במצב דרמטי כמו המלחמה עכשיו, אפשר לשאול את עצמנו שתי שאלות:
- באיזה גודל מצוקה אני נמצא?
- מה אני יכול ומוכן לעשות לטובת אחרים, או מה התפקיד שלי עכשיו?
אם אתם במצוקה ממש גדולה, התפקיד היחיד שלכם הוא לחפש תמיכה והרגעה. האם אתם צריכים לנסוע לאנשהו? להיות עם אנשים אהובים? לדבר בטלפון? להתפלל או לעשות מדיטציה/פוקוסינג? לבקש חיבוק או עיסוי?
אם אתם במצוקה לא גדולה מדי, אפשר הפוך – לפגוש את המצוקה, לא לברוח, לא מיד להרגיע – כדי להבין משהו לגבי עצמכם. להתבונן במה שקורה איתכם. מה עולה לפני השטח? כעס, חוסר אונים, תסכול, דאגה? למה זה קשור? אולי גם לאירוע לא מעובד בעבר?
במקום לעשות בינג' חדשות/סדרות, לצאת להליכה אם אפשר, או לשבת ולהסתכל מהחלון ולשים לב מה קורה איתכם. אולי לשבת ולכתוב בצורה חופשית מחשבות, זכרונות, רגשות. לפנות למטפל או למאמן שלכם ולנסות להבין איתו מה מגיע אצלכם עכשיו. זה חשוב. האירועים הם טריגרים – רוב המצוקות שלנו פנימיות.
וגם, מה אתם מוכנים לעשות לטובת אחרים? מי סביבכם צריך תמיכה, עזרה? האם אתם מוכנים לארח משפחה? דבר אחר?
מאחלת ימים טובים הרבה יותר לכולנו.