רגישות לגמול

רגישות לגמול – עד כמה אנחנו רגישים לגמול הפנימי שלנו, הורמון העונג דופמין שמופרש במוח כשאנחנו משיגים הישגים.

אם יש לנו רגישות גבוהה – אנחנו מונעים בקלות. מחפשים הישגים, יוצאים, פועלים, וגם יכולים לטפס על סולמות ארוכים. יכולים לנהל תחומים ופרויקטים בחיים שדורשים התמדה וטיפוס על שלב אחר שלב.

מצד שני, המצב דומה להתמכרות לסם ממריץ – צורכים עוד ועוד, נוצר סטרס, איבוד פרופורציה ונזקים.

רגישות נמוכה – קשה לנו להניע את עצמנו, ואולי בכלל אין לנו מספיק עונג בחיים. זה הכוון של דכאון, וקיים גם בהפרעת קשב. הדחף לפעול נמוך מדי כי אין מספיק עונג פנימי. טיפוס על שלבים בסולם לא מתגמל ואנחנו מתייאשים.

מצד שני, יתכן שאנחנו לא מוסטים מהדרך שלנו ע"י סיפוקים מידיים. ממוקדים בעיקר העמוק.

מה עושים?

מבינים. איפה אתם עומדים עם רגישות לגמול?
איפה כאן החוזקה שלנו?
איפה נקודת התורפה?

ואז, רגישות גבוהה לגמול – מחפשים להרגיע, להוריד את האנרגיה התמידית של הרדיפה. להשתמש בה לפעמים, לא כל הזמן.

רגישות נמוכה לגמול – מחפשים להעלות. לחגוג כל השג קטן. לחפש ולהרגיש כל תחושה חיובית קטנה, כדי לחזק אותה. לשאול את עצמכם איפה יש סולמות שכדאי להתחזק ולטפס עליהם.