סיפור אימון: לקבל נטיה מינית

בחור צעיר מדבר איתי. "אני אגיד לך את האמת", הוא פותח. "אל תעלבי, אבל קואוצ'ינג הוא שטויות בעיני, ופסיכולוג אני בטח לא צריך. אבל משהו אוכל אותי, ואחד מהחבר'ה מדבר עלייך בלי סוף". פתיחה מוכרת.

"אני יודע שאני סטרייט. וגם החבר'ה אומרים לי – ליאור, אין מצב שאתה הומו. אתה נורמלי לגמרי. אין לך מה לדאוג. הבעיה שאני מסתכל מדי פעם על איזה מישהו. מסתכל בצורה לא נורמלית. זה מפריע לי. אני לא רוצה להיות הומו. אני רוצה להתחתן ושתהיה לי משפחה. לא כל כך הולך לי עם בנות. אולי גם בזה את יכולה לעזור".

אני בולעת רוק. וואי וואי. חושבת לעצמי, כנראה שאני יכולה לעזור לך, אבל לא בטוח שיהיה בכוון שאתה רוצה. אולי כן ואולי לא. תצטרך להיות קצת יותר פתוח לעצמך, אם אתה רוצה להיות מאושר.

מה מעוות את תפיסת המציאות שלו

לפני שאספר את המשך הסיפור, אני רוצה להצביע על הבעיה הראשונה במצב שלו. הרצפה שהוא דורך עליה עקומה: החברים שלו והתפיסות שלהם. שמעתם את המשפט המזעזע שלהם – "אין מצב שאתה הומו, אתה נורמלי". יתכן שהם חברים מעולים מכל בחינה אחרת – אבל בנקודה הזו, האמונה הזו שלהם, שהומו הוא לא נורמלי, הורסת אותו. בגיל צעיר החברים זה הכל. ואם הם אומרים, מאמינים, חושבים – שבשביל להיות נורמלי ו"קול" הוא צריך להיות סטרייט – אז זו האמת. אלוהים בכבודו ובעצמו אומר את זה.  

וכאן מתחילה הבעיה שנמצאת בכל קשר מתעלל: תפיסת המציאות מתעוותת. אני לא אומרת שהקשר עם חבריו מתעלל, אבל בנקודה הזו נוצרת התעללות, ושיבוש תפיסת המציאות שלו. הוא מרגיש בפנים דבר אחד, והאדם החזק ביחסים – החברים – אומרים דבר אחר. הוא מרגיש רגשות חיוביים כלפי בחורים אחרים. הם אומרים שזה שלילי לחלוטין. הוא מאבד ביטחון בלגיטימיות של מה שהוא מרגיש. לא טוב.

הכוונה שלהם טובה. הם אחלה. אבל כנראה שבגלל גילם הצעיר, הם לא מודעים. לא מודעים לנזק העצום שהם מסבים לו בעידוד שלהם. הם לא רואים איפה הוא עומד.

למה לא "לקחת צד" עם לקוחות

כשמאמן עומד עם לקוח מול החלטות, אני טוענת שהוא צריך להזהר לא "לקחת צד". מכמה סיבות:

• הבעיה העיקרית עם עצות: אנחנו באמת לא יודעים. קצת צניעות.
• אם זה היה כל כך פשוט, הוא לא היה צריך אותנו
• העיקר הוא לעזור ללקוח להבין את המורכבות, ולשמוע את הקול הפנימי שלו

ואז הכוון יהיה ברור. בין אם זה מה שחשבנו מלכתחילה, ובין אם לאו.

הפעם אם אקח צד – זה יהיה הרסני. אם אני אהיה איכשהו בעד להתנסות עם בחור, לא אשמע ממנו יותר לעולם. אם אני אהיה נגד, אני בדיוק כמו החברים שלו. הוא ישאר תקוע במלכודת האכזרית שהוא נמצא בתוכה.

להתיר את סבך הקולות הפנימיים

אנחנו מתחילים. התפקיד שלי הוא לשבת איתו ולהתיר את סבך הקולות הפנימיים. זה לא יהיה פשוט, ויקח זמן. יש פה כמה קולות:

• הכמיהה הנואשות להתקבל, להיות גברי ונורמלי. משוקפת חזק ע"י החבר'ה, אבל גם פנימית.
• החרדה להיות לא נורמלי, לא גברי, לא מקובל, שונה. דומה לכמיהה, וקצת שונה.
• המשיכה לבחורים. ברור שזה קיים, אחרת לא היינו מתכנסים כאן. אבל המשיכה הזו היא כמו חתול מפוחד בפינה. אסור לגשת אליו ישירות. הוא יצטרך להתקרב אלינו בקצב שלו.
• יתכן גם: משיכה לנשים. אין לדעת. משיכה מינית היא לא שחור לבן. זה רצף שאנחנו כולנו נמצאים עליו. אולי בתוך כל הדרמה שלו הוא לא פוגש את המשיכה הזו, שקיימת. ואולי היא לא קיימת, או כמעט שלא.
• עוד קולות שאין לי מושג עליהם בהתחלה. אבל כמו המסה האפלה ביקום, חייבים להניח שרב הנסתר על הגלוי. בטח יש פה עוד דברים. זה יכול להיות סביב ערך עצמי – בלי קשר למשיכה. זה יכול להיות ספציפי עם אדם מסוים בחייו (משיכה? דחיה?). זה יכול להיות קשור לאירוע שקרה בעבר. כל דבר.

איך עושים את זה? כרגיל, בהתחלה אני פשוט רוצה לשמוע את הסיפור, ואותו מספר את הסיפור. לאט לאט אלמד אותו קצת פוקוסינג ונוכל מדי פעם להרגיש קצת את הגוף, את התחושה הפנימית. זה מסלול "עוקף שכל" שדרכו אפשר לפגוש תחושות שאנחנו עדיין לא מכירים בקיומן.

התלות באישור נמצאת בכל התחומים

התחלנו מהפשוט והמיידי. המסלול שלו בחיים, מה הוא מתכנן ללמוד, הקשר עם החבר'ה. הנושא של הצורך באישור, של ערך עצמי שנשען חזק על היחס של הסביבה, לא מוגבל לתחום הזה של משיכה. זה נמצא גם בתחום בחירת העיסוק. הוא לא יודע לאיזה כוון ללכת, לא מצליח להקשיב לעצמו. אנחנו מדברים על זה תקופה – והוא נרשם ללימודים בתחום שנראה מתאים. גם לי זה נשמע תחום טוב בשבילו. אני שמחה. הצלחה ראשונה שלנו. המועקה שהגיע איתה אלי נחלשה. זה טריק ידוע באימון – להתחיל ממשהו קל יחסית. כמו ב"דוק". להוציא קודם את הדוקים שקל להוציא, לצבור נקודות ובטחון להמשך. באדריכלות זה נקרא Quick win.

אחרי הלימודים והכוון, אני יודעת שאנחנו מוכנים להתקדם לעבר הנושא שלו, אבל עדיין לאט. אני שמה לב לתופעה שאני כבר מכירה – אדם שהוא לא לגמרי סטרייט ומתנגד לזה, עושה זאת בצורה לא מודעת ע"י כיבוי כולל של המשיכה המינית שלו. איכשהו, כדי לא להמשך לגברים הוא לא נמשך לאף אחד. לא טוב. אבל משיכה מינית היא אנרגיה. כל סוגי האנרגיה מגבירים זה את זה. אני מתחילה לעודד אותו לצאת לריצות קצרות ותוך כמה שבועות הוא עושה את זה. מתחיל להיות יותר חי, ורואים את זה על פניו.

לפגוש את החרדה

השיחות שלנו מתחילות להיות יותר עמוקות. על כל מיני נושאים. על החברים ומה שקורה איתם. קשרים שהיו בעבר. הוא מרגיש יותר טוב וסומך עלי. אין לי שום כוונה לגשת ישירות לעניין. סבלנות היא שם המשחק. זה יגיע. ואכן, יום אחד הוא אומר לי כמה שהוא חרד להיות הומו. זה בדיוק איפה שהתחלנו, אבל איזה הבדל. יש לו יותר אנרגיה ויותר בטחון בעצמו. הוא מוכן לבדוק את זה עכשיו. אנחנו מתחילים לדבר על מקרים שקרו. משיכה רגשית שהרגיש לבחור זה או אחר. תחושות פיזיות שהרגיש. עושים קצת עבודה עם הגוף. להרגיש את מה שיש. עדין ואיטי, יותר מסתובבים במעגלים מאשר הולכים קדימה.

עבדנו יחד במשך שנה. הוא השתנה. התעורר, התפתח, התבגר. דילדל את הקשר עם כמה מהחבר'ה, והעמיק את החברות עם שניים שהיו חברים טובים באמת. התחיל ללמוד באוניברסיטה וכדרכם של צעירים, יום אחד נעלם.

השלמה

אחרי שנה כתב לי וואטסאפ. את בטח זוכרת אותי. אני כבר יודע שאני לא סטרייט. את אמרת מההתחלה שכולם על הרצף איפשהו, ואני יודע שגם אני. היתי מעדיף להיות סטרייט, אבל זה כבר לא רודף אותי. אני גר עם חברה ולומד בשנה שניה. תודה שלא ויתרת לי.