מתי צריך לסרב לקואצ'ינג

איזה כיף, אמרתי לעצמי. 3 שיחות הבוקר, 2 הם לקוחות חדשים. כנראה התחלה של שתי ידידויות מופלאות, ועוד שיחה עם לקוח ותיק.

ובסוף, היו שיחות טובות, אני חושבת, ואפילו חשובות. אבל אף אחת מהן לא תמשיך כרגע. קודם היתי צריכה לסרב למה שהם ביקשו ממני. זה נדיר. רוצים לשמוע?

אני רוצה להיות מאמן

ראשון נכנס לסלון שלי גבר גבוה ומרשים, לבוש בבגדים מחויטים. בגדים שמתאימים למי שנמצא כל הזמן במזגן.

אני יועץ השקעות ומרויח המון, אמר מיד. ואני לא סובל את המקצוע שלי. אין בזה נשמה. אין סיפוק. לא ממלא אותי. אני מרוויח כסף עבור אנשים ועבור עצמי אבל זה לא מה שאני רוצה. מה שאני רוצה זה לעשות קואוצ'ינג. מה את חושבת? כדאי לי?

אנחנו ממשיכים לדבר ואני מגלה כמה דברים:

הוא לא מתחבר לרוב המאמנים – חושב שהם שרלטנים ורוחניקים
לא עבר כמעט תהליכים אישיים, אימון, טיפולים, סדנאות. שוב – הם לא נראים לו
רוצה להיות מומחה בכל מה שהוא עושה. אחרת זה לא שווה
בעצם היה מעדיף ללמוד פסיכולוגיה – אבל זה מאוחר מדי
סולד משווק עצמי ומכל עיסוק בכסף
לא רוצה להתנדב במשהו שהוא לא אימון אישי נטו
לא עוסק בקביעות בספורט או בפעילות אמנותית, יצירתית או שלא קשורה לעבודה ולמשפחה

מה הוא מבקש ממני? תשובה האם כדאי לו להיות מאמן. ואם כן, שאעזור לו להגיע לשם.

שומעים את הבעיה? יש פה כמה בעיות. קודם כל, זה אפשרי. בהחלט. כמעט כל מטרה של אדם אפשרית אם הוא מוכן להשקיע בה מספיק. אבל… יש פה מספר תהליכים עמוקים ומורכבים שצריכים לקרות. אני כנראה יכולה לעזור בכל אחד מהם – אבל זה יקח זמן ובעיקר ידרוש מנדט גדול מאוד, ואני לא הרגשתי שאני עומדת לקבל אותו.

בעצם הינו צריכים לעבוד על:

המוכנות לעמוד במקום של "לא יודע" עם אנשים. משם כל תהליך מתחיל.
המוכנות להתחיל מהתחתית. כמאמן מתחיל. זה קשה אם אתה היום מומחה והתרגלת לסטטוס הזה וגם לרווחים שמגיעים מזה
למצוא את המקום שלו בין אימון לפסיכולוגיה, ומה נכון שם
ללמוד להרגיש בנוח לשווק
ללמוד להיות נינוח ואפקטיבי סביב כסף
לוודא שהמשמעת העצמית שלו מספיקה לכל זה. לא רק לעבוד כאשר לקוחות צריכים אותך ועומדים לשלם לך כסף, או כאשר המשפחה דורשת. לעבוד כאשר אתה קבעת לעצמך. להגיב לדרישות פנימיות ולא רק חיצוניות. אם היכולת הזו לא הודגמה עד כה בחייו בשום צורה – יתכן שהיא חסרה. זה תהליך למידה שלם בפני עצמו.

אין פה שום דבר בלתי אפשרי, אבל כל אחד מהסעיפים בנפרד הוא עבודה של כמה חודשים טובים, לפחות. כולם יחד – עבודה של בין שנתיים לחמש שנים. עם מנדט גדול ורחב לבדוק נושאים עמוקים מאוד, כולל אולי נושאים מהילדות. הוא בא אלי בתור מאמנת אישית מנוסה, שהיא כנראה סוג של קוסמת, ובכלים פשוטים, תוך 12 שיחות, תעזור לו להקים עסק רווחי ומצליח כמאמן, תוך כמה חודשים. ואת זה אני פשוט לא יודעת לעשות.

כאן מאמן צריך לומר מה הוא רואה. ומה הוא חושב שצריך לעשות. לא למכור סדרת אימון ללקוח. אמרתי לו שאני לרשותו בשמחה אבל שזו עבודה עמוקה. ברגע שהוא מוכן ורוצה את זה – נשמע לי שעוד לא – אני כאן.

תעזרי לי עם ניהול זמן

שניה, אני משוחחת בסקייפ עם משפטנית באקדמיה. בגיל שלי בערך, נמוכה ורזה, עם חיוך חם.

קשה לי, היא אומרת, אני בסטרס. אני בסטרס כל החיים. אני עובדת בטירוף, כל היום וכל הלילה. לא מגיעה לשום דבר אחר. לא מבינה איך אנשים משלבים ספורט, להכין לי משהו בריא לאכול. בילדים בעלי מטפל ואני שלמה עם זה. אבל לא טוב לי.

