מה קורה באימון אישי

סבא שלי היה אומר, ועכשיו בזמן הקורונה אנחנו מבינים את זה היטב –

התפקיד של הממשלה הוא שאנשים יקומו בבוקר וילכו לעבודה.

השורה התחתונה היא שאם רובנו נקום בבוקר ונלך לעבודה, דברים יסתדרו.

דיברתי עם סטודנטית מבריקה.

על פניו, מצב מסובך. לצד תשוקה אדירה ויכולת יוצאת דופן – בעיות בריאותיות קשות וחרדה עצומה. התוצאה – ציונים נמוכים מדי. לפעמים היא מקיאה במבחנים. זה נפוץ, אגב. אם ראיתם סטודנטים הולכים הרבה לשירותים במבחנים – חלקם מקיאים.

מה עומד בדרכה?

בהתחלה, כרגיל, אני מודה, אני לא יודעת את הדרך. אני יודעת לאן אנחנו מנסות להגיע – כמו שסבא שלי אמר. שהיא תקום בבוקר, תשב על הלימודים שלה ותלמד כמו שצריך. מספיק שעות, מספיק ריכוז. שום דבר מיוחד. לא צריך חריצות מטורפת, לא צריך ריכוז על. רק מעל רף מסוים. משם יהיה בסדר.

איך מגיעים לשם, אני לא יודעת. זה קצת כמו להכנס לג'ונגל. אי אפשר לראות קדימה. אפשר רק לראות את הענפים הראשונים שחוסמים את הדרך. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה לא לחתור למטרה, בהתחלה. לא מדברת איתה לא על שעות עבודה ולא על ריכוז. אנחנו צריכות קודם להסיט כמה ענפים מהדרך.

זה שונה עם כל אדם – מה עומד בדרכו. אני לא מתיימרת להבין את התמונה המלאה בהתחלה, אלא מטפלת ענף ענף. בשונה מענפים בג'ונגל, שהם ליניאריים – בשביל לפלס שביל צריך לחתוך את כל הענפים באזור מסוים – עם אנשים זה עובד יותר כמו פטריות.

נושאים פנימיים הם כמו פטריות

האם ידעתם שכשאתם הולכים ביער בסתיו (כשמותר לצאת מהבית) ורואים כמה פטריות גדלות זו בצד זו, אתם מביטים באותה פטריה? זה אותו יצור, ויש לו כמה ראשים שונים שגדלים זה בצד זה. אם אתם קונים בסופר פטריות טריות קטנות מסוג שי-מג'י, אתם רואים שכל הקופסה, עם המון פטריות קטנות, מחוברת למטה. זה הכל אותו עניין.

גם נושאים של בני אדם הם כמו ראשים של פטריות. על פני השטח יש נושאים שונים, כמו בטחון עצמי, קשר עם ההורים, זוגיות, עבודה, מיניות וכך הלאה. בפנים זו אותה פטריה. לא משנה על איזה נושא עובדים – כולם ישתנו במידה מסוימת.

לכן כשאנשים שואלים אותי בשיחה הראשונה על מה לספר לי, אני אומרת שזה לא כל כך משנה. אפשר לגשת ישר לנקודה ואפשר לספר סיפורים מהילדות או מהצבא. לפעמים אנשים משקרים ומסתירים את הנושאים שהכי כואבים להם בחיים, ומדברים איתי על משהו אחר. גם זה לא משנה, כי כשאנחנו עובדים על דבר אחד אנחנו עובדים על הכל. עדיין אני שמחה לדעת מה הנושא הראשון שהם רוצים לקדם, גם אם בפועל לא בהכרח זה מה שיתקדם.

ערבוב בין השקעה לתוצאות יוצר חרדה

נחזור לסטודנטית. היא בחרדה, ואני מזהה את הענף הראשון שחוסם את דרכה: היא מערבבת בין השקעה לתוצאות. זה נפוץ וכתבתי על זה הרבה. שוב נחזור לסבא שלי, התפקיד שלנו הוא ללכת לעבודה שלנו, או ללמוד תחום עיסוק כלשהו, או לטפל בילדים שלנו. לא לדאוג לתל"ג של המדינה. לא לדאוג שלמערכת הבריאות יש מספיק מכונות הנשמה, אלא אם כן זו העבודה שלנו. לא לדאוג לאחוז המובטלים במשק.

התפקיד שלנו די פשוט, ואם אנחנו עושים אותו, המערכת תעבוד. ההשקעה שלנו פשוטה, והתוצר לא תלוי בנו יותר מדי. בעיקר – לעשות את העבודה שלנו.

אם אנחנו הולכים לעבודה שלנו בתור מתכנתים ויושבים כל היום על YNET בדאגה מה יהיה עם המשק, אנחנו לא יכולים לכתוב קוד. גם איתה. אי אפשר לדאוג לציונים כל הזמן. היא בכל מקרה לא שולטת בהם. עבדתי איתה מתוך הרעיונות שבמאמר הזה. מרגיע.

