מדברת עם חבר שנמצא במקום לא פשוט. בכל החזיתות. הוא כבר מתחיל להתנתק מאנשים, כולל ממני. "אתה צריך עזרה", אני אומרת. "חייב שיחות. לא רוצה יותר לשמוע תירוצים".
"אין לי כוח לטיפול", הוא אומר, "עשיתי את זה בעבר. לא יכול כרגע שיחפרו לי בילדות כל כך עמוק למשך כמה שנים". אני לא מבינה היטב בטיפול, אז אני לא עונה.
"גם אין לי כוח לקואצ'ינג כרגע", הוא ממשיך. "לא יכול שידרבנו אותי ויראו לי את הצד החיובי".
זה לא הקואצ'ינג שלי, אבל גם על זה אני לא עונה.
"ברור. זה לא מה שאתה צריך. רק פוקוסינג", אני אומרת. "רק שיעזרו לך לעכל ולעבד את מה שעובד עליך. שיעזרו לך להגיע לבהירות שלך. להבנות שלך. תשומת לב אוהבת וסבלנית שממוקדת בך. מרחב פנימי שאתה לא יכול לספק לעצמך לבד".
זה הקסם של פוקוסינג ולכן זו הטכניקה המועדפת עלי לעבודה על הנושאים שלי – אישיים ועסקיים – עם קולגות. עם לקוחות זה לא תמיד מתאים, אבל למי שכן – מצבנו מצוין.
"שיכנעת אותי"! הוא אומר. "תני לי טלפון של מישהו טוב".