10 סיבות לא לצבוע שיער

סבתי היתה אלופת הקוסמטיקה. תמיד יפהפיה, מטופחת, מרוחה בקרמים ואיפור, שיערה צבוע ומסודר למופת. בגיל 90 חלתה והחלה לצאת פחות ופחות מהמיטה. באתי לבקר אותה, וכשנכנסתי לחדרה – עוד מהדלת, הדבר הראשון שהבחנתי בו היה שערה, שבהק מזוהר ובריאות. בפעם הראשונה ראיתי אותו לבן. היפה ביותר שראיתי אי פעם. סבתי חלתה והשיער שלה הבריא.

1. שיער טבעי נראה מבריק ובריא

אתחיל מזה. שיער לא צבוע תמיד נראה בריא. שיער לבן, אפור, וגם מפוספס בסגנון "מלח פלפל" הוא יפהפה בעיני, ותמיד יפה יותר מאשר שיער צבוע. שיער צבוע כמעט תמיד נראה יבש וחסר חיים.

על זה תגידו, "על טעם וריח אין להתווכח", ואני דווקא כן אתווכח. יותר מזה. המראה הוא החלק הקטן ביותר בסיפור.

2. מבט ביקורתי על עצמנו

בעומק ליבנו, אנחנו רוצות שני דברים. שיאהבו אותנו ולאהוב את עצמנו. ונדמה לי שהשני הוא אפילו חשוב יותר. אם אנחנו אוהבות את עצמנו, באמת, אנחנו בקושי מבחינות כשאחרים לא אוהבים אותנו. זה פשוט הופך ללא רגיש.

אם אנחנו רוצות לאהוב את עצמנו – לשפר ולתקן את עצמנו חיצונית הוא משחק בו אנחנו יכולות רק להפסיד. למה? כי המבט הביקורתי הזה לעצמנו במראה, על הקמט פה והכתם שם – מתחזק את חוסר האהבה לעצמנו. זה הרגל מחשבתי. במקום לחייך לעצמנו במראה, אנחנו מזעיפות פנים בביקורת. מכיון שאי אפשר באמת לתקן הכל – אנחנו מתקנות דבר אחד ונשארות עם עשרים דברים אחרים שהם עדיין לא מושלמים. ואנחנו רואות אותם יותר ויותר. מאוד הגיוני שעכשיו נאהב את עצמנו עוד פחות.

3. אנחנו בכל מקרה נראות בגיל שלנו

המאבק אבוד. התסכלו על כל אדם שאתם מכירים: האם מישהו מהם נראה לכם בגיל אחר מאשר הגיל שלו? המקרים היחידים שאני מכירה שהם באמת כאלה, קשורים לגנים מיוחדים או לפעילות ספורטיבית. אלו יכולים להפחית בערך 5 שנים מהמראה. לא יותר. שום פעולות טיפוח לא באמת משנות את מה שחושבים מבחוץ על הגיל שלנו. הגיל שלנו גלוי. בין אם נצבע שיער ובין אם לאו. אין טעם להשלות את עצמנו.

4. צביעת שיער מחזקת גילנות

בעיה חמורה יותר היא: "גילנות". הפליה ושנאה על רקע גיל. כמו גזענות, כלפי גיל. אם כולנו מנסים (ובעיקר מנסות) להראות צעירות יותר, אנחנו מחזקים אצל כולנו – גברים ונשים – את התפיסה שגיל מבוגר הוא גרוע. שלא טוב להיות מבוגר או זקן. שכולם בעצם צריכים להיות צעירים, או להעמיד פני צעירים.

מדוע? מה רע בגיל מבוגר? ברור, יש בעיות בזיקנה. אבל למה זה צריך להפריע לאחרים? למה אני צריכה להעמיד פני צעירה יותר? למה שהגיל שלי יפריע למישהו, פרט לגילנות?

ככל שאנחנו משתפים פעולה יותר עם הסיפור הזה, אנחנו מחזקים את הגילנות. שתופנה כלפינו בכל מקרה, היום או מחר. אגב, גילנות קשורה חזק לשוביניזם ומופנה יותר כלפי נשים. לא סתם שהדרישה לצבוע שיער או להזריק חומרים נגד קמטים לפנים מופנית בעיקר כלפי נשים.

