איך דמיון יכול לעכב או לקדם

נתחיל מהסוף:

  • לדמיין עשיה מתרגל את המוח ועוזר לנו להתקדם.
  • לדמיין תוצאות חיצוניות לא עוזר לעשיה ואפילו מפריע לה.

מוחית, אין הבדל גדול בין עשיה לדמיון. אם אנחנו יכולים לדמיין את עצמנו עושים משהו, ממש ממש את כל התהליך, באיטיות, כל צעד – הדרך לביצוע קצרה. ספורטאים עושים את זה כל הזמן. הם משחזרים במוחם את הצעדים, ואז מבצעים. כמובן שזה משתפר מאוד עם תרגול. ואגב, כל תרגול הוא בעיקר למוח. כל דבר שאתם לומדים לעשות, גם אם הוא פיזי – זה בעיקר המוח שלכם לומד. המוח של התינוק לומד ללכת. לומד לתת לגוף את הפקודות הנכונות. הגוף שלו מספיק חזק להליכה עוד לפני שלמד ללכת. אח"כ לומדים לרקוד. לנגן. לצייר. לקלף קיווי. המוח לומד את המסלולים, והם מתחזקים עם התרגול.

מה שלא אנחנו ולא המוח שלנו שולטים בו, הוא מה קורה בחוץ. אנחנו יכולים לדמיין את הרגע שבו אנחנו קופצים מהמטוס לצניחה. וזה יעזור לנו להיות יכולים לקפוץ. אם המצנח יפתח או לא, זה כבר לא קשור לדמיון שלנו, או אלינו בכלל.

לדמיין תוצאות חיצוניות מפריע לעשיה

נדגיש את זה. לדמיין את עצמנו פועלים – עוזר לפעול. לדמיין תוצאות חיצוניות – לא עוזר לפעול. ולא עוזר להן לקרות. ולמעשה – חוקרים מסוימים טוענים שפנטזיות אפילו מפריעות לנו לפעול. כן כן. לשבת ולפנטז על כל הדברים הטובים שיכולים לקרות גם מפריע לנו להגשים אותם (גם עוזר קצת – תיכף אסביר).

מדוע זה מפריע? יש כנראה מגוון סיבות. אחת היא שכמו שהסברתי, המוח לא מאוד מבדיל בין מציאות לדמיון. כך שאם אנחנו מדמיינים שמשהו כבר קיים – אז יש לנו פחות דחף לפעול ולהגשים אותו. במידה מסוימת, זה מרגיע, ומספק, ואולי יותר מדי. וגם – זה פשוט לא רלוונטי לעשיה. לדמיין תוצאות לא גורם לי להיות יכולה לעשות. זה לא התרגול הנכון למוח (שהוא לדמיין עשיה). אם כבר, זה עלול לתרגל אותי במשהו שגוי – בהמתנה.

מיגנוט או זימון?

כן, אני קצת נכנסת לשטח אש כאן, ובשנים האחרונות התפיסה שהחשיבה שלנו כן משפיעה על מה שקורה בחוץ (מיגנוט, זימון ומושגים דומים) רווחת למדי. אני לא מסכימה, ואנחנו יכולים להסכים שלא להסכים. בכל מקרה חשוב להבין את ההבדל בין פנטזיה לגבי תוצאות, לבין לדמיין עשיה. השני מוכח מוחית כיעיל. הראשון – כנראה לא יעיל, אבל אם זה עובד לכם, מצוין.

השאלה הנכונה: מה אתה רוצה לעשות?

לכן, השאלה שאני חושבת שדיסני והוליווד כבר כיסו, ואפשר כבר להשתחרר ממנה, היא: מה אתה רוצה שיקרה לך? והשאלה המעניינת והאהובה עלי היא: מה אתה רוצה לעשות? ואז את זה לשבת ולתכנן, ולדמיין, ועל זה אפשר גם לפנטז, ורצוי – אם יכולים, או שאלמד אתכם – להרגיש את זה בגוף. את העשיה שלכם. עוד לפני שקרתה. למעשה כך היא מתחילה. זה התרגול למוח. זה עובד מצוין גם עם ילדים. לדמיין ולחוש את עצמכם עושים את מה שאתם רוצים לעשות.

מתי פנטזיה כן עוזרת

ולמה לפעמים כן עוזר לפנטז על דברים טובים? זה יכול להרגיע אותנו מהפחד. ליצור תחושה טובה בגוף, שיכולה להוות נקודת התחלה לעשיה – אם נתקדם משם. כלומר, תמיד טוב להרגיש טוב – במיוחד אם אנחנו גם עם היד על הדופק, מבחינת עשיה. לא להשאר שנים בפנטזיות.

ללמוד לעשות תנועה בעולם

פבלוב לימד אותנו שאחרי 21 פעמים שנעשה משהו, הוא יהפוך להרגל. מנסיוני זה קורה הרבה יותר מהר. כל דבר חדש שאנחנו עושים, ולו קטן, מלמד את המוח שלנו מסלול חדש. ראם קלנדרב, קולגה מוערך, קורא לזה "ללמוד לעשות תנועה בעולם". פעם אחת אנחנו קמים בבוקר ופותחים את המאמר שאנחנו עובדים עליו במקום את המייל. פעם אחת. ולמדנו. אולי זה עדיין לא הרגל מבוסס, אבל כן, המוח שלנו אכן מכיר עכשיו גם את המסלול הזה.

עוד כמה מילים על זה:

מדריך ניהול זמן במתנה

רוצים לעשות צעדים קדימה בתחום שחשוב לכם? מדריך "ניהול זמן של אלופים" יכול להיות בדרך אליכם:

אולי יעניין אותך גם:

  • בסרט הספרדי "קח את עיני" הגבר מכה את אשתו והיא נשארת. מדוע אנחנו נשארים?

  • סיפור על הבת המתעמלת שלי, ומחשבות על איך אנחנו ממשיכים, נעצרים, מתחרים ומתכננים.

  • הרבה מהיעלמות היצירתיות שלנו קשור לעיסוק המתמיד שלנו בפעילויות התמכרותיות כמו סדרות ופייסבוק. מה עושים?