוג. כפי שניסח הפסיכולוג קרל יונג:
עד שלא נהפוך את הלא-מודע שלנו למודע, הוא יכוון את חיינו, ונקרא לו "גורל".
זו העבודה שלנו. להבין יותר לעומק למי אנחנו נמשכים ומדוע, ולהתחיל לכוון את הבחירות שלנו בצורה יותר מודעת. במאמר הזה ובהקלטה אתן כמה כיווני התבוננות בבני זוג פוטנציאליים.
בכל מקרה, כשאנחנו פוגשים אדם חדש ושוקלים להיכנס איתו לקשר רומנטי, לרוב יש לנו חלון הזדמנויות די קטן, בו אנחנו יכולים להתבונן בו בעיניים פקוחות – לפני שתחיל להסתנוור מרגשותינו כלפיו. פסיכולוגים מדברים על 4-5 פגישות ראשונות שבסופן אנחנו כבר נמצאים ברמה מסוימת של התקשרות. זה שונה מאדם לאדם, אבל להרבה מאיתנו קורה די מהר. יש פסיכולוגים שאפילו ממליצים להפגיש את הפרטנרים הפוטנציאליים שלנו עם חברים או משפחה במהלך הפגישות הראשונות הללו, כדי לקבל מבט יותר אובייקטיבי.
לפני שנמשיך, אספר לכם שיש לי קורס שימושי ונהדר על מערכות יחסים, שיעזור לכם להבין ולהרים רמה את כל מערכות היחסים בחייכם, רומנטיות ואחרות, ויכול לעזור לכם בשלבים האלה של חיפוש וכניסה לזוגיות.
כל דבר הוא חלק מתבנית
זה עיקרון חשוב שלמדתי מרוברט גרין, סופר אמריקאי, שטוען:
Everything you see is part of a pattern.
כל דבר שאתם רואים אצל אדם הוא חלק מתבנית. כשאתם פוגשים אדם ושומעים את טון הדיבור שלו, חווים את צורת השיחה שלו, את צורת היחס אליכם – זה טון הדיבור שלו או שלה. ככה הם משוחחים ומתייחסים. זה לא רק עכשיו.
פגשתי את אב ילדי במסיבת ריקודים בטכניון. מיד מאוד נמשכתי אליו ונהניתי מחברתו. הוא רקד נהדר, חיזר אחרי והצחיק אותי. אהבתי את זה שהיתה לו עבודה ב"אלביט" ואוטו. אחרי 6 דייטים נפרדתי ממנו כי הרגשתי שאי אפשר לדבר איתו בצורה עמוקה ורגשית. בסופו של דבר נעניתי לחיזוריו, חזרנו לקשר והיינו ביחד 20 שנה, רובן נהדרות, פלוס שני ילדים נפלאים. ו… נחשו מה? היה בקשר הזה בערך מה שראיתי בהתחלה. משיכה, כיף, רומנטיקה, צחוקים, שותפות פרקטית מעולה (העבודה, האוטו), נאמנות (החיזור הארוך) וחוסר יכולת לנהל שיחה עמוקה ורגשית.
פחות או יותר אפשר לומר ש
What you see is what you get.
כדאי לנו להתבונן. לא רק ביתרונות.
להתבונן בחסרונות
כמו ששיתפתי, ראיתי את החסרון הראשי של הקשר שלנו מראש, והיו עוד כמה כאלה. לכל מי שנבחר יהיו חסרונות, וזה בסדר גמור. אבל אנחנו צריכים לפקוח עיניים ולראות אותם, כדי לבחור אם זה סוג חסרון שאנחנו יכולים ומוכנים להתמודד איתו.
זה לא כל כך פשוט, כי כמו שתיארתי – החסרונות של ההורים שלנו נראים לנו קבילים וסבירים, גם אם במודע אנחנו כועסים עליהם. הקשר שלי עם אמי נפלא, והיא אחד ממקורות האושר והביטחון הגדולים בחיי. אבל שנות ילדותי הצעירה היו שנים קשות בחייה. היא היתה חסרת גב כלכלי והתמודדה עם מעבר מדינה ונישואים שמתפרקים בזמן שיש לה שתי ילדות קטנות. היא היתה עצבנית, ולפעמים כעסה עלי או התרחקה בפתאומיות.
כשיש גבר או אישה שדומים לאמי (באותן השנים!) – חזקה, פרקטית, מסורה וגם נוטה לעצבנות ולהתרחקויות – זה מרגיש לי מוכר. אני עלולה אפילו לא לשים לב ממש לחסרונות האלה.
שווה להתבונן ולהיות כנים עם החסרונות. לפעמים הם עצומים. אם היו לכם הורים עם הפרעות אישיות קשות, אתם עלולים להרגיש מאוד בבית עם אנשים שיסבו לכם סבל רב.
לחפש אמפתיה לא-טכנית
אמפתיה היא היכולת לעמוד בנעליים אחד של השני. להבין איך העולם נחווה דרך עיניך. אם אני אמפתית אליך אני מבינה איך את מרגישה כשאת איתי. אמפתיה כוללת אכפתיות וחיוביות: אני מבינה איך את מרגישה, אכפת לי ואני גם רוצה לשפר את ההרגשה שלך.
מצד שני, אכפתיות, דאגה והתנהגות יפה יכולות לבוא גם ללא אמפתיה. אפשר לקרוא להן "אמפתיה טכנית". למשל, ילדים קטנים יכולים ללמוד להיות אמפתיים, אבל זו אמפתיה טכנית. הם יודעים שהם צריכים לחלוק את הצעצועים או האוכל שלהם, אבל לא מבינים רגשות של אחרים. אמפתיה מתפתחת די מאוחר אצל ילדים, רק בסביבות גיל 7 או 8 (!!!). יום אחד, אמי שאלה את אחייניתי שהיתה אז בת 6, מדוע אסור להרביץ. הילדה החכמה הזו השתתקה לגמרי. לא היה לה הסבר טוב. בשלב ההוא עוד לא התפתחה אצלה אמפתיה אמיתית.
רוב האנשים אמפתיים בצורה טבעית, אבל 10-20% מהאנשים הם מה שנקרא נרקיסיסטים (מה זה נרקיסיזם ואיך להתמודד איתו). הבעיה המרכזית איתם – אין להם אמפתיה אמיתית. הם אולי יודעים להתנהג יפה, במיוחד בהתחלה, או בעבודה, אבל לא רואים אתכם באמת.
זו אחת הבעיות הקשות ביותר להתמודד איתה ביחסים. אם זה קשר שרק מתחיל, ואתם מזהים משהו כזה, אני מציעה להסתלק מהקשר כמה שיותר מהר. אם יש לכם היסטוריה של יחסים פוגעניים, או אם אתם חושבים שאתם נמצאים בקשר כזה עם אדם שלא רואה אתכם (ובהתאם, בוודאות, יפגע בכם), אני ממליצה להתחיל עם הקורס שלי להתמודד עם נרקיסיסטים, ואם אתם צריכים, גם לחפש עזרה מקצועית. למעשה, מכיון שנרקיסיזם גם מאוד נפוץ וגם מאוד פוגע, לטעמי שווה ללמוד את הקורס בכל מקרה. נרקיסיסטים נמצאים סביבכם וצורת ההתמודדות איתם צריכה להיות שונה לגמרי מאשר עם אנשים אמפתיים.
אחת הדרכים הקלות לזהות אמפתיה, או היעדרה, היא כשמישהו או מישהי מתנצלים. אישה אמפתית יכולה להתנצל מעומק הלב:
וואו, באמת לא התכוונתי לפגוע, אבל אני מבינה שמה שאמרתי היה פוגע. ביקשת עזרה ואני צחקתי.
היא מבינה מה היא עשתה, מבינה איך זה השפיע עליכם ואיך אתם מרגישים (אמפתיה) ומתנצלת. זה משהו שנרקיסיסטים לא ממש יכולים לעשות. הם יכולים להתנצל, אבל לא מבינים על מה הם מתנצלים. הם פשוט רוצים שתרגישו יותר טוב או שתעזבו את הנושא.
לחפש אדם שמתפתח
דמיינו שפתחתם מסעדה ושכרתם שפית. היא יודעת לבשל עשרות מנות טובות וטעימות, אבל לעולם לא לומדת מתכון חדש. כמה זמן המסעדה שלכם תוכל להצליח? יהיו כמה שנים בהן לא תהיה בעיה, אם המנות שהיא מכירה מתאימות למסעדה שלכם. אבל מתישהו תצטרכו להשתנות. זמנים משתנים, טעמם של הסועדים משתנה, אולי המצב הכלכלי במדינה משתנה. אתם צריכים להתאים את עצמכם וצריכים איתכם שותפה שיכולה ללמוד ולהתפתח.
זו האיכות מספר 1 שאני מחפשת בבן זוג וגם בחברים: אני רוצה לדעת שמישהו יוכל להשתנות ביחד איתי. שלא נדרוך במקום. שנצליח לפתור יחד בצורה עמוקה את הבעיות שיצוצו בינינו, וגם להתקדם ולהגיע לעומקים חדשים. שנוכל להגיע לרמות חדשות ביכולת שלנו לתקשר ולחיות יחד.
אישית, אני לא מאמינה בהתפתחות במעגל סגור, שבה אדם מדבר רק עם עצמו על הנושאים שמטרידים אותו ואיך להתקדם. אני לא חושבת שלאף אדם יש יכולת מספיק טובה להתבונן בעצמו מהצד. אני מעריכה ומחפשת אנשים שעבורם התפתחות אישית היא חלק אקטיבי מהחיים, ושהיו מעורבים לפחות בתקופות שונות בטיפול או בקואצ'ינג, מסוג ובדרך כלשהם (שיחות אישיות, סדנאות, לימודים). לרוב אלו יהיו בני אדם שמדברים גם עם לפחות חלק מהחברים או המשפחה שלהם על נושאים אישיים עמוקים.
מצד שני, צריך לבדוק אם מישהו או מישהו הם לא "סטודנטים נצחיים" שתמיד צועדים בדרך, ואף פעם לא מגיעים לשום מקום. תמיד בטיפול או תמיד בקואצ'ינג וזה פשוט לא עובד.
אני חושבת שזה נושא שלא מדברים עליו הרבה, כשמדברים על חיפוש זוגיות. לא רק האיכויות האישיות, אלא היכולת והמוכנות להתפתח, בצורה אקטיבית. בדקו עם עצמכם, בכנות, אם אתם מרגישים כמוני. אם זה ערך חשוב גם עבורכם בחיפוש זוגיות.
בעיה: נוקשות
אותה שפית שלא מוכנה או לא יכולה ללמוד מתכונים חדשים היא נוקשה, ונוקשות היא בעיה קשה ביחסים. במערכת יחסים בריאה שני הצדדים שותפים שווים ליצירה, פחות או יותר. אם אחד מבני הזוג עומד כמו חומה בצורה ולא מוכן לזוז, אם המשפט שמאפיין אותו או אותה הוא:
It's my way, or the highway
אז יהיה מקום די מצומצם לקשר הזה להתפתח.
אגב, כנות אינה תחליף לגמישות ולהתפתחות. זה שמישהי מתקשרת מראש שהיא לא מוכנה להשתנות בשום דבר, ומאוד כנה לגבי הכוונות שלה, לא פותר את הבעיה. אתם תהיו היחידים שתצטרכו לזוז ולהתאים את עצמכם. קשר שלא יקבל מרחב להתפתחות יהיה מוגבל. התפתחות דורשת גמישות.
לחפש יכולת לקבל ביקורת
כל הנושאים עליהם דיברתי מתחברים ליכולת לקבל ביקורת. גרסה אחרת של השפית שלא יכולה ללמוד מתכונים חדשים היא אדם שלא יכול לקבל ביקורת. היתה לי חברה שלא יכלה לסבול שום סוג של ביקורת כלפיה. היא באמת היתה חכמה וטובת לב, ומלאה תמיד בכוונות טובות. אבל היא לא יכלה לשאת את התחושה שלא מרוצים או מעריכים משהו שהיא עושה. פעם הילדים שלה באו לדבר איתה ולהעלות בפניה טענות שונות שקשורות לאימהות שלה. היא תקפה אותם בחזרה, כעסה עליהם מאוד והשתיקה אותם. מבחינתה, היא הקריבה את כל חייה עבורם, ועשתה כל כך הרבה עבורם (מה שנכון), והם חייבים רק להכיר לה תודה.
זו בעיה קשה ביחסים. אם אתם לא יכולים לבקר מישהי, אתם לא יכולים לתקשר איתה בפתיחות את מה שאתם מרגישים. לפעמים הרגשות שלכם קשורים לכאב שהיא הסבה לכם. זה קורה ביחסים שוב ושוב. למעשה, היא לא יכולה ללמוד מתכונים חדשים אם אי אפשר להגיד לה מה הבעיה במנות שהיא מכינה.
אם תוקפים אתכם בחזרה כשאתם מעלים כאב שלכם בקשר, אם קוטעים אתכם שוב ושוב, אם לא נותנים לכם להשלים משפט וקופצים מיד ב"זה לא מה שאמרתי", אם מערערים על החוויה והרגשות שלכם או מתעלמים מכם, זו בעיה קשה בקשר, וגם זה מאפיין של קשרים פוגעניים (עוד הזדמנות להמליץ על הקורס שלי להתמודד עם נרקיסיסטים).
עוד דרך להדוף ביקורת היא להתמוטט ממנה.
אוי, אני כל כך דפוק, שום דבר לא הולך לי, הכל מתקלקל, איך את בכלל סובלת אותי?
לא להתבלבל. גם זו הדיפת ביקורת והיא אופיינית לסוג אחר של נרקיסיזם – סמוי, קורבני.
להתמודד עם קונפליקט יחד
אם אתם כועסים, האם אתם יכולים להמשיך לתקשר? האם אתם יכולים להגיד מה מפריע לכם בלי לתקוף את האחרת? אם כן, זה נקרא להתמודד עם קונפליקט – ביחד. אתם יכולים גם להעלות את הקושי וגם להישאר בתקשורת. זו יכולת נפלאה ביחסים. אם אתם מרגישים קושי בתחום הזה, ולרוב האנשים יש קושי מסוים בתחום הזה, אני ממליצה לכם על הקורס שלי "מתימטיקה של יחסים" שיכול לעזור לכם בזה מאוד.
למעשה לימדו הרבה מאיתנו במפורש לא להתמודד עם קונפליקט ביחד, אלא להתרחק. אם כשהיינו קטנים הענישו אותנו בכך ששלחו אותנו להיות לבד בחדר שלנו עד שנחזור ונוכל להתנהג "יפה", לימדו אותנו להתנתק ולהתרחק כאשר אנחנו נסערים. לימדו אותנו שאם יש לנו בעיה לא יקבלו אותנו ואת הרגשות שלנו, אלא רק כשנתנהג "כמו שצריך". כשנחזור, אנחנו אמורים להתעלם מהבעיה שהיתה לנו קודם, ולוותר על הרצונות שלנו.
אם מישהו או מישהי לא יכולים בכלל להתמודד עם קונפליקט ביחד, ותמיד יתרחקו, יתנתקו או יתקפו כאשר אתם מעלים קושי, זו בעיה קשה ביחסים. זה יכול להיות קשור לנושאים הקודמים של נרקיסיזם, נוקשות או קושי לקבל ביקורת, אבל יכול להיות קשור גם לנושאים רגשיים עמוקים אחרים, כולל מה שנדבר עליו מיד – סוג ההתקשרות.
רמת התקשרות בריאה
לפי סוג הקשר שהורינו יצרו איתנו בינקות ובילדות המוקדמת שלנו, למדנו לסמוך וליצור קשר לפי כמה דפוסים נפוצים:
- התקשרות בטוחה (secure attachment): למדנו לסמוך על אחרים שימלאו את הצרכים שלנו בצורה בריאה. אנחנו מרגישים בנוח לתקשר, להקשיב ולהיות קרובים, גם כשיש קושי. זה נוצר אם נענו לצרכים שלנו כתינוקות בצורה עקבית.
- התקשרות חרדה (anxious attachment): אנחנו פוחדים שלא רוצים ולא אוהבים אותנו. מרגישים צורך באישור מתמיד ומתקשים לבטא את הצרכים שלנו, מפחד שנינטש. זה נוצר אם נענו לצרכים שלנו בצורה לא עקבית. למדנו שאנחנו צריכים להגביר את הקריאה שלנו לעזרה, להגביר את הרגשות שלנו, כדי לקבל מענה, והוא לא תמיד יגיע.
- התקשרות נמנעת (avoidant attachment): אנחנו עצמאים לגמרי ולא סומכים על אחרים. לא מחוברים לרגשות שלנו ומתקשים גם להבין או להכיר ברגשות של אחרים. לא נוח לנו עם קירבה רגשית גדולה מדי. זה נוצר אם לא נענו לצרכים שלנו, היו קשוחים איתנו מאוד או כעסו אם הפגנו רגש וחולשה.
- התקשרות כאוטית (נקראת גם "חרדה-נמנעת", fearful-avoidant attachment): אנחנו מיטלטלים בין קצוות של רצון בקירבה רגשית גדולה, בעומק ובאישור (כמו אנשים עם התקשרות חרדה) ואז מדי פעם נעים לקוטב השני, של נמנעות, ריחוק רגשי, ניתוק ועצמאות. זה נוצר אם ספגנו אלימות פיזית או רגשית בילדות, בעיקר.
רוב הפסיכולוגים נוטים לייחס את ההתקשרות לילדות שלנו, וכולם מסכימים שאנחנו לגמרי יכולים להתפתח ולרפא את פצעי ההתקשרות שלנו ולבנות לעצמם יכולת להתקשרות בטוחה. זה קצת כמו כסף. אם יש לכם כסף מהבית (התקשרות בטוחה מהילדות), איזה כיף לכם. ל-50-60% מהאנשים יש. אם לא, אתם יכולים לעבוד ולבנות לעצמכם ביטחון (כלכלי, רגשי) בכוחות עצמכם, על ידי טיפול, קואצ'ינג והשכלה.
הנושא של התקשרות עמוק מכדי לכסות אותו במאמר כזה. אפשר ללמוד אותו יותר לעומק בקורס, ולעומק עוד יותר גדול ורחב בערוץ המעולה הזה של היידי פריב.
חשוב להבין את הנושא הזה של התקשרות כדי להיכנס למערכות יחסים מתאימות ולבנות אותן בצורה מיטיבה. האתגר הכי גדול והכי חשוב שלנו כאן הוא לבנות ביחד התקשרות בטוחה בתוך הקשר שלנו. אם יש גם לכם וגם לפרטנרים שלכם התקשרות בטוחה, זה נכס נהדר ביחסים שלכם. אם אחד מכם או שניכם נוטה להתקשרות לא בטוחה (אחד משלושת הסוגים האחרים), יש לכם עבודה חשובה לעשות ביחד – וכזו שיכולה לשפר את חייכם ללא הכר.
מה שעוד כדאי להבין בהקשר של חיפוש זוגיות – אנשים עם התקשרות נמנעת או כאוטית עלולים להיעלם לכם כשהעניינים מתחממים, לטוב או לרע. כשנוצרת קירבה רגשית עמוקה מדי או כאשר מגיע קונפליקט (למשל, הקונפליקט הראשון, וגם בהמשך). לכן דיברתי קודם על כל הנושאים הקודמים. אם אתם בקשר עם אדם מודע, שעוסק בהתפתחות אישית, שיכול לקבל ביקורת ומחפש להתמודד עם קונפליקטים ביחד, יש לכם סיכוי טוב להתמודד בהצלחה עם הנטיות שלכם או שלהם להיכנס לחרדה גדולה או להתנתק.
מה עושים עם כל זה?
וואו, הרבה מידע… הרבה קשיים שכולנו מתמודדים איתם… מה עושים?
- עוברים שוב על המאמר (שווה גם להקשיב להרצאה) ובודקים עם עצמכם, באילו סעיפים אתם חושבים שיש לכם קשיים ביחסים? או לפרטנרים שלכם בעבר? האם זה באמפתיה, בקושי לקבל ביקורת, נוקשות, יכולת לנהל קונפליקטים ביחד, או אולי חרדה או התנתקות?
- בוחרים לעצמכם, באיזה נושא אתם רוצים להתפתח ולהעמיק כרגע?
- שואלים את עצמכם איך אתם רוצים לעשות את זה? האם אתם נמצאים כרגע בטיפול או בקואצ'ינג ורוצים להעלות את הנושאים הללו? האם אתם רוצים ללמוד את הקורס שלי, או להתחיל עבודה אישית על זה?
מזמינה אתכם לכתוב לי וואטסאפ – לאילו נקודות התחברתם? וגם להעביר לחברים שאתם חושבים שיתעניינו בחומר הזה. שיהיה בהצלחה ובטוב 🙂