אם אתם אתם מצליחים בעיסוק שלכם, בקריירה, באמנות – השאלה הלא פשוטה היא: איך מתקדמים מכאן.
מרמה מסוימת מה שיקדם אותנו, או יביא אותנו לשטחים יותר מעניינים, שימשיכו לספק אותנו – הוא הניצוץ. משהו שקשור ליחודיות מעניינת שאנחנו מפתחים אצלנו, מוזה מיוחדת, כישור מדויק.
הניצוץ
ההתקדמות שלנו תנבע מהניצוץ. זה כבר לא ליניארי, ולהיפך. עבודה קשה ורבה בשלב מסוים – לפגוש המון לקוחות, לכתוב המון, לעשות המון פרויקטים, לכתוב עוד ועוד קוד – תחסום אתכם ותבנה תקרת זכוכית מעל לראשכם. לא יהיה לכם איך לפתח את הניצוץ שלכם. אתם מתחילים להשחק.
לוקח זמן להבין שאתם שחוקים. המון עבודה הביאה אתכם עד הלום, ולוקח זמן להבין שהיא הפכה למעצור. קשה לוותר על קלף מנצח שכזה, והשלב הראשון הוא ההכרה. שאתם לא צריכים לעבוד יותר אלא כנראה פחות.
אנחנו צריכים שוליים
אנחנו צריכים להתחיל לפתח שוליים. זמן פנוי, כסף פנוי, אנרגיה פנויה – שמתוכם יגיע החידוש.
עורכת דין מצליחה בארה"ב סיפרה לי לפני שנים:
מה שבנה אותי – שבוע בכל חודש אני לא פוגשת לקוחות. בכלל. ובכל שבוע – יום עבודה אחד. בזמן הזה אני עושה את שאר העבודה שלי.
לעורכת דין לא לפגוש לקוחות שבוע בחודש – זה טירוף. היומן שלה היה מלא לגמרי. זה לסרב לכסף – כדי לשמור על השוליים. אבל בזמן הזה היא ניהלה את העסק שלה ולא רק התנהלה. בזמן הזה תבינו לעומק מה קורה איתכם, תקראו את מפת המציאות. תפתחו את עצמכם. איכויות פנימיות יתחזקו.
את המושג "שוליים" בהקשר הזה למדתי מכנרת רוזנבלום.
מאמנים ומטפלים – כמובן
אצל מאמנים ומטפלים זה ברור. רוב מה שאנחנו עושים עם אנשים נובע מהמצב הפנימי שלנו. אם אנחנו נשחקים, במידה מסוימת אנחנו יכולים להמשיך לעבוד עם אנשים. מי שמנוסה – זה לא יהיה רע, אבל גם לא גאוני. ולא ילך וישתפר. את העמוק בתוכנו כבר לא נשאב מהשיחות.
מאמנים ומטפלים – מאמר על שחיקה ואיך להמנע ממנה
ממה מורכבים שוליים
אנחנו צריכים להשאיר לעצמנו שוליים. זמנים פנויים. צריכים גם לקרוא ספרים ולא רק ספרים בתחום שלנו. אנחנו צריכים גם חופשות. זמנים ללא טלפונים וללא מיילים. לישון. יוגה. זמן עם הילדים שלנו ואנשים קרובים אלינו. אפילו אם זה רק בשביל לזוז קדימה. גם אם לא אכפת לכם מהמצב הפנימי שלכם בכלל, ואני מקווה שאכפת לכם.
התחלתי להגיד לעצמי – הכל מגיע מהשוליים. זה אולי קיצוני, אבל אני מתחילה לחשוב את זה. השוליים הם המעיין, המקור של מה שיכול להביא את כל הדברים הטובים שעוד יכולים להגיע.
כשאותה עו"ד אמרה לי שהיא חוסמת ביומן שבוע בחודש ויום בשבוע, זה היה נשמע לי כאילו שהיא אומרת – כל בוקר אני מטפסת על האוורסט, בקטנה. אין מצב מבחינתי. ואני שמחה להגיד שעשיתי את זה במשך שנתיים, ולאחרונה שוב חזרתי לזה. בד"כ אפשר להסתדר.
ההברקה שיכולה להגיע
לקוח הגיע אלי השבוע נלהב. הוא מצא טעות רצינית במוצר של החברה שלו, ואיך לתקן אותה. השג עצום. חוץ מזה, אמר, גם ישנתי יותר השבוע. והרשיתי לעצמי לבדוק מה שאני רציתי לבדוק בקוד, ולא בדיוק מה שהבוס ביקש ממני. היתה לי תחושה שכדאי לי ללכת לשם, ופעלתי עם התחושה.
שומעים את השוליים?
בד"כ נדמה שיש דברים חשובים יותר מאשר לישון, והבוס מחכה לקבל את מה שהוא צריך. אבל אם נזכור מאין מגיעה הגאונות, אולי נצליח לייצר שוליים קטנים ולאפשר אותה.