קשה לי עם תחרות. היא משתקת אותי. קשה לי לכתוב מאמרים. אני תמיד חושבת שלא אצליח. יש לי כאבי בטן כשאני חושבת על המשימות שלי. לא מספיק מהמאמרים שלי מתקבלים ואני נשברת מזה. תראי, היתי אצל פסיכולוג. עשיתי חפירות. זה עזר בתקופות מסוימות. עכשיו אני באה אליך למשהו אחר. תעזרי לי בצורה ממוקדת עם ניהול זמן. יש כלים לזה, אני בטוחה. תני לי כלים איך לכתוב בצורה יעילה.

התמודדות עם סטרס קיצוני זה משהו שאני הרבה פעמים יכולה לעזור בו. ניהול זמן וכלים להתייעלות כמעט בכל תחום – גם. אבל אני לא יכולה לעזור עם ניהול זמן אם המצב האמיתי הוא סטרס קיצוני. אני לא יכולה לקחת איתי לריצה אדם שיש לו כאבים מטורפים ברגליים. אנחנו צריכים לשבת בשקט ולעשות עבודה עמוקה. על הנושא של התחרות. הפחד מכשלון. התגובה לכשלון. עבודה של שנה לפחות. לא שלא יכולים להיות פירות לכל אורך הדרך, ואולי אפילו בהקדם – אבל אני צריכה "היתר חפירה". משם אני מאמינה שלא ידרש שום עניין של ניהול זמן – שמעתי בשיחה רמזים לניהול זמן די טוב, דווקא – ואם כן, זה יהיה קצר ונטול מאמץ.

אני מאמינה שדווקא נמשיך יחד, והיא תיתן לי את המנדט הנדרש לעבודה שלנו, שאני מקווה שתהיה עמוקה וטובה ותישא פירות חשובים עם הזמן. אבל לא רציתי להדליק אותה על אימון איתי, ולא קבעתי איתה לשבוע הבא כמו שאני בד"כ עושה. שלחתי אותה הביתה לישון על זה קצת. ולחזור אלי אם היא רוצה לצאת איתי לסיבוב שלם ומשמעותי. לא עבודה שטחית שבמקרה שלה אני כמעט בטוחה שתהיה מאכזבת.

צריך להפרד מהשותף

עוד סקייפ אחד לפני הסלט של הצהריים, ועכשיו זהו גבר. כלכלן בעל חברה, וזו כנראה השיחה האחרונה שלנו לתקופה הקרובה. עבדנו יחד לא מעט. עבדנו וקידמנו נושאים של ניהול זמן, דילמות שקשורות לילדים ולקשר איתם, בדקנו יחד כווני התקדמות של המשרד שהוא ביצע בהצלחה, ועוד. עד כאן זה פרופיל של אדם שהיה ממשיך איתי לאורך זמן. דברים זזים, אסימונים נופלים, התקציב לא עניין גדול בשבילו, אין סיבה לסיים עדיין.

אבל יש לי מעצור שאני נתקלת בו לראשונה. אני מרגישה שתקרת הזכוכית שלו היא השותף שלו לעסק. הוא מסכים איתי, אבל לא מוכן בעתיד הקרוב לשום שינוי בתחום הזה. לא רוצה לשקול את זה בכלל. זה מורכב, זה כמו לפרק נישואים. לא.

אני כמובן מכבדת את ההחלטות שלו – הוא הבוס של חייו, כמו כל אדם – אבל כאן, אני מודה בעצב, נעצרנו. כבר עבדנו על כל ה"מסביב". אני חושבת שכבר עזרתי בכל מה שיכולתי לעזור בו כרגע – אם הוא לא נפרד מהשותף הזה. היום שנינו הבנו את זה בבירור.

כנראה שיש פה גם מעצור אישי שלי. קשה לי עם זה שהוא נשאר עם השותף הזה. אני חושבת שזו טעות. בד"כ אני צנועה בדעותי לגבי מה שאדם צריך לעשות. גם אם מישהו פועל הפוך ממה שנראה לי נכון – אני יכולה ללכת איתו ולתמוך בו לשם. אולי הוא צודק – אשמח לגלות – ואולי אני, אבל אנחנו נגלה את זה בקרוב ונתקן. שתיהן אופציות טובות. אבל פה אני לא מצליחה לשים את הדיעה שלי בצד, ואני כבר מנסה איזה זמן.

אז אנחנו מסכמים את כל הצעדים האדירים שהוא עשה בשנתיים האלה, מתווים כיווני התקדמות ומסיימים, לעת עתה. אני מאמינה שעוד נהיה בקשר בהמשך, אך לא כרגע.

למה כתבתי את המאמר הזה?

לקוחות – להבין ואולי לזהות מתי יש חוסר הלימה בין מה שאתם צריכים ומה שאתם מבקשים, ומאמן מנוסה דווקא לא יסכים לעבוד איתכם בכוון שאתם רוצים
מאמנים – לעודד אתכם לזהות את התהליכים שלא צריכים להמשיך כרגע, או לא בכוון אותו הלקוח מבקש.
לעצמי – קצת עיבוד של היום הלא-רגיל הזה.