הכרתי גבר שהיה מאוהב בחמוצים. מכל הסוגים ובכל הסגונונות, הוא הכין חמוצים נפלאים בבית, ומכר אותם לידידים, בשכונה ולמספר קטן של חנויות. כשהוא סיפר לי שזה העסק שהוא מתכוון לטפח ולהגדיל, ויפרנס את משפחתו, לא יכולתי להאמין. ישבנו עם נייר ועפרון, והתחלנו לחשב.
המספרים לא מסתדרים, הצבעתי בפניו. זה לא מספיק רווחי. בחייאת! אולי נמצא משהו אחר?
אין פה רווח אדיר לצנצנת, אמר, זה נכון, אבל זה מה שאני אוהב, זה מה שאני עושה היטב, וזה מה שיהיה. החמוצים יפרנסו אותנו. הוא לא ידע לאות, עסק בשווק יום ולילה. מצא מקום קטן שימכור את התוצרת, ועוד מקום, פיתח עוד ועוד סוגים, עד שלבסוף התחבר לשני אנשים שהתכוונו להקים מסעדה, והם ביססו את המסעדה שלהם על החמוצים שלו. זה המוטו – החמוצים המדהימים, שאנשים מגיעים במיוחד בשבילם. והמסעדה שגשגה והוא התחיל לייצר יותר ויותר עבורם, עד שהפכו לרשת קטנה, וההכנסות שלו רק הולכות וגדלות. המשפחה מתפרנסת יפה מחמוצים, וזו רק ההתחלה.
אז כן. המספרים לא הסתדרו יפה כל כך על הנייר, בהתחלה. אבל החישובים השמרניים שלנו לא היו רלוונטיים – הם לא הביאו בחשבון השקעה כזו. הגבר הזה שבר את כל החוקים. הוא עבד ועבד, ניסה כוונים רבים, למד והתקדם והמשיך להשקיע, במשך כמה שנים, עד שהצליח, וגם שם לא נח על זרי הדפנה. היו מכשולים כל הזמן, פה טעות יקרה ושם פספוס הזדמנות, אבל הוא לא נסוג לרגע.
סיפרתי את הסיפור כדי להדגים דרך. דרך של השקעה, נחישות. ואם אתם מוצאים את עצמכם במקום מאוד שונה ממנו – לא פועלים כך – אימון יכול לעזור.