תרגיל שאני נותנת כשאדם פוחד לעשות צעד: לכתוב לי את התסריט.
נניח שתעשה את זה, מה יהיו הצעדים?
בצורה מדויקת, כאילו שאתה מנחה אדם אחר לעשות זאת עבורך.
בכתב או בהקלטה.
למה? כשאנחנו יכולים לדמיין עשיה, המרחק בין הדמיון לבין עשיה לא מאוד גדול (אל תתבלבלו עם לדמיין תוצאה – בזה אפשר להתמחות שנים ללא תזוזה).
מוכנים לנסות?
התרגיל הוא רק הכתיבה, לא הביצוע. התעמתו עם זה.