מה את בעסק שלך, בוסית או אסיסטנטית?

דיברתי השבוע עם אישה, עצמאית צעירה, שמתפוצצת מרעיונות. בלי סוף. המון. קטנים, גדולים, בינוניים. רעיונות קדימה ואז איך להתפתח משם. דברים שאפשר לעשות עבור הלקוח הזה והזה. ולהפגש עם אלה ואלה ולהציע להם את זה ובינתיים לפתח משהו עם ההוא. ובמקביל לחקור כמה תחומים נוספים.

מדליק! אז מה הבעיה? שכל עוד אנחנו בתחום הרעיונות, זה זורם מעולה. אבל כשרוצים לעבור לעשיה, לא באמת אפשר לעשות הכל בבת אחת. בעצם מה שצריך להכניס הוא – ניהול.

אם רק היה לנו מנהל

כמה מועיל היה אם היה לנו (עצמאים) מנהל. בדיוק כמו לשכירים. אדם שיחד איתו אפשר לגבש סדרי עדיפויות, לתכנן תוכניות, להחליט מה כרגע מחכה בצד ומה קורה בפועל – ואיך. מהם הצעדים. להחליט כמה זמן שבועי/חודשי יוקדש לכל אחד מהנושאים, ואפילו לגבש סדר יום, שבוע וחודש מפורט. שיחד איתו נחליט גם על תקציב: כמה מההכנסות שלנו הולכות ליעוץ, לפרסום, להכשרה (אני קוראת לזה כמו בהייטק, R&D). כמה זמן מוקצה לעבודה עבור לקוחות, כמה לבניית תשתיות (ואילו), כמה להכשרה ומנוחה.

ואז היתה לנו תוכנית ברורה, למספר שעות מסוים ביום, והינו מבצעים אותה. פשוט. קל, אפילו.

אז יש לנו שני תפקידים

אז בעצם, כעצמאים שעובדים לבד – יש לנו שני תפקידים. עם אותה אישה אמרנו שהיא צריכה בעצם לפתח את עצמה לשני תפקידים – מרינה הבוס (שמתכננת) ומרינה האסיסטנטית (שפשוט עושה את העבודה). הרעיונות צריכים לעבור דרך מרינה הבוס, ואז להיות מבוצעים ע״י מרינה האסיסטנטית. האסיסטנטית צריכה לקבל רשימות מפורטות, מוגדרות, של צעדים קלים וברורים (בהשראת טים פריס אני אומרת – הגדרות שגם אסיסטנט הודי יכול להבין…), ולעשות אותם. אפילו בצורה טכנית, מעט. ואפשר ורצוי אפילו להקצות זמני עבודה שונים ביום – עבור מרינה הבוס (רצוי, על הבוקר ובסוף היום), ועבור האסיסטנטית.

אז… זו ההצעה שלי. במשך שנים היתי יותר אסיסטנטית מאשר מנהלת. לאט לאט למדתי לנהל את עצמי יותר טוב. זה גורם לי לעבוד פחות, ויותר מדויק, וליהנות יותר (גם מהעבודה וגם מהקצת פנאי) וגם להרויח יותר, מה שתמיד נחמד. אני לא אומרת שזה תהליך פשוט, אבל להגדיר לעצמנו את הכיוון הזה יכול לעזור.

ואם הספר אצלכם

אז פרק 7 הוא המקום לפתוח אותו, לבחור כמה פרויקטים (אישיים, משפחתיים, חברתיים, עסקיים) ולהתחיל לנהל אותם בעזרת התרגילים שבו. פרטים על הספר.

נ.ב. – זה קשור להפרעת קשב

ככל שאני לומדת יותר על הפרעת קשב – בהשראת כמה קרובים אלי ולא מעט לקוחות – אני מבינה יותר מה ההפרעה הזו מערבת. הנושא של תכנון וניהול פעולות לטווח ארוך אכן קשה יותר כשיש הפרעת קשב. האזור שאחראי לזה במוח – PFC – פחות פעיל, ולכן נוטים לפעול מתוך שיקולים של ההווה, הרגע הנוכחי, ופחות מתוך ראיה קדימה. אם זה רלוונטי לכם, שווה לחשוב מה אתם עושים עם זה.