סיפור: אימון לקשר אם ובת בעזרת וידאו פידבק

אתמול היתה לי חוויה מיוחדת. היתה לי פגישה ראשונה של אימון בשילוב וידיאו פידבק.

האישה שהיתה כאן, שעובדת איתי על הקשר עם ביתה, צילמה את עצמה ואת ביתה במהלך השבוע במספר סיטואציות. "לא צילמתי שום דבר מיוחד", אמרה לי. "לא תפסתי אירועים סוערים או משהו כזה". לא דאגתי לרגע. ידעתי שמכל סיטואציה, ולו האגבית ביותר, נלמד המון.

וכך היה. האם ובתה ישבו על הספה ושוחחו. בתחילה, הן היו מודעות למצלמה, ולמעשה הסתכלו ודיברו אל המצלמה. זה היה מתוק ביותר. הן ישבו שם כאילו מצלמים אותן לטלויזיה. הבת שאלה: אמא, על מה נדבר עכשיו? והאם העלתה את הנושא עליו תכננה לדבר. הן ישבו כך פונות שתיהן קדימה למצלמה, הבת יושבת על אימה, והחלו לשוחח.

כשאמרתי לאנשים שאני מתחילה לעבוד עם וידיאו, כולם שאלו: האם ההתנהגות מול המצלמה לא תהיה מלאכותית? ואני לא דאגתי לרגע. אם מישהו יכול להביא את ההתנהגות שלו להיות טובה מול המצלמה, יופי. זה יהיה תרגול נהדר של קשרים אוהבים וחמים. אם המצלמה גרמה לו לפתח את היכולת הזו, מצוין.

ואת הדברים העמוקים, חשבתי, לא ניתן יהיה לשנות ככה בלי להיות מודעים להם. המצלמה לא תספיק, בשביל זה צריך קצת חשיבה ועבודה.

שכחו מהצילום והחלו לשוחח

ואכן, תוך מספר דקות הן שכחו מהצילום. קודם הבת שכחה, ונשכבה בחיק אימה. יתכן שהאם זכרה, אבל זה לא שינה הרבה. הן שוחחו, ואחרי כעשר דקות צפיה, כששתינו יושבות עם המחברות שלנו ורושמות הערות, הצעתי שנסיים לצפות ונתחיל לשוחח. היה כיף אדיר לצפות בסרט, ושתינו היינו מרותקות ויכולנו להמשיך עוד ועוד, אבל לא שכחתי שהזמן יקר, והרבה עבודה לפנינו.

והיתה הרבה עבודה. שתינו הינו מופתעות ביותר מכל מיני דברים שראינו.

המון חום בקשר

קודם כל, בלטו מספר דברים חיוביים. וזה היה נהדר. כשאשה יושבת בפני ושוטחת את הקשיים, אני לא תמיד יכולה לזכור לשאול גם על החיוב. וגם אם אני זוכרת, או שהיא מספרת על דברים חיוביים, זה פחות חי. ופתאום אנחנו רואות את שתיהן יושבות ומתחבקות עוד ועוד, במשך סרט שלם. האהבה ביניהן היתה חזקה ושטפה אותנו. היה בולט גם עד כמה האם פנויה לילדה. היא לא מנסה לעשות דברים אחרים תוך כדי השיחה, לא בורחת לעיסוקיה, היא פשוט יושבת יחד איתה, והעולם כולו נעלם. זה היה ממלא השראה גם בשבילי, וגם בשבילה לראות את זה.

האם רוצה גם להקשיב וגם להעביר מסר

בנוסף, פתאום קפצו מול העיניים נקודות אחרות לגבי השיחה. למשל, האם מנסה בשיחה הזו להשיג שתי מטרות נפרדות. מצד אחד היא מעוניינת להקשיב לביתה, ולהבין מה הילדה התכוונה כשאמרה לה משהו קודם לכן. היא מעוניינת לדעת ולהבין את ביתה. ומצד שני, היא רוצה להעביר לה מסר מסוים. ומה שקורה הוא ששתי המטרות הללו מתערבבות. ההקשבה מתערבבת עם המסר. וכך, למעשה, אף מטרה לא מושגת במלואה. היא גם לא מצליחה להבין את ביתה יותר מדי, וגם ביתה לא ממש קיבלה את המסר. היתה התנגשות מסוימת בשיחה. השיחה לא הפכה למריבה, אבל גם לא היתה מלאת השראה.

סיפרתי לה על כך שבשתי השיטות החביבות עלי, "התמקדות" ו"יעוץ הדדי להערכה מחדש", עובדים בצורה כזו, שיש דובר ויש מקשיב, ואח"כ מתחלפים. כשזה תורו של הדובר, הוא מדבר והשני מקשיב. אולי המקשיב משקף מעט, אולי שואל מספר שאלות פשוטות ומאוד עדינות, אבל בעיקר מקשיב, אולי מהנהן ואולי מחבק. הוא בטח שלא מנסה לומר משהו משלו, או להסביר, לייעץ, לכוון וכו'. הוא בעיקר שם נוכח. ואח"כ מתחלפים.

אחרי שגיליתי צורת הקשבה כזו, הלכתי ושיתפתי את החברות שלי. היתי המומה מהתגלית הזו. החוויה של שיחה שבה בעיקר מקשיבים לי, ומתחילים ליעץ לי ולחשוב איתי רק כשאני לגמרי סיימתי לדבר, ורק כשאני מבקשת זאת במפורש, היתה חדשנית ומעוררת בשבילי, מאוד מספקת. לתת הקשבה כזו כבר היתי רגילה, אבל היה נעים גם לקבל אותה, מחברות שאוהבות אותי כל כך, אבל לא חשבו על הצורך הזה שלי. שיתפתי את האישה הזו בסיפור הזה.

להקשיב יותר, בתור התחלה

"כן", אמרה האישה, "אבל זה לא סשן של "התמקדות", זו שיחת אם וביתה! למה צריך חוקים?" אבל לשתינו היה ברור למה צריך חוקים. היה ברור שהמטרות (וההנאה) לא ממש הושגו כאן בשיחה הזו. התרגול השבוע יהיה, אם כן, לתרגל שיחות (ולצלם אותן כמובן!) שבהן היא רק מקשיבה לביתה, כמו ראיון. מקשיבה, שואלת שאלות על מנת להבין, מכוונת קצת את הנושא, אבל לא אומרת דברים משלה. ממש ללמוד את ביתה. יהיו בהמשך שיחות של רק לדבר ולהעביר את המסר, אבל לא השבוע.

כל היום חשבתי על הפגישה הזו. לא היה דרך לעשות זאת בלי הפידבק שנתן הצילום. אני לא יכולתי לדעת מה קורה בשיחה בינהן. נכון שזה נושא שחשבתי עליו בעבר, וכתבתי עליו ‏בהקשר של מריבות זוגיות‏ ‏ועל "יעוץ הדדי"‏, אבל לא יכולתי לדעת שזה נושא בולט כל כך בשיחה ביניהן. לא יכולתי לדעת בלי שהאישה הזו תספר לי, והיא לא היתה מודעת לנושא הזה, ולכן כמובן לא סיפרה.

דבר נוסף הוא שהיא ראתה ממש את השיחה שלה. היא יכלה לראות (ואפשר היה לראות שוב ושוב אם היה צורך) ממש מה קורה שם. לראות שיחה שונה מאוד מלחוות שיחה. בחויה עצמה יש המון חלקים. ובצפיה ניתן לבודד חלקים, למשל לצפות רק במילים המועברות, או רק במילים של צד אחד, או רק בצדדים הפיזיים של הסיטואציה, וכך הלאה.

רוצים עוד?

9 המאמרים האהובים ביותר שלי, גם בנושאים האלה של יחסים ובעוד נושאים, ישירות אליכם למייל בקובץ אחד:

אולי יעניין אותך גם: