החלטות הן התקדמות

החלטות הן התקדמות

מה עדיף, לעשות טעויות או להישאר תקועים במקום? אני מעדיפה לטעות, בלי שום ספק. במשך הזמן למדתי להיות גאה בטעויות שלי – הן הגיעו מתוך תנועה, מתוך עשייה. כמובן שיש בתוכי גם קולות שמצטערים על הזמן והכסף שבזבזתי, וכועסים על חלקים אחרים בתוכי שכשהזדהיתי איתם לא בדקתי מספיק טוב את מה שאני עושה. זה לגמרי בסדר מבחינתי.

בספר האהוב עלי “עסקים מחוץ לקופסא” המחברים כתבו משפט שהולך איתי הרבה זמן: החלטות הן התקדמות. זה נכון. הבנתי שחלק ממה שמשאיר אותי  במקום בתחומים שבהם אני תקועה, זה החלטות שלא הבחנתי בהן. האם  לנסוע לכנס בשווייץ או לא? האם להוציא חוברת מודפסת או רק לשלוח לאנשים קובץ? האם לכתוב בעצמי את המאמרים בחלק האנגלי של האתר שלי , או לתת למישהו דובר אנגלית לעבור עליהם?

איפה המחיר הגדול?

בזמן ובאנרגיה שנדרשו לי כדי להתעסק בשאלות האלה, הייתי כבר יכולה לעשות את הדברים, או דברים אחרים. מה שאנחנו לא תמיד שמים לב אליו הוא הנזק שנגרם כשאנחנו נתקעים על החלטות. לגבי טעויות שבהן עשינו משהו ואחר כך התחרטנו עליו, קל לראות את המחיר – אם הדפסתי את החוברת ואף אחד לא רצה אותה, זה עלה לי כך וכך כסף. אם נסעתי לכנס ולא היה לי שם מדהים, זה עלה לי כך וכך כסף וזמן. אבל לנזק שבאי-ההחלטה אנחנו בדרך-כלל לא מודעים, ודווקא הוא יכול להיות עצום.

כשלא מחליטים, זה בדרך כלל תוקע אותנו בתחומים רבים בחיים, לא רק באחד. אז אני לא ארשם לכנס, אבל גם לא ארשם לקורס אחר, כי אין לי מספיק כסף לשניהם. אני לא אתחיל לכתוב את החוברת אבל גם לא אעשה משהו אחר במקום זה. שבועות ארוכים יכולים להתבזבז על ייסורי ההחלטות, והמחיר – שבועות אבודים. בזמן הזה יכולתי לבנות קורס חדש או לנוח וליהנות וכך להתרענן ולקבל רעיונות חדשים.

לפעמים עצם העובדה שאנחנו לא עושים משהו היא כשלעצמה נזק. אנשים מחכים לעבוד איתנו, ולא החלטנו איזה קורס לפתוח, ואיפה. הם אולי מחכים, אבל הם לא יחכו לנצח. כדאי הרבה יותר להחליט על קורס מסוים או על מקום מסוים,  מאשר לתת לכל העניין לחמוק מאיתנו. גם אם בסופו של דבר נבין שההחלטה הזו לא היתה אופטימלית.

הדחף לברוח מהחלטות

היום אני יכולה לתפוס את עצמי כשאני מתחילה לרוץ כלפי החלטה מסוימת, ואז מרגישה את הדחף לברוח ממנה. לקח לי הרבה זמן להבין שזאת אחת הסיבות הכי גדולות לכך שהייתי מבלה שעות בגלישה סתמית באינטרנט במקום לממש את הרעיונות שלי. נמנעתי מהחלטות. הזדהיתי עם החלק שלא רוצה להחליט ואולי לטעות. היום אני מודעת לזה בזמן אמת. אני מרגישה את הדחף לברוח מההחלטה (האם לקרוא למסמך החדש מדריך, או רק חוברת?), אני נושמת, אני אומרת לזה שלום. לפעמים אני קמה מהכיסא ומסתובבת קצת בבית. אני חושבת על זה. אני מתקשרת לאמא שלי או לאחותי שיעזרו לי להחליט. ואם אפשר, אני פשוט מחליטה. אם זה דבר ממש גדול, ואני מרגישה שזו תהיה ממש טעות להחליט מהר מדי, אני כותבת את ההחלטה על דף ומחליטה מה דרוש כרגע כדי שאוכל לקבל החלטה טובה. על מה אני עדיין צריכה לחשוב? מה אני צריכה לבדוק? איזו עצה אני צריכה לקבל? ומתי בדיוק אני אעשה את כל זה? אני כותבת את זה ביומן. ואם אין שום דבר שאני יכולה לעשות, כרגע, אני עובדת על משהו אחר. די מהר מגיעה עוד החלטה. מצויין. החלטות הן התקדמות.

מדריך ניהול זמן במתנה

אגב, כתבתי מדריך ניהול זמן. כאן מקבלים במתנה:

אולי יעניין אותך גם: