15 עובדות על הפרעת קשב

כמה עובדות על הפרעת קשב שאולי לא ידעתם. עבור עצמכם, בן משפחה, חבר או לקוח.
להכיר בהפרעת קשב הוא נקודת מפנה בחיים. משם יש המון מה לעשות. לפני שנתחיל, אספר לכם שאם אתם חושבים שהנושא הזה רלוונטי לכם – יש לי קורס שיכול לשנות לגמרי את ההתמודדות וההשגים שלכם בחיים. מוזמנים.

1. לא נגמרת בילדות

הפרעת קשב לא נגמרת בילדות. ממש לא, ולהיפך. היא יכולה להיות חמורה יותר אצל מבוגרים מאשר אצל ילדים. אצל ילדים היא פוגעת בעיקר בלימודים. ההורים עוטפים את הילד ויכולים לעזור לו, בביה"ס יש התאמות, אפשר להסתדר. אצל מבוגרים יתכן שכל החיים לא מתנהלים היטב, ואין מי שיעטוף אתכם פרט לבן הזוג, אולי, וגם הוא נשחק מזה. 

2. לא קשורה בהכרח ללימודים

יכולים להיות לכם גם דוקטורט וגם הפרעת קשב, ואם יש לכם הפרעת קשב (ואתם רוצים), אתם יכולים גם להוציא דוקטורט. כמובן שהרבה פעמים יש קשר, אבל לא תמיד.

הפרעת קשב היא כל כך יותר מזה. היא התארגנות בזמן, במרחב ובתקשורת. היא קשורה לרמה שבה הקשב נשלט. כאשר נושא מלהיב, כולם יכולים להתרכז בו. אבל כאשר נושא פחות מלהיב, או ארוך, או מכיל הרבה פרטים (או תנאים אחרים) – נוצר קושי להשאיר את תשומת הלב עליו. אני מכירה גבר מבריק שיש לו דוקטורט במדעי המוח – אבל למלא טופס מס פשוט לוקח לו שעות.

הפרעת קשב יכולה להתבטא במגוון קשיים. הורה שמתקשה מאוד לארגן את הבגדים של הילדים, הקניות, הבישול סידור הבית. אדם יצירתי שמתפזר בין המון רעיונות ולא מצליח להגשים אף אחד עד הסוף. קושי להתחיל מטלה או להתמיד בה. קושי לעמוד בדדליינים. קופצנות ואימפולוסיביות. פיזור, ניתוק. כל אלו יכולים להיות סימנים להפרעת קשב. במיוחד אם הם חמורים.

3. גנטית ועוברת בתורשה

אם יש לילדים או להורים שלכם הפרעת קשב, סיכוי מצוין שלכם או לפרטנר שלכם יש. ככה זה עובד. זה לא חינוך, זו תורשה. חינוך יכול לעזור לילד להתארגן סביב ההפרעה שלו. ולמנוע בעיות פסיכולוגיות סביבה. אבל הוא לא יכול למנוע אותה. האמינו לי – ניסיתי 🙂

4. לא נגרמת ממסכים

לא נכון לומר "לכולנו יש הפרעת קשב בגלל המסכים". נכון, עודף עצום של צפיה במסכים שקיים היום משפיע לרעה על כולנו, ופוגע בקשב. אבל הפרעת קשב היתה קיימת לפני המסכים, והיא לא נובעת ממסכים. יש אנשים שיש להם הפרעת קשב. 

שלא תהיה טעות. אני כותבת בלי סוף נגד צפיה במסכים, בטח אצל תינוקות וילדים שעדיף שלא יעשו את זה אף דקה, וגם אצלנו המבוגרים. זה הורס לנו את החיים בהמון רמות. רק שזה לא קשור יותר מדי להפרעת קשב. צריך לזהות למי יש הפרעה כזו ולעזור לו.

5. אם מטיפים לכם הרבה מוסר זה חשוד

אם אתם שומעים מגיל צעיר:

• תתבגר
• תתאפס על עצמך, קח את עצמך בידיים
• אתה רק צריך לרצות מספיק/מוטיבציה
• אתה לא מבין מה חשוב בחיים

זה כנראה קשקוש. למי אין מוטיבציה לשפר את חייו? מי לא רוצה להפסיק להתקל בקירות ובכשלונות? צריך להבין מה עוצר אתכם ולעזור לכם בזה. לא להטיף לכם מוסר. 

6. הפרעת קשב משפיעה על יחסים

הרבה פעמים זה אחד הנזקים הגדולים שלה. הפגיעה מגיעה מכמה כוונים:

• תסכול מזה שדברים לא מסתדרים, שמשפיע על המצב הרגשי ועל התקשורת
• שחיקה של בן הזוג כשהכל נופל עליו
• כעס של בן הזוג שמאשים בדברים שלא מסתדרים. למשל למשפחה יש פחות כסף
• קושי להשאיר את הקשב בתוך שיחה
• קושי להשאיר קשב בתוך סיטואציה אינטימית או מינית
• אימפולסיביות בתקשורת, כעס מתפרץ

7. יש לה יתרונות

ולכן יש אנשים שלא קוראים לה הפרעת קשב, אלא מתנת קשב. בעיני זו קצת היתממות כי המצב הזה כן יוצר בעיות עצומות, אבל יש בה מתנה.

לרוב האנשים שיש הפרעת קשב יש יכולת להתרכז במשהו לחלוטין. לשקוע בו שעות רבות, לשכוח לאכול ולשתות, ולהפיק תוצאה אדירה. יכולת שלרוב האנשים שאין להם הפרעת קשב (לי, למשל) אין בכלל. אני לא שוכחת לאכול ואני לא מגיעה לעולם לרמת הריכוז הזו. הבעיה היא שזה לא נשלט. זה אם זה מלהיב אותם ואם הם הצליחו לעבור את כל המחסומים ולהכנס לתוך המשימה הזו. אצל אדם רגיל זה נשלט, פחות או יותר.

יש גם רמות יצירתיות ואנרגיה אדירות, שהרבה פעמים מגיעות עם המצב הזה.

8. זה נוירולוגי. לא פסיכולוגי

הדימוי הכי טוב לזה הוא קוצר ראיה. ללא משקפיים אני יכולה למקד את המבט שלי למרחק של עד 10 ס"מ בערך. זה מעט מאוד, ואני מרכיבה משקפיים או עדשות מגע עם מספר 10. ללא משקפיים, ללא ספק יהיו לי שפע של בעיות בחיים, וסביר להניח שגם בעיות פסיכולוגיות. אבל הבעיה הזו שלי אינה פסיכולוגית, היא אורגנית לחלוטין. כך גם הפרעת קשב. 

9. הטיפול בהפרעת קשב קודם

הטיפול בבעיית קשב צריך להקדים כל טיפול אחר. כמו עם משקפיים. אם אני שוכבת במיטה, כי התייאשתי מזה שבכל פעם שאני קמה לסדר את הבית אני נתקלת בחפצים ונופלת – לא צריך לרשום לי פרוזאק ולא צריך לשלוח אותי ל – 10 שנות טיפול פסיכולוגי. צריך להתאים לי משקפיים. אח"כ נראה אם אני צריכה גם עזרה רגשית, ואיזו. כך גם בהפרעת קשב. אולי יש גם חרדה או דכאון. אבל לא נכון להתחיל משם.

10. טיפול תרופתי יכול לשנות חיים

לפעמים אפילו שינוי מינון. זה לא שאי אפשר להסתדר בלי טיפול. רוב האנשים יכולים, אבל המאמץ עצום, המחיר עצום, התסכול עצום, וההשגים לא תואמים את היכולת. אני מכירה גבר שרק העלאת המינון של התרופה שהוא לוקח הכפילה את הרווחים שלו מהעסק ושיפרה מאוד את הקשר הזוגי שלו. אני מכירה ילדת תיכון שהמורה שלה למתימטיקה היתה בוכה כשהיתה בודקת את המבחנים שלה. היא ידעה שהילדה מבינה מעולה את החומר, ואפילו אוהבת מתימטיקה, אבל המבחנים היו עלובים. בטיפול תרופתי – היה צריך לנסות 3 תרופות שונות – היא במקום אחר לגמרי, סטודנטית למתימטיקה באוניברסיטה, עם הישגים יפים.

11. מי שלא מכיר הפרעת קשב ומטפל באדם כזה – מזיק לו

כך כותב מומחה עולמי להפרעת קשב בשם האלוול .

אני מסכימה. גם כאן דימוי המשקפיים שימושי. אם מישהו לא מבין שאני לא רואה כמעט כלום ללא משקפיים, והוא מנסה לעזור לי, זה בכלל לא בכוון. אפשר להאשים אותי, את ההורים שלי, לעודד אותי, לנזוף בי, לדרוש ממני לקחת את עצמי בידיים. כל זה לא יעזור, יבזבז את זמני ואת כספי, ויגרום לי תסכול נוסף – שאפילו טיפול לא עובד עלי. בינתיים החיים שלי תקועים.

12. מי שמכיר חושד מיד

מי שמכיר את ההפרעה (או שסובל ממנה בעצמו) יכול לחשוד בקיומה תוך כמה משפטים של שיחה. זה כמו שלגייז יש Gaydar והם מזהים זה את זה בשניות, למי שמכיר הפרעת קשב קל מאוד לזהות אותה. מדברת עם לקוח, רואה שהוא חכם, מתעניין בעבודה שלו, ומספר לי שהוא הנדסאי (למה לא תואר ראשון? שני?) – חשוד. לקוח אחר אומר שהוא כועס כל הזמן על אישתו כי היא בבית עם 2 ילדים אבל כשהוא מגיע הביתה אין אוכל ויש בלגן – חשוד. ברור שזה לא אבחון. אבל הרמז קל.

אם יש לכם חבר עם הפרעת קשב הוא בטח יודע אם יש לכם גם.

13. צריך לנסות תרופות ומינונים שונים

עד שקולעים. אם ניסיתם פעם ריטלין וזה לא עזר או שהיתה לכם תופעת לוואי בלתי נסבלת, אל תתייאשו. אותה תלמידת תיכון שסיפרתי עליה ניסתה בהתחלה ריטלין במינוך נמוך. לא עזר. גבוה יותר. לא עזר. ריטלין LA. לא עזר. הלאה, קונצרטה. מינון נמוך עזר אבל לא מספיק. מינון גבוה עזר מאוד – קשב פנטסטי – ודיכא אותה לגמרי. לא טוב. ויואנס – מינון מקביל למינון שעבד בקונצרטה – לא מספיק טוב. גבוה קצת יותר – פיקס. קשב טוב, מצברוח טוב. תופעת לוואי נסבלת – דיכוי תאבון, אוכלת פחות במהלך היום ויותר בערב. לא נורא ועל הדרך איבדה כמה ק"ג – אין טענות.

ההשפעה של תרופות להפרעת קשב היא קצרת טווח – ברמה של שעות. כך שכל הניסויים הללו בתרופות ובמינונים הם די מהירים. מנסים כמה ימים ויודעים. כמובן הכל בפיקוח רפואי. רופא משפחה או נוירולוג.

14. אפשר לנסות טיפול גם ללא אבחון

קופת חולים כללית מכירה בזכות של אדם להשתמש בתרופות לשיפור ביצועים קוגנטיביים גם ללא אבחון. כך שאפשר לנסות את התרופות האלה דרך רופא משפחה אם אתם חושדים שיש לכם הפרעת קשב ועדיין לא אובחנתם, או שאין לכם עניין באבחון. אם יש לכם סיבה לחשוד שזה המצב שלכם, אתם לא חייבים לחכות. במיוחד אם יש לכם הפרעת קשב, להתחיל תהליך אבחון עלול להרתיע ולעכב אתכם שנים – לא חייבים.

כמובן שכדאי גם לעשות אבחון מסודר. אבחון הפרעת קשב נעשה אצל נוירולוג ודרך קופ"ח. גם פסיכיאטר יכול לאבחן, אבל אין צורך בזה בשלב ראשון, אלא אם כן אתם כבר בטיפול פסיכיאטרי או יודעים שיש לכם מצב נפשי גרוע מאוד.

15. קואצ'ינג עוזר בהפרעת קשב

פסיכיאטר מומחה בהפרעות קשב, האלוול, כותב בספרו המומלץ "מריטת עצבים": מה שאדם עם הפרעת קשב צריך, חוץ מטיפול תרופתי – הוא אימון אישי. קואצ'ינג. אולי הוא צריך גם טיפול, אבל לא בהכרח ואולי לא ראשון. זה מה שהוא עצמו עושה עם לקוחות, בעיקר. אדם עם הפרעת קשב צריך אדם ש:

• יעודד אותו ויזכור לאן הוא הולך
• יעזור לו להשאר ממוקד במטרות שלו
• יעזור לו ללמוד טכניקות של התארגנות בזמן ובמרחב
• לא ינזוף בו אלא יחפש איתו פתרונות
• ינהל את הזמן של השיחות, ולא רק ילך עם האסוציאציות המתפזרות

אין לי השכלה פורמלית בתחום הפרעת קשב, ואין לי הפרעת קשב בעצמי. אבל למדתי כבר לא מעט עם השנים, יש כמה קרובים אלי שיש להם את ההפרעה, ולא מעט לקוחות. אני גם יודעת לשלב את הנושא של הפרעת הקשב בתוך שאר החיים ולא להתמקד רק בו. שווה לדבר איתי או עם מאמן אחר שמכיר הפרעת קשב.

לקוחה עם הפרעת קשב כותבת

על התסכול שבהסתובבות בעולם שלא מכיר מספיק בהפרעה הזו:

זה נורא מכעיס. כי זו הפרעה שקופה. את לא בכסא גלגלים, את נראית נורמלית והכי גרוע- את אינטליגנטית מאוד. למעשה אני יותר אינטליגנטית מרוב האנשים. אז הם לא מבינים על מה אני מדברת. איזו מגבלה. את פשוט עצלנית, מפונקת, לא אוכלת נכון, כל הקשקוש הזה.

גם אם אתם נגד תרופות, שווה לשקול

בנימה אישית, אני חושבת שהעולם היום מגזים בשימוש בתרופות, ושרוב התרופות שאנשים צורכים מיותרות ומזיקות בהרבה מישורים. עצירות? לוקחים משלשל. רגע, למה? כנראה שהתזונה לא טובה. שיעול – סירופ. רגע. למה בכלל יש שיעול? כאב ראש? אקמול. שניה. אתם בסטרס. וכך הלאה. אלכוהול, גראס, אני לא מאמינה שזו לא הדרך לשפר את חיינו.

אני אישית:

• לא מאמינה בהורדת חום. אם החום עולה אנחנו צריכים להכנס למיטה. כשהפסקתי להוריד לעצמי ולילדים חום, המחלות התקצרו ובהדרגה נעלמו לחלוטין.
• לא משתמשת במשככי כאבים אף פעם, וכמעט שלא בשום תרופה.
• משתמשת במעט מאוד קוסמטיקה, בעיקר שמנים טבעיים. מעדיפה לתת לגוף לעשות את שלו.
• ממעיטה בחומרי ניקוי ולא משתמשת בדברים כמו בושם או מרכך כביסה – אני לא רוצה לנשום את החומרים האלה.

אבל המקרה הזה של הפרעת קשב הוא שונה. זה לא מצב חולף, לא מושפע מספיק מתזונה ואורח חיים (בכל מקרה שווה לשפר אותם!), והמחיר שלו לאנשים מסוימים פשוט כבד מדי.

למי שפוסל טיפול תרופתי בגלל אידיאולוגיה (דומה לשלי), אני מציעה פשוט לנסות. אם זה לא כזה שדרוג, אוקיי. אז לא. ואם כן, אז לפחות יהיה לכם מידע אמיתי ואישי עבורכם ביד.