פוסט פמיניסטי
(מעדיפים להקשיב? הכל בהקלטה)
השווין האמיתי קיים בשכר ובזכויות. בממשלה, בבתי המשפט, בדירקטוריונים ובהנהלת חברות. בכל המוסדות הציבוריים והפרטיים הגדולים שקובעים את מה שקורה איתנו. לא להתבלבל. שם מחולק הכוח ושם יכול להתקדם השוויון. שהוא חיוני לגברים, אגב, לא פחות מאשר לנשים.
פמיניזם זה לא לתת פרח ביום האישה. זה משכורת שווה וכל הזכויות.
זה לא לפתוח את דלת המכונית. זה לפתוח את דלת משרד המנכ"ל.
אבל. בדרך לשם יש צעדים קטנים והכרחיים. הכרחיים, גם אם לא מספיקים.
בתור התחלה: ביטול כל ביטויי הזלזול, ההקטנה, הגועל והציניות כלפי מה שהוא נשי.
פתחתי את התיק שלי ברכבת
ברכבת, פתחתי את התיק כדי להוציא את המחשב שלי, והציצה משם חבילה של פדים למחזור. חשבתי לסגור מהר את התיק, כי זה לא נאה. אבל למה, בעצם? כן, לנשים יש דימום מהרחם, ואז הן מניחות פד בתחתונים כדי לספוג אותו. לא טוב, לא רע, לא מגעיל ולא מושך. אגבי לחלוטין, כמו שיעול או עיטוש. כל עוד אומרים שזה מגעיל, מבייש או ראוי להסתרה – פועלים הפוך מאשר שוויון. שמים כובד על האישה. להסתיר. לחשוב שמשהו בה רע.
דיכוי כמעט תמיד מתוחזק גם ע"י הקבוצה המדוכאת. (אבל, לא לטעות, בעיקר ע"י הקבוצה המדכאת!) ופה הצעד הקטן אך החשוב שלנו הנשים. כן, הרבה יותר חשוב להלחם על משכורת גבוהה וקידום עד למעלה. כולל בבתי המשפט. אבל גם:
מותר לנשים כל מה שמותר לגברים
באמת באמת.
- מותר לנו לשקול כמה שאנחנו רוצות. כל הטווח בין מקלוניות בלי ציצים לבין גוף גדול, גבוה או רחב, ועם הרבה שומן,
- מותר לנו להיות זקנות, לא יפות ואפילו לא מטופחות (האם גבר חייב למרוח קרמים ולעשות ניתוחים והזרקות לפנים?),
- מותר לנו לבייץ, לדמם, לעבור את גיל המעבר,
- אנחנו לא חייבות להסיר שיער משום מקום בגוף, כפי שגברים לא חייבים,
- מותר לנו לאבד עניין בסקס וגם להיפך, לרצות סקס יותר ממה שנדמה כמקובל,
ובכלל, כל עניין המיניות/גוף/מראה בשום פנים לא יכול להיות דרישה עלינו.
אני מציעה לשאול שאלה פשוטה, לגבי כל ביקורת או דרישה מאישה:
אם זה היה גבר, האם היינו אומרים או חושבים את זה? דורשים את זה?
לא כי נשים הן גברים. כמובן שלא. אבל בדיוק בגלל זה: נשים הן נשים, ועדיין זכותן לקבל אותו יחס ואותם זכויות וכוח.
