עשיה: מה התפקיד שלנו ומה לא

מה התפקיד הישיר שלנו, בעשיה, ומה אמור להיות תופעת לוואי?

יום אחד בשיעור יוגה, אחד המורים שלי ליוגה יובל מרדכי, בעלים של הסטודיו נאיה יוגה בחיפה, נשאל בשיעור: האם העקבים צריכים לגעת ברצפה בתנוחה "כלב ראש למטה"? ובד"כ אנשים מנסים שהעקבים יגיעו לרצפה. הוא ענה:

העקבים יגעו או לא יגעו ברצפה, זה העסק שלהם. אנחנו צריכים להיות במרכז, ועם גב ישר.

האמירה הזו עצרה אותי קצת. התפקיד הישיר שלי הוא לא שהעקבים יגעו ברצפה. כמו שהיתי רוצה שיקרה. היה מעניין להסיט את מה שאני רואה בתור התפקיד הישיר שלי.

עשיה היא מסתורית

עשיה היא די מסתורית. מתי עושים ולא עושים? לא כל כך ברור. יכולים להתמהמה עם משהו הרבה זמן, ויום אחד נקום ונעשה את זה. או שנעשה משהו לאורך זמן וביום אחד הגוף לא מוכן לעשות את זה יותר.

יש בעשיה משהו מסתורי והתחלתי להגיד לעצמי שעשיה היא לא התפקיד הישיר שלי, אלא העשיה צריכה לקרות, קצת כמו העקבים שיגעו ברצפה, והתפקיד שלי הוא משהו אחר. משהו שקשור למצב רגשי.

עכשיו אשאל את עצמכם שאלה אחרת. כשאתם כן עושים משהו. כשאתם פעילים, כשזה הולך, קמים ועושים, או מתמידים אפילו שאחרים אומרים שמה שאתם עושים שנוי במחלוקת. מה המצב הרגשי שלכם? מה קורה איתכם לפני שאתם עושים ופועלים?

מתוך מה אתם פועלים?

זו שאלה ששאלתי עשרות, כנראה מאות אנשים – אנשים אומרים דברים כמו:

הרגשתי קלילות, אמון, תקווה, תחושת יכולת, פתיחות, ביטחון, רצון, דחף, נינוחות

מדי פעם אנשים אומרים שפעלו מתוך לחץ או אין ברירה. אבל על זה אני שואלת – האם תמיד כשאת מרגישה לחץ ואין ברירה את פועלת? בד"כ לא. אז כנראה שהיו לחץ ואין ברירה יחד עם משהו נוסף. שביב של תחושה שכן, זה יכול לעבוד. תחושה פנימית חיובית. אני קוראת לכל המכלול הזה של תחושות שמתוכן פועלים, שכמובן שונים מאדם לאדם – קלילות.

התפקיד האמיתי שלנו

אני טוענת שהתפקיד האמיתי שלנו הוא להחזיק, להרגיש ולטפח – באנגלית זה cultivate, כמו בגינון – את המצב הפנימי הזה שמוביל לעשיה. מה שאני קוראת לו קלילות. וגם לפתח איזושהי בהירות, הבנה או ידיעה של מהו הצעד הבא.

רק להיות במצב רגשי פתוח, נינוח, קליל – לא בהכרח יוביל לעשיה. ורק להיות ממוקדים ולהבין את הצעד, ללא ספק לא חייב להוביל לעשיה. את זה אנחנו יודעים מצוין. כי בד"כ אנחנו יותר אומרים לעצמנו מה לעשות מאשר מטפחים את המצב הפנימי שלנו. אנחנו צריכים את שניהם.

זה לא אומר שאנחנו יודעים את כל הדרך קדימה, אבל יודעים לפחות צעד אחד או כמה צעדים. ואז כנראה שהעשיה תקרה. ואם היא לא תקרה עדיין התפקיד שלנו הוא לטפח את שני הגורמים האלה שקשורים למצב הפנימי שלנו. והעשיה תבוא באופן טבעי.

אני יודעת. זה לא תמיד עובד. אבל לחשוב בצורה הזו יתן פתח איך לקדם נושאים שנראים לנו תקועים. אנחנו ניסינו להוריד את העקבים לרצפה. בעצם הינו צריכים לשמור על גב ישר ולהיות במרכז. אנחנו ניסינו לדחוף את עצמנו לעשיה. בעצם הינו צריכים למצוא דרך לטפח את המצב הפנימי שלנו ואת המיקוד שלנו.

מה שלא תמיד קל. זה יכול לדרוש הרבה עבודה, תרגול, ואיזשהו סוג של תמיכה. צריכים שמשהו יתמוך בנו בתהליך הזה. מה שאני מכירה שתומך הוא קואצ'ינג, אפשר לשלב עם גישה שנקראת פוקוסינג – אותה אני מלמדת אישית ובספר שלי. יוגה תומכת במצב רגשי מעולה, לישון טוב, לאכול טוב. לפגוש חברים ולהיות בטבע. אז כן, נדרש משהו מאיתנו, אבל השאלה אם אנחנו מרכזים את האנרגיה שלנו בכוון הנכון.