מניפולציות של ילדים

"הילד עושה מניפולציות". בימים אלה של תחילת שנת הלימודים, אני שומעת סביבי הרבה את המשפט הזה. אם הילד לא רוצה להשאר בגן הלא מוכר, במקום שבו הוא מרגיש לא-בטוח, לא מכיר את הצוות ואת הילדים, ובוכה, או מסרב להפרד – הוא עושה מניפולציות.

במילון אוקספורד הפועל "to manipulate" – לעשות מניפולציה – מוגדר קודם כל כ"לטפל במשהו בכשרון", "לשלוט או להשפיע על משהו בחוכמה", ורק כהגדרה שלישית, "לשלוט או להשפיע ללא היסוס מוסרי".

תכונה רצויה למבוגרים

בתור מבוגרים, בעתיד, היינו רוצים שילדינו ידעו להשפיע על המציאות. שלא ישבו בחיבוק ידיים, חסרי אונים, ויתנו למציאות סביבם להתנהל ללא מעשה. הינו רוצים שהם יקומו, יפעלו, יעשו, יצעקו ויתעמתו אם צריך – כדי להגשים את שאיפותיהם, לטובתם ולטובת אחרים. הינו רוצים שידעו להשפיע על המציאות. הינו רוצים, גם, שיבטחו בתחושותיהם ויפעלו על פיהן.

לא נוח לנו ההורים

בתור ילדים, זה לא נוח לנו. לא נוח שבן השנתיים, שלוש, ארבע או שש מנסה להשפיע על המציאות סביבו. נוח יותר שיהיה פסיבי. שנשים אותו במצב לא מוכר ולחלוטין לא בטוח לתפיסתו, והוא פשוט יסכים להשאר שם, כי אנחנו אמרנו לו, שבהמשך יהיה טוב.

איך ילד קטן כל כך יכול להשפיע על המציאות? הוא לא יכול להגיש בכנסת הצעת חוק פרטית האומרת שכל ההורים ובכללם ההורה שלו יקבלו שבועיים חופש, ויוכלו להשאר איתו ועם חבריו בגן, ויעזרו להם להסתגל. הוא לא יכול לצאת משערי הגן, להכנס למכונית שלו ולנסוע עם ההורה לעבודה. מעט מאוד אפשרויות עומדות בפניו, והעיקרית שבהן היא שכנוע ההורה או הגננת לבטל את רוע הגזירה.

הילד בוכה מסיבה מוצדקת

מה לא לגיטימי בזה? מה לא רצוי בזה? הילד בוכה מסיבה מוצדקת לחלוטין. והוא אכן עושה מניפולציה, במובנה הטהור והענייני ביותר: הוא מנסה לשנות את המציאות בדרך הכמעט – יחידה שעומדת בפניו. הוא מנסה לשכנע אותנו לא להשאיר אותו במקום שהוא חש שהוא לגמרי לא בטוח עבורו. הוא מוסר מסר שחשוב לו למסור, ועושה זאת בעוצמה.

ועכשיו למשהו אחר לגמרי על בכי.

בכי שמקבל תשומת לב אוהבת – מועיל

חלקכם אולי מכירים בכך, וחלקכם לא: בכי הוא כלי רב עוצמה לשחרור רגשות, ולהשתחררות מהם. אחרי בכי טוב, בסביבה אוהבת ותומכת, רובנו נרגיש הרבה יותר טוב: קלים יותר, שמחים יותר, בעלי ראיה קצת שונה את המציאות. זה הבסיס לתיאוריה הפסיכולוגית ולשיטה של "יעוץ הדדי". ילדים בוכים לפעמים על מנת להשפיע עלינו, כידוע, ולפעמים על מנת להשתחרר מרגשות, וזה קצת פחות ידוע. יש להם שאיפה טבעית לבטא ולשחרר את הרגש הקשה שלהם, ואח"כ הם מרגישים יותר טוב, בד"כ. לא תמיד אנחנו יכולים (פיזית או רגשית) להקשיב, לחבק ולקבל את הבכי שלהם. אבל כל פעם שאנחנו עושים זאת – אנחנו עושים להם שירות חשוב.

ואם הספר שלי אצלכם

אתם יכולים להשתמש בתרגילים שבו כדי לבדוק מה בכי של ילדים מעורר אצלכם. יש כל מיני חלקים בספר שרלוונטיים. למשל התרגיל בעמ' 44.