צרכים סותרים: ודאות ואי ודאות

טוני רובינס אומר שיש לנו צרכים סותרים. אנחנו צריכים וודאות וצריכים אי וודאות.
זה מסבך את החיים והופך אותם למעניינים.

מקצועית – אנחנו רוצים לדעת שיש לנו פרנסה. שיש לנו עיסוק, שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים כשאנחנו קמים בבוקר.

וגם – קצת לא לדעת. לנסות משהו חדש. להתאמץ מאוד על פרויקט שאנחנו לא יודעים אם יצליח או לא, ואם כן, לאן יקח אותנו.

ביחסים – נעים להשען אחורה לתוך קשר ארוך, בטוח, מוכר ומרגיע.

וגם – אנחנו רוצים טיפה של פרפרים בבטן. של אש גבוהה יותר. של ציפיה וספק.

ג'ורדן פיטרסון קורא לקצוות האלה – הסדר והכאוס.
הסדר הוא צורך בסיסי עמוק ביותר.
מהכאוס מגיע כל דבר חדש. כל התפתחות.

בסדנה של אברי ברקת עשינו תרגיל על ודאות ואי ודאות.
בתורי, עיניי היו קשורות וחבר שלי הוביל אותי.

בחלק הראשון הוא אחז את שתי הידיים שלי והלך אחורה לאט. הרגשתי בטוחה, עטופה, אהובה. מאוד נעים.

בחלק השני רק הצמדתי את האצבע שלי לכף ידו. זהו. זו כל ההובלה. והוא הלך אחורה, הסתובב, ירד למעלה ולמטה והכל בקצב מהיר. זה היה קצת מפחיד. וגם מלהיב. הלב שלי דפק וצחקתי בקול. צחוק שהוא שילוב של שמחה ופחד.

אז,

• אילו מהצרכים האלה שלנו של ודאות ואי ודאות מתמלא אצלכם?
• איזה חסר?
• איך זה מתבטא?
• ומה היה יכול להוסיף לכם מהחסר?

וגם, אתם יכולים לנסות את התרגיל עצמו – כיף!