סימנים להפרעת קשב של מבוגרים

הפרעת קשב לא מאובחנת ולא מטופלת היא כמו להסתובב בחיים עם יד קשורה מאחור, אולי אפילו שתיהן – ולא לדעת את זה. זוכרים את הדו-קרב של ווסלי ואיניגו מונטויה ב"נסיכה קסומה"? בשלב כלשהו איניגו אומר: I'm not left handed. וזורק את החרב שלו מיד שמאל ליד ימין. עד עכשיו הוא התחמם. עכשיו הוא יכול לשחק באמת.

אם יש לכם הפרעת קשב אתם משחקים כל החיים ביד שמאל.
לארי לטיך, מאמן מנוסה לאנשים עם הפרעת קשב, אמר בסדנה שלו:

הרמז הראשון שלי להפרעת קשב הוא: פוטנציאל מבוזבז.

זה לא אומר שלא הגעתם לשום דבר, אבל יש פער מתמיה בין היכולות שלכם לבין ההשגים שלכם. יכול להיות שאתם מאוד חכמים. אולי בקיצוניות, וידעתם את זה מגיל צעיר. עדיין, משהו לא עובד. היתם אמורים להיות פרופסורים ואתם מתכנתים. היתם אמורים להיות במקום גבוה בארגון שלכם אבל מפטרים אתכם בעבודות וכך אתם מתחילים כל פעם מההתחלה. השכר שלכם היה אמור להיות כפול.

בד"כ ההסברים שלכם ושל אחרים הם פסיכולוגיים.

אני מרדן, מעופף, לא מספיק שאפתני, עצלן, לא מסתדר עם אנשים, לא אוהב ללכת בתלם, לא מסוגל לעשות עבודה שחורה, לא יודע מה אני רוצה.

אולי.

או שיש לכם הפרעה נוירולוגית מוכרת, שיש לה טיפול רפואי בדוק שמקל עליה – ויכול לשנות עבורכם את כללי המשחק.

הבנה תשנה את כללי המשחק

למידה של התחום של הפרעת קשב יכולה לשנות לחלוטין את מהלך חייכם. תוכלו להבין את עצמכם יותר לעומק, לרדת מהביקורת העצמית שהפנמתם מסביבה שלא הבינה אתכם, וללמוד לנווט את היצירתיות שלכם לכיוונים שחשובים לכם ביותר. לצאת מדחיינות, פרפקציוניזם וחרדה משתקת, לעשות סדר סביבכם ולהתקדם.

מוזמנים – יש לי קורס דיגיטלי מעולה עבורכם. 

אתן לכם כמה סימנים לא הכי רגילים וחלקם אפילו משעשעים, מתוך הנסיון שלי, איך הרבה פעמים אפשר לנחש שיש לאדם כלשהו הפרעת קשב. זה לא אבחון, חלילה. אבחון נעשה אצל נוירולוג או פסיכיאטר. אלו רמזים מהשטח:

1. פוטנציאל מבוזבז

אתם פונטציאל מבוזבז. פער גדול לבין היכולות לבין ההשגים. כבר דיברנו על זה. קשה להבין למה אתם לא מצליחים יותר, עם השכל/כישורים אחרים שיש לכם. זה די גורף – אישית לא יצא לי לפגוש אדם עם הפרעת קשב חמורה ולא מטופלת שמרוצה מההשגים המקצועיים שלו. נכון שיכולות להיות סיבות נוספות לחוסר מיצוי, אבל זה רמז.

2. בעיית ניהול זמן שלא נפתרת

יש לכם בעיות ניהול זמן ודחיינות שלא נפתרות למרות הרבה תשומת לב לנושא, קואצ'ינג, סדנאות, אפליקציות שונות והרבה מאמצים שהשקעתם בזה. אני יודעת שהבעיות האלה נפוצות – גם הפרעת קשב היא נפוצה – אבל הן ממש לא מנת חלקם של כולם. אנשים ללא הפרעת קשב, אם הם לוקחים את הנושא של ניהול זמן בידיים, לומדים קצת את הכלים והשיטות, מאמצים לעצמם מערכת פשוטה כלשהי (יומן, אפליקציה כלשהי, רשימה מסודרת) – יכולים להתארגן. אולי זה לא יהיה מושלם, כי העולם שלנו באמת הפך לעסוק כל כך והטלפונים מפריעים. אבל זה לא אמור להשאר מאבק נואש שנמשך שנים כמעט ללא פירות.