לפעמים הפרעת קשב היא בלתי עבירה

הענף הבא – הפרעת קשב. כמו להרבה אנשים, זו גם מנת חלקה. מעל רמה מסוימת של הפרעת קשב, כמעט בלי אפשרי לעשות את העבודה שלנו במספיק יעילות כדי לקבל תוצרים – ללא טיפול תרופתי. זה פשוט לא עובד. זה כמו שאני אנסה להסתובב בעולם בלי משקפיים, כשאני רואה ברור בערך עד האף שלי ועוד כמה ס"מ. אני צריכה להרכיב משקפיים עם מספר 10, או לשכב במיטה כל היום. גם איתה, בלי טיפול זה לא יעבוד, היא יודעת את זה, ומתוך הבלגן הכללי – גם זה הוזנח. זה ענף שקל יחסית להזיז מדרכנו, והיא חוזרת לטיפול שלה שעבד מצוין בעבר. עם אנשים אחרים לוקח זמן לפעמים לזהות הפרעת קשב, להכיר בה, לצאת מסטיגמות של מה זה אומר לקבל טיפול, ולנסות. כאן לא הינו צריכות להשקיע זמן בזה.

טראומה שלא זוכה להכרה

היה עוד עניין, שלא היה סיכוי שאראה בהתחלה מתוך הסבך. אצל הרבה אנשים מסתתר בסבך משהו שהם לא יודעים שהוא משמעותי. לא חושבים עליו הרבה. אצלה היה אירוע טראומטי בתחילת הסמסטר הראשון, שהיא ניסתה להדחיק. זה לא חשוב, אחרים לא חושבים שזה חשוב. שבי ותלמדי, לא צריך לעשות מזה דרמה.

צריך. אם משהו הוא דרמה עבור אדם, צריך לעשות ממנו דרמה. להכיר בו, לכאוב את הכאב שהוא מביא, לתת לזה זמן, כבוד ומקום. לא כל דבר ידרוש הרבה זמן – אבל אנחנו צריכים להסתכל לשם. כמו ילד קטן שמנג'ס שנשחק איתו. מנג'ס ומפריע עוד ועוד. ברגע שנכנע ונשב איתו לשחק על השטיח, לא בהכרח שהוא צריך אותנו להרבה זמן. מתישהו הוא יקום וירוץ לדרכו. ככה זה גם עם דרמות.

החלטות מיטיבות

היו עוד כמה דברים, כמו החלטות על איזה עומס קורסים לקחת בסמסטר הקרוב. מתוך הבלגן קל לטעות, להיות מושפעים מקולות חיצוניים, ולהגזים לאחד הכוונים. אני מעודדת אותה למספר נמוך של קורסים. מי שמכיר אותי יודע שלא תמיד אגיד את זה. אבל אני רוצה שהחוויה שלה תשתנה. משם היא תוכל לשים גז.

אחרי די מעט שיחות, המצב שלה שונה. הג'ונגל הלא-עביר הזה לא היה כל כך גדול. הזזנו כמה ענפים והגענו לקרחת יער די גדולה, שבה שתינו כבר רואות בבהירות את מה שסבא שלי אמר, והיא גם יכולה לעשות את זה.

קומי בבוקר ולכי לעבודה, לשולחן העבודה שלך. כל מה שאת צריכה זה לתת מספיק שעות, שיהיו מרוכזות בדבר העיקרי: ללמוד את החומר, להבין אותו ולדעת לפתור שאלות. גם את התיאורטיות, גם את התרגילים.

עכשיו היא מספיק רגועה ויכולה למצוא את המקורות הנכונים עבורה ללמוד מהם. יש הרבה אפשרויות. במצב הזה שלה ספרים שהיו בלתי עבירים כמו ג'ונגל, נכנעים ומתמסרים אליה.

חדוות עשיה

עוד יש לנו על מה לעבוד, אבל היא צועדת ומתקדמת. לומדת וכובשת מרחק. מגישה עבודות שהיא גאה בהן. חדוות העשיה חוזרת אליה. ההורים שלה שמחים ומשלמים לי בשמחה. חדוות העשיה שלי לא עזבה אותי לרגע. אני אוהבת את כל השלבים, גם החשוכים יותר, גם את ההפתעות שבדרך – טובות ורעות. אוהבת לצעוד עם אדם ביער וגם לצאת ממנו לעבר הפשטות.

מה לעשות עם המאמר הזה?

אתם יכולים לשאול את עצמכם, בנושא כלשהו שאתם מתמודדים איתו: מה השורה התחתונה. מה זה ה"לקום בבוקר וללכת לעבודה" ? זה יהיה פשוט. האם זה כמו עבורה, להשקיע מספיק שעות בפרויקט בעבודה. מספיק שעות משותפות ביחסים שלכם. זה משהו מסוים שבן הזוג שלכם צריך מכם. שעות פעילות פיזית שהגוף שלכם צריך מכם. או דבר אחר.