אישה יושבת איתי אצלי. פגישה ראשונה. יופי מהפנט. רואים שהיא עובדת עם הגוף. יושבת על הספה ברגליים שלובות, עם שמלה מיוחדת, תיקים ותכשיטים. מלאת חיים וקסם. מספרת לי בקול שמח ובהתלהבות על הפרויקטים השונים והמגוונים שהיא עושה. מתפרנסת יפה. הכל מעניין אותה.
אבל יש בעיה. והיא מתארת אותה, אבל אני לא מבינה. היא מסבירה לי שהיא מסכימה ליותר מדי עבודות, וגם עושה יותר מדי מהן במקביל. האם היא צריכה לוותר על חלק? אבל היא לא רוצה. או האם צריכה לנהל את עצמה יותר טוב? אני מבינה שיש פה שאלה קטנה, אבל לא מצליחה להבין את הכאב. על פניו זה נשמע מאוד טוב איפה שהיא עומדת. וזה נראה ששלומה טוב. אני יודעת איך נראים אנשים קורסים. היא לא קורסת ולא נראית במצוקה. למה זה מצריך להוציא כסף על אימון? האם זה בכלל הנושא?
מזהה קצת פרפקציוניזם
לרוב, כשאנשים מדברים איתי, אני מבינה תוך זמן לא ארוך את הטיפוס הכללי. אני אוהבת את הסימון של טיפוסים לפי ה"אניאגרם". (מכירים? שווה…). האניאגרם מחלק אנשים לתשעה טיפוסים בסיסיים, ומן הסתם כל אדם מורכב מכמה טיפוסים כאלה, במינונים שונים. בד"כ יש איזה טיפוס אחד ראשי, ועוד שניים במינון נמוך יותר. לכל טיפוס יש סגנון ומוטיבציה יחודיים, וכמובן – כווני התפתחות אופייניים שיכולים לשחרר אותו מהמלכודות שלו.
תוך כדי שהיא דיברה, זיהיתי קצת את טיפוס 1. שזה הפרפקציוניסט. הוא שואף לעשות הכל מושלם, ביקורתי לעצמו – לטוב (כי הוא עושה עבודה נפלאה) ולרע (כי הוא ממרר לעצמו את החיים) וגם ביקורתי לאחרים. חשבתי גם שאני מזהה עליה קצת את טיפוס 4, שהוא הדרמטי. הרבה עליות וירידות, רומנטיות, כמיהה לנשגב ואכזבה מהיומיומי. 4 הם צבעוניים ומיוחדים וזה התאים.
מוציאות את קלפי האניאגרם
עד פה זה לא עזר לי. לא הבנתי את הבעיה. הוצאתי את קלפי האניאגרם שלי. לרוב אני לא עושה את זה בשיחה הראשונה, כי אנשים רוצים לספר לי הרבה בשיחה הזו. יש המון לשפוך. לפעמים המון כאב, לפעמים שנים שלא היתה הזדמנות לספר את הסיפור כמו שצריך, ואולי לבכות. גם מהכאב, וגם מהקלה שסוף סוף מישהו באמת מקשיב לעומק. איתה לא היה צורך בזה. היא אדם שעושה הרבה עבודה עם עצמו. היא מודעת. אין צורך שוב לספר לי את אותם סיפורים שהיא כבר סיפרה לעצמה. היא לגמרי מוכנה לרדת איתי ישר לעומק, רק שאני עוד לא הבנתי.
אז בואי נסתכל בקלפים. זה מאוד כיפי. יש הרבה קלפים שעל כל אחד מהם יש מילים שמתארות נטיות כמו הישגיות, שאיפה להרמוניה, ביקורתיות, עצמאות… ובכל שלב צריכים לבחור לעצמנו קלפים שמרגישים מתאימים לנו, ולדחות הצידה אחרים. בסוף נשארים עם כמה קלפים שמתארים את ה"טיפוסים" העיקריים שלנו.
טוב. אז בואי נתחיל. אני מתחילה לתת לה קלפים. יש טיפוסים שנזרקים מהר הצידה, זה ברור, וידעתי את זה מראש. היא אומרת על כמה קלפים – אני אפילו לא יכולה להמשיך לקרוא. כך נזנחים הצידה 8 – הבוס וגם 3 – הביצועיסט. התלבטות קלה על 9 – משכין השלום, ועל 6 – הספקן, אבל לא. לא ממש. הקלפים של הטיפוסים שזיהיתי (1,4) מוצאים חן בעיניה והיא לוקחת אותם, אבל אז מגיעה ההפתעה. היא מתחילה לקחת את הקלפים של 5 – המדען, חובב החופש והעצמאות. זה טיפוס שאני מכירה מצוין ולרוב מזהה בשניות, כי הפרטנר שלי כזה, רוב חברי הטובים ודי הרבה לקוחות. יש משיכה הדדית בין הטיפוס שלי (3, הביצועיסט) לבין 5. טיפוס 5 צריך ומחפש מרחב, שקט ופרטיות. הוא טיפוס מופנם בבסיסו – מאלו ששואבים את האנרגיה שלהם, את הניצוץ, את הגאונות אפילו – מבפנים. מתוך עצמם. מהחשיבה שלהם, מההבנה שלהם, מהחוויה הפנימית שלהם.
בהתחלה הטלתי ספק בבחירה שלה. ביקשתי שבאמת תעבור על הקלפים האלה ותבדוק שהם מתאימים. אבל כן. יותר מכל הקלפים. זה ממש הטיפוס הראשי.
הצורך העמוק של טיפוס 5 – המדען
התחלתי להבין. למה לא זיהיתי נכון את זה אצלה, ומהו הכאב העמוק. לא זיהיתי את הטיפוס הזה שלה כי היא לא חיה לפיו. היא כל הזמן "בחוץ". היא חיה בצורה מוחצנת – המון תקשורת, המון לקוחות, פרויקטים, שיחות, נסיעות. זה לא רע, גם אלו דברים שהיא אוהבת – אבל רגע. הבסיס של 5 הוא בפנים. הוא צריך שקט. איפה השקט שלה? איפה המרחב הפרטי שלה? איפה הזמן בכל יום ויום שבו היא לא בתקשורת עם אף אחד? איפה הזמן שלה להטען מבפנים?
אם יש לכם קצת 5 בדם, אז אתם כבר מבינים את הבעיה. זה יותר מדי גודש ופחות מדי שקט. בשבילה. לא בשביל מישהו אחר. בשלב הזה התחלנו לדבר על הטיפוס הזה שלה ועל הצרכים העמוקים שלו. פה נפלו כל כך הרבה אסימונים. על מערכות יחסים מקצועיות ואישיות. על הצורך העמוק הזה שלה שהיא אפילו לא ידעה לתת לו שם. לזהות אותו. הצורך במרחב. זה קיים גם עם אנשים אהובים ומוערכים מאוד. מתישהו זה פשוט too much והיא צריכה הפסקה. לא כי משהו איתם או איתה לא בסדר. כי זה הצורך שלה. היא לא השאירה לעצמה מרחב בקשרים, ולכן מתישהו היתה חייבת לבעוט – להרחיק אותם כדי לנשום.
וכמובן, שלכל טיפוס יש את כווני ההתפתחות העיקריים שלו. השאיפה היא לרכך, להתגמש, להתקדם, לא להיות שבויים במלכודות האלה שלנו. 5, טיפוס המדען, חייב להשאיר לעצמו שפע של מרחב פרטי ושקט להתבודדות וחשיבה – אבל צריך להזהר מבידוד מוגזם שהוא עלול ליצור לעצמו.
קודם בואו נכיר בנטיות הבסיסיות שלנו. זה חשוב ועוזר.
במקרה הספציפי של האישה הנפלאה הזו, היא חזרה לתחביב ישן – לבלות כל יום שעה של הליכה בים, שהיא גרה קרוב אליו. רק הפרט האחד הזה שינה המון. זה היה בסיס מעולה להמשך העבודה שלה על כל מה שחשוב לה.