3. לא ממלאים שאלונים וטפסים

כשאדם כלשהו קובע איתי פגישה, אני שולחת לו כמה שאלונים למילוי לפני השיחה. זו עבודה של חצי שעה בערך, שתחסוך לנו זמן יקר בפגישה. אנשים לרוב ממלאים את השאלונים האלה. חוץ מאנשים עם הפרעת קשב. הם לרוב מתכננים לעשות את זה, אבל לא עושים בפועל. אתם יכולים לשאול את עצמכם בכנות, אם היתי שולחת לכם 3 שאלונים של 10-15 שאלות בכל אחד, האם היתם עונים? ובכלל, טפסים וביורוקרטיה. רוב האנשים די מתעבים אותם, אבל אצלכם זה נראה כמעט בלתי אפשרי.

4. קשה לספק את הסחורה ("לדלוור")

לא מצליחים לספק את הסחורה – "לדלוור" (to deliver). לאנשים עם הפרעת קשב יש הרבה רעיונות טובים, הברקות, המצאות, יצירתיות. לפעמים מעל ומעבר לרגיל. הבעיה היא בהוצאה לפועל שלהם. ברור שאי אפשר ליישם את כולם – אבל נדמה שאתם לא מצליחים ליישם כמעט אף אחד מהם, או ממש מעט מדי. בעבודה מתוסכלים מכם. אתם מבטיחים הרבה, מלהיבים אנשים, מבריקים – אבל בפועל התוצר לא מספק.

5. לא הכנתם שיעורים בביה"ס

מכל סיבה שהיא. כשאני מתחילה לחשוד בהפרעת קשב, זו שאלה פשוטה שאני שואלת: האם הכנת שיעורי בית כילד, בביה"ס? ילדים קטנים באופן טבעי נוטים לשתף פעולה עם המבוגרים ועם המסגרת – רוב הזמן. לא תמיד, אבל בגדול כן. חוסר הכנת שיעורי בית בצורה קונסיסטנטית – לא טבעי לילד. אם אתם עונים לא – לא הכנתם מעולם או כמעט מעולם – זה לא כל כך משנה למה. הגיוני שתגידו –

לא היתי צריך. פשוט ידעתי את החומר, יכולתי לענות על השאלות של המורה גם ככה, ולהצליח במבחנים.

עדיין, זה אחד הרמזים.

6. קשב מטורף – לפעמים

יש לכם קשב מטורף של לשבת 8 שעות על משהו שמדליק אתכם. זה נקרא היפר-פוקוס, וזה אחד הסימנים המבלבלים, אבל הוא רמז חזק. הרבה פעמים אנשים פוסלים את העניין של הפרעת קשב, לעצמם או לאדם קרוב, כי אתם אומרים:

כשאני אוהב משהו אני יכול לשקוע בזה 8 שעות, בלי לשים לב לזמן, בלי לאכול ובלי לשתות.

יש לי חדשות: אדם עם קשב רגיל לא עושה את זה. הפרעת קשב היא קשב פחות נשלט. אם משהו שואב אתכם, אתם נשאבים כמעט ללא שליטה. ואם משהו לא מושך אתכם, אתם כמעט לא מסוגלים להשאיר עליו את הקשב. היפר-פוקוס מאפיין הפרעת קשב.

7. השגים משתנים דרמטית בתקופות

ההשגים שלכם ירדו בבת אחת באחד המעברים בחיים – מחטיבה לתיכון, מתיכון לאוניברסיטה, מתואר ראשון לשני. במעבר משכיר לעצמאי. היתם במקום טוב, ופתאום הכל קרס. זה אופייני להפרעת קשב. סביב לימודים זה ברור: אתם כל כך חכמים, שיכולתם להסתדר גם עם קשב נמוך, עם חוסר יכולת לתרגל ולהכין שיעורי בית, עם חומרים שמתפזרים לכל עבר, עם להגיע למבחנים בלי החומרים הנדרשים, וכך הלאה. השכל שלכם כיסה על כל זה – עד שלב מסוים. ושם זה כבר לא עבד. זה יכול להיות קשור גם במעבר עבודה. בעבודה אחת היתה מסגרת קפדנית שהשאירה אתכם במקום טוב, אבל ברגע שאתם נדרשים לנהל את עצמכם – אתם כמעט לא מסוגלים.

8. הפרעת קשב במשפחה

הפרעת קשב היא גנטית ברובה, כך שאם יש לכם בני משפחה מאובחנים או שאתם חושדים בהם בהפרעת קשב – סיכוי טוב שאתם באותה סירה. אולי עליהם זה יותר ברור מאשר אצלכם, אולי אצלם יותר חמור, ועדיין.

9. מעדיפים אודיו על קריאה

מעדיפים אודיו/סרטונים על פני קריאה. זה ממש לא חייב לסמן הפרעת קשב, אבל זה רמז. עבור אנשים שאני מכירה שיש להם הפרעת קשב – רובם מעדיפים סרטונים וסרטים על פני מאמרים וספרים. אתם חושבים שכולם כך? ממש לא נכון.

10. עושים הרבה טעויות

מסוגים שונים. טעויות בעבודה – לא מטפלים בדברים הנכונים, שוכחים סעיפים מסוימים שצריך לבדוק. טעויות חישוב בביה"ס או באקדמיה. טעויות כתיב והגיה. גם זה לא סימן מוחלט – אפשר לטעות מסיבות שונות – אבל הוא מאפיין. לא כולם עושים הרבה טעויות, ובטח אם הם משקיעים זמן בבדיקה של מה שהם עשו. יתכן שהקשב שלכם לא מספיק חזק כדי לעשות בדיקה/הגהה לעבודה שעשיתם. אתם מסתכלים על העבודה ולא רואים את הטעויות.

11. בלגן והרבה חפצים

אתם אוהבים לאסוף, קשה לכם לזרוק, ויש לכם חיבה לריבוי: הרבה בגדים, הרבה סוגי תה במטבח, הרבה ספרים, קוסמטיקה, ציוד מסוגים שונים שאתם כנראה כבר לא צריכים. הרבה פתקים, מחברות, רשימות, קלסרים. מצד אחד זה מפריע לכם ולאחרים, אולי מאוד. הרבה זמן ואנרגיה הולכים על סידור שלעולם לא נגמר. ומצד שני אתם מרגישים צורך לא מוסבר שהחפצים האלה יהיו בסביבתכם.

כוון אחר, יתכן שאתם לא אוהבים ריבוי חפצים, אבל המשימה של מיון החפצים, הוצאה, מסירה – כמעט בלתי אפשרית עבורכם, בפועל. יותר מדי החלטות, יותר מדי משימות קטנות. זה לא קורה.

רמז אחר, אתם מסדרים את הבית באובססיביות, או את שולחן הכתיבה – מפחד לאבד חפצים. סדר הוא עניין גדול, מעבר לרגיל.

12. צורכים סמים

אתם צורכים סמים מסוג כלשהו (אלכוהול, גראס, סיגריות) – ממש לא כל מי שיש לו הפרעת קשב צורך סמים, ועדיין, זה רמז לבדיקה. הרבה אנשים עם הפרעת קשב מרגישים שהם ממש צריכים את הסם שירגיע אותם או יסדר להם קצת את הראש. זו כמובן אסטרטגיה שגויה: אם אתם רוצים להשתמש בכימיה, עדיף להשתמש בתרופות שהן מוכחות, בדוקות, מפוקחות, ועובדות בדיוק על מה שצריך. אבל אנחנו לא פה בעסקי נזיפה: אם אתם מכורים לסמים הללו, שווה לבדוק אם יש לכם הפרעת קשב. הטיפול בה יכול לשחרר אתכם מהצורך בסמים.

13. חרדה לפני משימות

חרדה: אחד הצדדים הפחות מוכרים ופחות מובנים של הפרעת קשב היא החרדה. אתם רוצים לבצע משימות שלכם, וזה מרגיש כמו קיר שעומד ביניכם לבין להתחיל. אתם כמעט משותקים. מתבלבלים לגמרי. לרוב האנשים יש מדרגה קטנה שעומדת בינם לבין התחלה של משימה, אבל אצלכם זה נחווה כקיר בלתי עביר.

14. עושים דברים במקביל

אתם נוטים לעשות שני דברים במקביל, כמו לקשקש על נייר, להזיז רגליים, לנדנד את הכסא, לשמוע מוסיקה חזקה – בזמן שאתם לומדים או עובדים. אולי אתם תמיד עושים כמה משימות במקביל. משימה אחת לא מספקת לכם מספיק אדרנלין.

15. מאבדים חפצים

אתם נוטים לאבד חפצים. משקפיים, מפתחות, ארנקים, ניירות. אתם כל הזמן מחפשים דברים. יכול להיות שזה נראה לכם טבעי, ולא גורם יותר מדי נזק. אבל מבוגרים ללא הפרעת קשב לרוב אינם מאבדים חפצים בכלל. אולי פעם בכמה שנים.

אופציה אחרת: ההיפך. אתם חרדים לחפצים שלכם לרמת אובססיה. אף פעם לא מאבדים שום דבר, אבל לחוצים בטירוף לשים כל דבר במקום, שלא יאבד.

16. לא מעריכים נכון זמנים

אתם לא מעריכים נכון אורך זמן לביצוע משימות. אתם חושבים שדברים יקחו כמה דקות והם לוקחים שעות. אתם חושבים שתצאו מהבית בעוד 10 דקות וזה לוקח לכם שעתיים. אתם חושבים שיש עוד המון זמן אבל הזמן הזה מגיע מהר. זה נראה מוזר על רקע האינטלגנציה הגבוהה שלכם, כי זו משימה שאחרים עושים בקלות – הערכת זמנים. אצלכם זה לא עובד. נקרא גם "עוורון זמן" וזה מאפיין בולט של הפרעת קשב.

17. קושי גדול עם החלטות

המאמר הזה יצר הרבה תהודה, ולקוחה כתבה לי, והיא צודקת – גם החלטות. זה נכון.

החלטות הן לא פשוטות, מעצם הגדרתן. אבל אם אתם מתקשים עם כל ההחלטות, כולל קטנות וחסרות משמעות, וממש חרדים מהן – זה יכול להיות רמז להפרעה הזו.

18. פער גדול בין הברוטו לנטו

ברוטו, אתם לומדים או עובדים המון. אתם מוטרדים ואולי מנסים ללמוד למבחן חודשיים מראש. בפועל, הזמן שבו באמת השקעתם בלמידה נמוך מאוד. כלומר אתם יותר מנסים ללמוד לעבוד או ללמוד מאשר עושים את המשימה עצמה.

כתוצאה מכך, דברים לוקחים לכם המון זמן. אולי אתם מגדירים את עצמכם כאיטיים. אותה תלמידת תיכון שהזכרתי היתה לומדת כמעט 24 שעות ביממה. בפועל מעט מאוד. היום היא במצב אחר, מצטיינת ויכולה לקחת לעצמה גם זמנים חופשיים.

19. המון פרויקטים לא גמורים

לכל אחד יש כמה שלדים בארון ובלב, בדמות פרויקטים שנזנחו באמצע או התמסמסו. אבל אם זה סיפור חייכם… אם כל הבית שלכם מלא ביצירות אמנות קטנות שהתחלתם, אם המחשב שלכם מפוצץ בתיקיות עם קבצים שהתחלתם לכתוב ולא סיימתם, אם התחלתם לכתוב ספרים, ותסריטים, וגם שירים ומאמרים – ולא סיימתם אף אחד מהם, אם יש לכם מחסן שלם של חפצים שמחכים לשימוש היצירתי או המעניין שברור לכם לגמרי רק שעוד לא הגעתם אליהם – יש פה רמז.

גורמים שמפריעים לזהות הפרעת קשב

למרות שכבר יש לי עין די רגישה לזהות הפרעת קשב, היו כמה מקרים בסביבתי – משפחה ולקוחות – שפספסתי בגדול. אחת מהן היתה לקוחה שעבדה איתי זמן רב, ולא חשבתי לרגע על הפרעת קשב. ניסיתי המון כוונים אחרים לעזור לה לגשת להתחיל את העסק שעליו חלמה שנים – ללא הצלחה. יום אחד משהו פתאום צלצל לי, ומשם הרבה מאוד השתנה. הלכה לאבחון, קיבלה טיפול, והיא היום עובדת ופעילה, יחד עם שותף.

למה לא זיהיתי הפרעת קשב? יש כמה גורמים שמבלבלים ומפריעים לזהות:

• אדם מאוד חכם. הוא מצליח להסתדר לא רע ואפילו די טוב עם ההפרעה. עדיין, יש פער עצום בין היכולת לבין המימוש, אבל הוא חכם ומסתדר.
• קווים אישיותיים שאדם פיתח, שמסבירים למה הוא עושה ולא עושה דברים מסוימים. למשל מישהו מרדן. והוא לא מוכן לקרוא משהו שלא הכי מעניין אותו. לוקח זמן לחשוד שזה לא שהוא לא רוצה – הוא כמעט לא יכול.
• הרגלים. מתרגלים שאדם מתנהג בצורה מסוימת. למשל חברה שלי קוראת בשיא המהירות, אבל אח"כ לא זוכרת פרטים. אני מכירה אותה שנים, אני יודעת שהיא תמיד שוכחת שמות, זמנים ומקומות. אז למה שאחשוב על הפרעת קשב? זו פשוט היא.
• סטריאוטיפים. לא אצלי, אבל אולי אצלכם. הפרעת קשב קשורה לילדים, קשורה ללימודים, תמיד קשורה להיפראקטיביות, ועוד. כל אלו לא נכונים ומבלבלים.
• ניסיתם בעבר טיפול תרופתי בסיסי וזה לא עזר. לא קשור. יש הרבה תרופות ומינונים.

מה עושים עכשיו

קראתם עד כאן? לכו לאבחון אצל נוירולוג או פסיכיאטר. בדקו את עצמכם. אם אתם סגורים על זה לגמרי, אפשר גם לבקש מרופא משפחה לנסות איתכם טיפול תרופתי. בקופת חולים "כללית", כל אדם שרוצה לשפר את התפקוד הקוגנטיבי שלו יכול לבקש טיפול כזה מרופא משפחה, גם ללא אבחון. הרופא יתחשב בנתונים רפואיים כמו מחלות שונות.

אחרי האבחון, שקלו לנסות את הטיפול. זה לא אומר שאתם מתחייבים לנצח. אתם בודקים על עצמכם. איך זה משפיע? מה זה נותן לכם? מה תופעות הלוואי (קיימות!). עד כמה הן מפריעות לכם? ואז אתם עושים מאזן. פלוס ומינוס. במקום להתבסס על סטריאוטיפים ומידע כללי, אתם בודקים מה נכון לכם עצמכם, ומחליטים.

ניסיתי בעבר ריטלין וזה לא עזר

למרות שתרופות לטיפול בהפרעת קשב הן קצרות טווח – משפיעות כמעט מיידית – זה לא אומר שהכדור הראשון שתנסו, במינון הנמוך ביותר (שזה מה שמתחילים איתו – ריטלין 10 מ"ג), יעזור. סביר שלא, זה מינון נמוך מדי לרוב האנשים. יתכן גם שאתם לא צריכים ריטלין (או תרופה מהמשפחה הראשונה – מתילפנידאט) אלא מהמשפחה השניה (אמפטמינים) – כמו וויואנס ואטנט. יתכן שתרופה אחת או משפחה אחת תפריע לכם למצב הרוח או לשינה, ואחרת לא. בשביל זה יש רופאים. הם יודעים לעבור איתכם את תהליך ההתאמה. אם היתה תרופה אחת "הכי טובה" ומינון אחד "הכי עוזר" היו פשוט נותנים אותו לכולם. זה לא עובד ככה.

אחרי שתמצאו את הטיפול המתאים, ותנסו אותו לאיזה זמן, תוכלו לבחור. האם זה נכון עבורכם או לא. האם מחיר מסוים שאתם משלמים שווה – כי החיים שלכם משתנים לטובה, בצורה דרמטית – או שלא.

קורס שיעשה לכם סדר בראש ובחיים

קורס דיגיטלי, נגיש וזמין, יעזור לכם:

• להבין לעומק מה קורה במוח שלכם
• לרדת מביקורת עצמית משתקת
• להתמודד עם דחיינות ועם חרדה ממשימות
• לנווט את היצירתיות שלכם לעבר תוצאות
• להצליח במה שחשוב לכם בחיים!

מוזמנים. כאן פרטים על הקורס ולהוריד אותו.