ריח של "קדימה" עולה באפנו. אנחנו מזהים הזדמנות לגדול, להתפתח, לחוות את החיים ברמות נוספות. ללמוד תחום חדש, מקצועי או אישי. לנסות להכנס לעבודה אחרת. לסיים קשר שכבר עוצר בעדנו, או להיפך – להכנס לקשר שמפחיד וגם מלהיב.
ואז יש לנו בחירה.
אף אחד לא יכול לתת בטחון
אישה מצלצלת אלי, ושוקלת להתחיל קואצ'ינג. כבר קראה באתר והבינה את כווני העבודה שלי, ראתה המלצות, את המחיר, אפילו את האחריות לשביעות רצון – אם היא לא מרוצה, כספה יוחזר. ועדיין, היא שואלת אותי:
מה בדיוק נעשה? מה הפתרון שאת מציעה? ספרי לי על הצלחות קודמות במקרים בדיוק כאלה.
מבינים? היא (וכולנו) מבקשים הבטחה, שזה יעבוד. שההשקעה שלה של זמן ואנרגיה תשתלם, תצליח בוודאות. העניין הוא שאין הבטחות כאלה בחיים, ויותר מזה – ההבטחה העיקרית היא שהדרך מפותלת, מתקדמת קדימה ואחורה, ויהיו הפתעות – טובות ורעות.
רק ניתוק רגשי נותן אשליית בטחון
אישה אחרת משוחחת איתי לפני ראיון עבודה. תפקיד גדול יותר מאשר שלה, התקדמות. וגם – מפחיד. בחברה שלה היא כבר מוערכת ואהובה, וזו חברה אחרת. אולי התרבות הארגונית בחברה הזו איומה? אולי המנהלת קשה מדי? היא שואלת אותי:
למה אני הולכת לראיונות בחשש? למה אני לא הולכת על זה "ברעל", כמו בעבר, ומסתערת קדימה?
למה? כי את כנה עם עצמך, מחוברת יותר לגוף ולרגשות שלך – והם צודקים. יש פה סיכון. אולי זה לא יהיה טוב. אולי תצטרכי לעזוב אחרי שנה. אולי מקרה של התעמרות שחווית לפני שנים בעבודה יחזור על עצמו. בעבר היית מנותקת מהפחדים שלך. היום את מרגישה אותם. זו התקדמות רגשית.
לפעמים מבינים שכאן לא נשארים
לפני שנים הגעתי עם ילדי לפארק חבלים באירופה. פעם ראשונה. מצאתי את עצמי עומדת על משטח עץ קטן, בגובה 40 מטר, קשורה ומאובטחת היטב – ופוחדת פחד מוות מקפיצת ה"טרזן" שאני נדרשת לעשות. אחורה כמעט בלתי אפשרי ללכת – אנשים מחכים מאחורי. קדימה אני פוחדת לצעוד. אבל, אני מבינה, כאן, על המשטח הקטן הזה, אני לא נשארת. (פה הסיפור – על פארק החבלים הזה ועל הקפיצה שלי החוצה מתוך הנישואים).
לפעמים מבינים שכאן אנחנו לא נשארים. קדימה מפחיד ומסוכן, אין אף קואצ' שיכול להבטיח שזה ילך חלק או שנוכל להתחרט ולחזור אחורה, ובכל זאת – כאן אנחנו מסרבים להשאר. בתוך היחסים האלה, בתוך העבודה או העסק הזה, בתוך הבריאות הזו, בתוך ההרגלים האלה – לא. עד כאן.
לא לבחור – הכי גרוע
לכל פרויקט יש 4 אפשרויות התקדמות. 3 טובות ואחת גרועה. 3 האפשרויות הטובות הן:
- הצלחה
- כשלון
- וויתור בלב שלם.
הצלחה טובה, זה ברור. מתקדמים. כשלון טוב גם הוא – אנחנו מפסיקים. לומדים מה שלומדים, מצילים מה שאפשר, ומתקדמים. יש לי בלי סוף סיפורים של לקוחות ושלי על כשלונות ברורים וכואבים שאחריהם הגיעה הצלחה בסדר גודל אחר. מתי שבאמת התחלתי להרוויח טוב מקואצ'ינג היה אחרי ששותף ואני סגרנו בכאב עסק נוסף שפתחנו של סטודיו אונליין להתפתחות אישית, אחרי שנה של השקעה עצומה ורווחים אפסיים. וויתור בלב שלהם הוא האופציה השלישית הטובה. אנחנו עושים בחירה ועומדים מאחוריה. לא להתקדם עם זה, להפסיק את ההפסדים. ללכת בכוונים אחרים.
האופציה הגרועה היא שזה יתמסמס. שלא נבחר.
אם נדבר רגע על קשר, האופציה הגרועה היא שנשאר שנים בתוך נישואים, עם רגל אחת בפנים ואחת בחוץ. לא נותנים את כל האנרגיה שלנו לקשר, נוטרים טינה, עוסקים בהאשמות – אבל גם לא עוזבים ומשחררים את שני הפרטנרים לבניה חדשה. פוחדים על הילדים, ובדרך מלמדים אותם לשרוד את החיים בפאסיב-אגרסיב ובוויתור על אנרגיית החיים שלנו.
הצלחה היא טובה – עובדים יחד ומטפחים את הקשר באהבה. כשלון הוא טוב – נפרדים, עוזרים כמה שאפשר לכל הצדדים להתאושש, וממשיכים לבנות את החיים. וויתור בלב שלם הוא טוב, גם. כמה לקוחות לאורך השנים שיתפו אותי שהנישואים שלהם מתו רומנטית ומינית מזמן – אבל מסיבות אלו ואחרות החליטו החלטה אמיצה להשאר. הם חברים והם יעברו את החיים יחד. הם עובדים עם מה שיש ושמחים עם זה, למרות הקשיים.
כל בחירה טובה מחוסר בחירה. יותר מזה,
כמעט תמיד אפשר לבחור
לפעמים המציאות מזמנת לפתחנו עובדות מרות. בן זוג רוצה להביא ילד ואתם לא, או להיפך. מקום עבודה נסגר. חוקים השתנו והעסק שלכם כבר לא רווחי. בעיה בריאותית.
לכאורה, אנחנו קורבן.
אם הוא רק היה מבין כמה שהוא טועה… אם הממשלה היתה עסוקה רק קצת פחות בשחיתות ויותר בטיפול במשק…
אבל אנחנו לא חייבים להיות קורבן. יכולנו לוותר, להכנע. ללכת בכוון שהוא נוראי עבורנו. ואנחנו לא עושים את זה. אנחנו בוחרים להתקדם מכאן ולצמוח. זו הבחירה.
לא לבחור היא בחירה להיות קורבן. בחירה מביאה אחריות, שקט ועוצמה.
נ.ב. זו לא הזמנה לחוסר אחריות
אף אחד לא יכול לתת לכם בטחון, אבל חוקי הפיסיקה ומבט לעבר ההסטוריה יתנו רמזים ברורים לתסריטים האפשריים. אל תתעלמו מהמציאות. להיפך, הבינו מה נתון וברור פה ועבדו איתו.
