סימנים גרועים בקשר

הרבה מדברים ברשת על "דגלים אדומים" וסימנים לקשר רעיל, שצריך לסיים מיידית. בואו נדבר על משהו קצת אחר: סימנים שהם כמו 38 מעלות על המדחום – כדאי לעשות משהו לגביהם. זה לא אומר שבן הזוג שלכם הוא אדם נוראי או שאי אפשר להסתדר איתו, וזו לא בהכרח התנהגות פוגעת כלפיכם – אולי זה משהו שאתם עושים, או דינמיקה משותפת. בכל מקרה, אלו סימנים שדורשים תשומת לב.

לפני שנמשיך. אם יחסים מעניינים אתכם וחשובים לכם, יש לי קורס שתהנו ממנו מאוד – המתימטיקה של יחסים. זוגות עושים איתו טיפול זוגי לעצמם! ואם אתם חושבים שאתם בקשר ממש גרוע, הקורס עבורכם הוא להתמודד עם נרקיסיסטים.

מרילין מונרו: הכלל הבסיסי

ידעתם שמרילין מונרו היתה חכמה לא פחות יותר מאשר יפה, וה-IQ שלה היה גבוה מזה של איינשטיין?… הכלל הבסיסי שלה ליחסים היה:

Be with a guy who ruins your lipstick, not your mascara.

תהיי עם גבר שהורס לך את האודם (בנשיקות) ולא את איפור העיניים (בדמעות). כדאי לנו להיות עם אנשים שאנחנו מרגישים טוב איתם. זה לא טריוויאלי (וגם לא מגדרי). קשר אמור להוסיף שמחה לחיינו, ולא המון צער. תמיד יהיה קושי מסוים ביחסים, תמיד תהיה לנו עבודה, ועדיין – השאלה אינה כמה נהדרת בת הזוג שלנו אלא מה שלומנו בקשר הזה.

כמו שאמרתי, לא הכל נמצא בחוץ, אצל בני הזוג שלנו. יש לי לקוחות שבמשך שנים רבות לא מתקשרים את עצמם כמעט בכלל. הם נכנסו לעמדת שירות, הכלה, תמיכה, מתפקדים מעולה ועושים הכל בבית – וצוברים מצוקה וחוסר נראות במשך שנים. יש להם עבודה לפתוח את הפה, לתקשר את הצרכים שלהם ולהיות מוכנים גם לספוג את התסכול וההתנגדות של בני הזוג.

בכל מקרה, הסימן הגרוע הוא שאתם סובלים בקשר, יותר מאשר שמחים ביחד.

הכפתור שבודק אמביוולנטיות

אם אתם או בני הזוג שלכם אמביוולנטיים לגבי הקשר – גם רוצים אותו וגם לא רוצים אותו – זו בעיה. אנחנו צריכים להבין מה הקושי, למה אתם או בני הזוג שלכם לא רוצים את הקשר? אנחנו רוצים להיות בקשר שבו שנינו עם שתי רגליים בתוך הקשר. בלתי אפשרי שנסכים על הכל, וללא ספק יהיו לנו קשיים מסוימים ופשרות. אולי אחד מאיתנו רוצה לבלות יותר זמן עם השני, אולי אחת מאיתנו רוצה לצאת לבלות כל יום והשניה רוצה להישאר בבית מול נטפליקס, אבל אנחנו רוצות להיות ביחד. אנחנו מחפשות איך לגשר על הפערים. אולי בסופו של דבר לא נצליח לגשר עליהם, אבל אנחנו רוצות ומנסות.

כשלקוחות מאוד מתלוננים על הזוגיות שלהם, או קשר אחר, אני שואלת אותם:

אם היה לך כפתור ויכולת להעלים את האדם השני, ללא נזק, ללא פגיעה בו, בלי צורך להתעמת איתו וגם בלי להתמודד עם הפרידה. הוא רק לא יהיה קיים בחייך. היית לוחצת על הכפתור הזה?

אם אני מתבוננת במערכות היחסים שלי, חברויות, משפחה – לא הייתי רוצה להעלים את האנשים הללו מחיי, חלילה. הם הנכסים הכי גדולים שלי, שמסבים לי (ולכולנו) המון אושר. אבל היו מערכות יחסים בחיי שאמרתי לעצמי, וואלה, איפה הכפתור הזה? זה לא עובד לי. זה סימן לאמביוולנטיות.

שאלה מקבילה, הפוכה שאפשר לשאול:

האם היום, עם כל מה שאת יודעת, היית נכנסת לקשר הזה?

אם היינו רוצים להעלים את הקשר או לא היינו נכנסים אליו היום, השאלה היא: מדוע? מה הבעיה שלנו? מה כל כך לא עובד לנו (או להם) שבעצם הינו רוצים לצאת מהקשר הזה? יש מטפלים מאוד טובים וקואצ'רים, יתכן שאפשר לפתור את הבעיות שלנו, אבל אמביוולנטיות היא בעיה שדורשת התייחסות.

סימן נוסף לאמביוולנטיות

אם אתם או בני הזוג שלכם לא רוצים לעשות דברים שרציתם לעשות בעבר. בעצם יש לכם פחות רצון טוב אחד כלפי השני או פחות רצון בקירבה. למשל לקוח שיתף אותי

לא בא לי להחמיא לה, להרים ולפרגן. לא מגיע לה.

זה סימן לאמביוולנטיות שלו. אם לא בא לכם להקשיב ולעזור אחד לשני, להתנשק, להיכנס למיטה ביחד, לאכול ביחד או כל פעילות שבעבר היתם עושים יחד, זה עלול להיות סימן לאמביוולנטיות, או אולי בעיה אחרת. ברור שהמאוהבות הגדולה של תחילת הקשר לא יכולה להימשך לאורך זמן, אחרת הינו משתגעים ולא יכולים לתפקד. עדיין, אמור להישאר לנו רצון טוב אחד כלפי השני ורצון בקירבה.

היה לי פעם בן זוג שפתאום, אחרי איזה זמן בקשר, לא רצה להתנשק איתי. היתי כל כך מאוהבת בו שפשוט קיבלתי את זה, אבל זה לא משהו להתעלם ממנו. גם כאן – יתכן שאפשר לעבוד ולסדר את הדברים. אם יש לכם או להם פחות רצון טוב, אנחנו צריכים לבדוק למה? האם צברתם כעס? על מה? האם הצרכים שלכם לא על השולחן? משהו אחר?

אמביוולנטיות משפיעה מאוד גרוע על שני הצדדים (ואם היא קיימת, זה לרוב יהיה אצל שני הצדדים, גם אם לא באותה המידה). אמביוולנטיות כלפינו מבלבלת בצורה עמוקה, כי אנחנו מקבלים מסרים סותרים. מערכת העצבים שלנו לא יודעת איך להגיב – להתקרב יותר? להתרחק? וזה יוצר סטרס כרוני, גם אם נדמה שכבר התרגלנו אליו. זה מאוד לא בריא לנו.

אמביוולנטיות בתחילת קשר

בתחילת קשר המחויבות עדיין נמוכה. זה הגיוני. יש אנשים שמיד נדלקים, מתאהבים, מדמיינים עתיד משותף ומאוד מעוניינים בקשר, ויש אנשים שלוקח להם יותר זמן. עדיין, אמורים להיות משיכה בסיסית, סקרנות משותפת ורצון להכיר – גם אם במידה נמוכה. אם מישהו אמביוולנטי בתחילת הקשר – כלומר יש לו גם רצון מסוים אבל גם אי-רצון, זו לא התחלה טובה. יכול להיות שזה אי-רצון להכיר אותנו ספציפית, או אי-רצון להיות בכלל בקשר. זה לא משנה.

בתחילת הקשר – בשיחות ובמפגשים הראשונים – התגובה לוואטסאפים ולשיחות היא הסימן הפשוט ביותר. כמעט כולנו מכורים לטלפון ומחוברים רוב הזמן. אם לוקח לאנשים שעות וימים לענות להודעות שלכם, אז הם לא נלהבים מההיכרות. זה לא מסובך. אם הם כותבים הודעה ולא מחכים כמה דקות לראות אם גם אתם מתחברים ולהמשיך את השיחה, הם לא מחפשים לשוחח איתכם.

לא כדאי לנו להיות בקשר עם מי שאמביוולנטי כלפינו, ובתחילת הקשר כדאי פשוט לוותר על זה. אלאן דה-בוטון מדייק:

If they don't get back to you immediately, give up on them immediately.

אם הם לא חוזרים אליכם מיד, התייאשו מהם מיד. אותו דבר איתכם. אם לא בא לכם לענות לוואטסאפים, לצלצל ולהיפגש, אתם לא בעניין כרגע. אפשר לחקור למה, אבל זה מידע שיש לנו. אם זה קשר ותיק, יש לנו כאן עבודה.

מה קורה כשאתם לא יחד?

שמתם לב שיש הבדל בין איך שאנחנו חווים את הקשר כשאנחנו נמצאים ביחד פיזית וכשאנחנו לא יחד? במצב הבריא אנחנו לא חושבים על הקשר יותר מדי כשאנחנו לא יחד, מעבר להתאהבות הראשונית. קצת כמו אחרי ארוחה טובה – לכמה שעות אנחנו פנויים מחשיבה על אוכל. הארוחה סיפקה אותנו. כך גם עם הקשר. אולי מדי פעם חולפים לנו זכרונות נעימים, געגוע קל, או עולה נושא שנרצה לשוחח עליו. אבל בגדול, כשאנחנו לא יחד אנחנו פנויים לעניינים אחרים בחיינו.

אם בכל פעם שאנחנו לא יחד אנחנו חושבים בצורה שלילית על הקשר או רוצים לסיים אותו, ואז מרגישים יותר טוב כשאנחנו יחד, זה סימן לא בריא. בעבר חשבתי שזה בסדר. שהתחושות כשאנחנו יחד הן האמת לגבי הקשר. למשל, היתה תקופה שרציתי להיפרד מבן זוגי, אבל כשהיינו יחד הרגשתי כמה שאני אוהבת אותו, ואז מבחינתי זו האמת – הקשר הזה טוב. היום אני רואה את זה אחרת. כשאנחנו יחד, אנחנו (ואני הייתי) תחת השפעת הסם של הקירבה, אולי של המגע והסקס. שם אנחנו מרגישים את כבלי ההתקשרות הנעימים שכובלים אותנו למי שכבר נקשרנו אליו. שם הרציונל שלנו פחות מתפקד. דווקא כשאנחנו לא יחד, סוג אמת אחר עולה לפני השטח, וזו אמת חשובה.

היום אני לא רואה קושי להיפרד, והתקשרות שקשה לסיים אותה, בתור סיבות טובות להישאר בתוך קשר.

מי יודע הכי הרבה על הקשר?

האם שניכם יודעים את התשובה המלאה לשאלה הפשוטה:

מה שלומכם בקשר הזה?

האם בני הזוג שלכם יודעים את כל הנושאים החשובים שמטרידים וגם משמחים אתכם בקשר שלכם? והאם אתם יודעים לגביהם? או שיש נושאים עליהם אתם לא מצליחים או לא מנסים לדבר, ומדברים עליהם רק עם אנשים אחרים? וכמובן שאנחנו מדברים על הנושאים החשובים והמשמעותיים.

את השאלה הבאה למדתי מהיידי פריב, קואצ'רית שאני ממליצה על הערוץ שלה ביוטיוב. היא שואלת:

האם האדם הזה יודע הכי הרבה על הקשר שלכם?

ואם לא, למה? האם הם לא יכולים להקשיב? למה? האם אנחנו לא יכולים לבטא את עצמנו? למה? והאם אפשר לתקן את הדינמיקה הזו?

הבת שלי סטודנטית בחו"ל וחזרה הביתה לחופשה של שבועיים. אחרי יומיים של אופוריה ראיתי שהיא כועסת עלי. שאלתי אותה מה קורה והיא אמרה:

יש לנו כל כך מעט זמן יחד, אני לא רוצה לריב איתך.

אמרתי לה,

הפוך. יש לנו מעט זמן יחד, בואי ננצל אותו לדבר על כל מה שאת צריכה לדבר עליו.

הערכה הדדית או ביקורתיות

האם אתם מעריכים את בני הזוג שלכם? האם הם מעריכים אתכם? האם אתם מרגישים שהם אנשים שכדאי להקשיב להם וללמוד מהם? סביר להניח שאתם לא מסכימים על הכל, אבל האם אתם מעריכים את נקודת המבט שלהם ואת הערכים שלהם (גם בלי להסכים)? האם הם מרגישים כך כלפיהם? האם הייתם רוצים להיות חברים שלהם אם לא הייתם זוג רומנטי?

או שאולי הפוך, אתם מחזיקים אחד נגד השני שליליות וביקורתיות. בהשראת ג'ון גוטמן (יש שיעור עם חומרים שלו בקורס שלי) אפשר להבדיל בין ביקורת לביקורתיות. ביקורת היא קונקרטית:

הפריע לי שסגרת את המזגן בלילה.

וזה סימן טוב, שיש ביניכם תקשורת. ביקורת היא קונסטרוקטיבית. ביקורתיות היא כוללנית. למשל, כשאנחנו מרגישים ומטיחים אחד בשני

אתה אף פעם לא רואה אותי.

וזה סימן גרוע ביחסים. אתם כועסים לעומק על בני הזוג שלכם, או מרגישים שהתכונות שלהם גרועות ואין לכם סבלנות אליהם. אתם לא מצליחים להיות סלחניים ולמצוא פשרות במחלוקות שלכם. זו בעיה שדורשת התייחסות. גם כאן, בתחילת הקשר זה דיל ברייקר מוחלט. יצאתי פעם כמה שבועות עם גבר שלא אהב את זה שאני יעילה ופרקטית. לא סביר להמשיך קשר כזה.

גרסה של ביקורתיות: השוואות וטריאנגולציה

אחת הצורות לבטא שליליות היא על ידי השוואות. אם אתם או בני הזוג שלכם כל הזמן משווים אתכם לאחרים, זו בעיה. זה יכול להישמע תמים,

האקס שלי מרוויח יותר ממך.

אבל זו תקשורת פוגענית, אולי במסווה של כנות. זה מידע מיותר שכורך בתוכו ביקורתיות כלפיכם או פאסיב-אגרסיב. במצבים קיצוניים כמו במערכות יחסים עם נרקיסיסטים, הם יוצרים משולשים כל הזמן, טריאנגולציה. אתם כל הזמן מושווים לצדדים שלישיים כלשהם. גם אם אתם מושווים לרעה וגם אם זה לטובה, זה לא מקום טוב להיות בו. היה לי בן זוג שיום אחד אמרתי לו

שמע, כל סקס שלנו הוא שלישיה.

לא יכולתי לזוז מילימטר בלי להיות מושווה לנשים אחרות, אקסיות וידידות. זה לא תמיד מעיד על קשר נרקיסיסטי, אבל זה בהחלט אחד הסימנים. אם אתם חושדים שמשהו כזה קורה אצלכם, ממליצה על הקורס שלי "להתמודד עם נרקיסיסטים". זה לא מצב בריא.

למה זה כל כך גרוע, מעבר לאי הנעימות? כי אנחנו אנשים שלמים, ואנחנו רוצים להיות עם אנשים שחווים אותנו כאדם שלם ורואים אותנו בפני עצמנו, את הייחוד שלנו והמשמעות שלנו עבורם, ורוצים גם להרגיש כך עם בני הזוג שלנו. בלי זה לא יהיה לנו ביטחון אמיתי בקשר וקירבה אמיתית.

מה עושים עכשיו?

אם הבטתם במדחום וראיתם חום 38 מעלות, אתם יודעים שאתם צריכים לטפל בעצמכם. לפחות להיכנס למיטה לנוח לכמה שעות או ימים. אם הסימפטומים שלכם נמשכים הרבה זמן, אתם כנראה צריכים טיפול. גם כאן, אם אתם מוצאים שבעצם אתם לא בתוך הקשר בשתי רגליים, שאין לכם כבר הרבה רצון טוב וסבלנות ביחד, שאתם רוצים להיפרד כשאתם לא ביחד אבל אז כן נחמד לכם ביחד בחלק מהזמן, אם יש ביקורתיות כלפיכם או שלכם, זה כמו חום גבוה. יש לכם עבודה להבין מה עושים כאן. האם אפשר לשפר את הקשר שלכם, ואם כן, איך? או האם אתם מעוניינים להיפרד, וגם אז, השאלה – איך? מה יתמוך בכם?

יש עשרות המלצות חמות על הקורס הדיגיטלי שלי. הוא יתן לכם שפה משותפת ופתח לשיחות עמוקות. מוזמנים! אפשר גם לשוחח איתי על הדברים האלה.