יש פה עוד משהו והוא קשור לעיניים שלנו:

5. העין מתרגלת לשיער צבוע

אנחנו אומרים שטויות כמו "שיער צבוע הוא יותר אסתטי". אין שום דבר אסתטי יותר בצבע סגול או כתום על פני אפור. פשוט התרגלנו לזה. וככל שאנחנו ממשיכות לצבוע שיער, אנחנו מרגילות את העיניים של כולם לסטנדרט הזה. אם פעם היינו לובשים ג'ינס נוח, ואהבנו את זה והוא היה נראה יפה, עכשיו כולם לובשים סקיני צמוד ולוחץ וזה מה שמלבישים אפילו לתינוקות. הג'ינס של פעם נראה רחב. הוא לא רחב. העין שלנו התרגלה לצר מדי. אותו דבר עם צבע לשיער. אנחנו אלו שקובעים מה אסתטי ומה לא. המעשים שלנו משפיעים על הסטנדרט ועל תפיסת האסתטיקה.

6. גוזלות מעצמנו זמן וכסף

יש לנו כמה משאבים מוגבלים ויקרים מאוד. זמן, אנרגיה, תשומת לב. גם כסף. בכל פעם שאנחנו מקצים אותם לדבר אחד, אנחנו מסירים אותם מדבר אחר. אם אני מקדישה זמן וכסף לצביעת שיער, יש לי פחות משאבים לדברים אחרים. זה פשוט, ופה מתחילים להכנס פערים בין גברים לנשים. אם אני משקיעה כסף וזמן בשיער שלי, וגבר שמתחרה בי בעבודה משקיע את הזמן הזה בקריאת חומר מקצועי, ואת הכסף בהשתתפות בכנס, הוא משקיע בהתקדמות שלו, ואני משקיעה בחיזוק האפליה נגד גיל.

7. מסיט אותנו ממה שחשוב ומספק באמת

זה עוד חינוך עצמי שלילי שאנחנו עושות לעצמנו. המחשבה שלנו מושפעת מהמעשים שלנו, ולא רק להיפך. אם אנחנו מתרגלות להשקיע זמן, אנרגיה וכסף בצביעת שיער אנחנו מלמדות את עצמנו שזה מה שחשוב, ולא ההתקדמות המקצועית שלנו, או האמנות, ביטוי עצמי, תרומה לחברה או כל נושא שבאמת יביא לנו סיפוק. אנחנו מקטינות את עצמנו בצורה מתמשכת.

8. אנחנו יוצרות תפיסה צרה כלפינו

המעשים שלנו משפיעים על אחרים. אנשים מתרגלים שזה מה שחשוב לנשים. שנשים עסוקות במראה שלהן. אז קודם כל הם מתחילים גם הם לעסוק במראה שלנו (מה שרק מביא כלפינו עוד ביקורת ושיפוט) וגם שוכחים שאנחנו נשים חזקות, עם המון מה לתת לחברה. אני לא רוצה שמישהו יסתכל עלי ויחשוב במיוחד על השיער שלי. יש לי שיער נחמד. אבל זה לא העיקר. אני רוצה שהוא יחשוב שאני מאמנת טובה וכדאי לו להיות לקוח שלי. או שאני אדם מעניין וכדאי להיות חבר שלי. שיזמין אותי לאיזה פאנל ציבורי. משהו מעניין. שיער זה לא מאוד מעניין.

9. זה לא בריא

קל לזלזל בזה, כי אנחנו עושים הרבה דברים לא בריאים, וכבר התחסנו לרעיון הזה שהדברים הללו לא בריאים. אבל לנשום חומרים קוסמטיים – לא בריא (אוהבים את הריח במספרה? מסריח, נכון?). למרוח אותם על העור – לא בריא. מה זה אומר לא בריא? זה אומר שהסיכוי שלנו לחלות בכל מיני מחלות קשות עולה. מה שנושמים נכנס לריאות. מה שמורחים נכנס לזרם הדם. מי רוצה כזה דבר? מי רוצה מחלות קשות? למה להגביר סיכון? ועוד עבור דבר לא חשוב.

מה עושים? מפסיקים לצבוע שיער, כמובן. נותנים לשיער שלנו להבריא. להיות יפהפה ומבריק ומתאים בדיוק לגיל שלנו. וכן, לפעמים שיער מאבד צבע בגיל צעיר. אין שום בעיה אמיתית עם זה.

בתמונה למעלה – יולי שפירא, ספרית שמסתובבת עם שיער אפור ומקסים.

תודה שקראת. אולי יעניין אותך גם: