"רק תדעי מה הדבר הכי חשוב לך לעשות כשיש לך רגע פנוי", אמרתי ללקוחה שצלצלה אלי בוכה. אחרי שהקשבתי כמה דקות כמובן, ועודדתי אותה לבכות עד סוף הגל.
עומס.
עבודה.
דד ליינים.
תערוכת יחיד שהיא עמלה לקראתה הרבה זמן, ועכשיו מגיעה ומוסיפה את שלה.
וילדים קטנים בבית שעכשיו משתחררים לחופשי.
"אני בוכה מרוב בלגן בראש, מתח, משימות שאני שוכחת או לא מרפות, לא יודעת איך להסתדר", היא אומרת.
"את לא יכולה לעשות יותר ממה שאת יכולה לעשות", אני אומרת לה. באנגלית זה נשמע יותר טוב –
You can only do so much.
"מה שכן, את צריכה את כל המשימות רשומות לך מסודר. כולן יחד. העבודה, התערוכה, מה להביא לגן, הכל יחד.
הרשימה צריכה להיות מעודכנת ואת כל הזמן יודעת מה הדברים הראשונים.
ברגע שיש לך רגע, את ניגשת ישר לרשימה ובוחרת אחת המשימות הראשונות, לפי כמה זמן יש לך.
זה הכל. זה ממקסם את היכולת שלך, וזה התפקיד היחיד שלך.
רק לעשות את הדברים הנכונים כאשר את יכולה לעשות משהו.
אם את לא יכולה, את לא עושה. שזה בכל מקרה מה שיקרה, אבל לקבל את זה".
ומה איתכם?
סגורים על המשימות שלכם?
כשיש לכם זמן פנוי לעבודה, מעט או הרבה, אתם יודעים מה לעשות?