1. נולדתי בשם שרה
בתור שם חיבה קראו לי שריקי. פה ושם צחקו על השם שלי והמציאו לי כינויים לא מחמיאים. כשעברנו דירה בגיל 12 אמי הציעה לי להקרא סאלי, שהוא גרסה אמריקאית לשמי. בגיל 20 כבר התחרטתי, אבל לא שיניתי בחזרה. יש לי דודה אחת שעוד קוראת לי "קיקה" מתוך השם הישן שלי.
2. כשרון יתושים מיוחד
בתור ילדה יכולתי לתפוס יתושים בקלות בין שתי אצבעות. אם הם נחו על הקיר, היתי טופחת קלות לידם, כדי שיתעופפו ואוכל לתפוס אותם באויר. לא חוכמה להרוג יתוש על הקיר. גם היום אני לוכדת אותם די בקלות.
3. אוהבת כל אוכל
מאז ומתמיד היתי מוכנה לטעום כל מאכל. אני אוהבת ונהנית מכל הטעמים, כמעט, פרט לאוכל חריף או מתובל מדי.
4. כתבתי בעיתון ילדים
הפעם הראשונה שזכיתי להכרה על הכתיבה שלי היתה כשעברנו דירה בגיל 12, מירושלים לר"ג. כמה ילדים רצו אלי בביה"ס החדש ואמרו שהם מכירים אותי מהכתבות שכתבתי בעיתון הילדים "כולנו".
5. בגיל 12 נדלקתי על קואצ'ינג
הפעם הראשונה שבה הקשבתי לקואצ'ינג כלשהו היתה באותה תקופה, בגיל 12, כאשר התלוננתי לאמי שהילדים בכיתה החדשה לא אוהבים אותי.
האם את אוהבת אותם?
שאלה אותי. נעצרתי. השאלה הפתיעה ועניינה אותי. מאז התחלתי לשאול את עצמי ואחרים שאלות כאלה, ובגיל 14.5 השתתפתי בסדנה הראשונה שלי בתחום ההתפתחות האישית והתקשורת. סדנה אחת מני רבות.
6. מתתעניינת באבולוציה
האבולוציה היא אחד מתחומי העניין שלי מגיל צעיר. הספר הראשון המעניין באמת שקראתי הוא "הגן האנוכי", בגיל 16, ואחד הספרים החביבים עלי בכל הזמנים (יש כמה מתחרים) הוא "התיאוריה האקוואטית" – שטוען כי ההומו סאפיינס התפתח ליד קו המים ולא בסוואנה.
עד היום אני אוהבת להתבסס על קצת ביולוגיה בעבודתי, ורוב הקורסים הדיגיטליים שלי מבוססים על ידע מדעי שצברתי.
7. היו לי ציוני 100 עגולים
הציונים שלי בביה"ס היו 100 עגול עד לכיתה י'. גם בבגרות וגם בתואר ראשון בפיסיקה ושני במחשבים היו לי כמה ציוני 100 עגול. רוב הלימודים לא עניינו אותי במיוחד, אגב. לא בביה"ס ולא בטכניון. רק קצת. זה היה יותר כמו משחק שאהבתי להצליח בו.
8. אוהבת בגדי גברים
מגיל ההתבגרות העדפתי בסתר ליבי בגדי גברים ונעלי גברים. פשוטים, ישרים, נוחים, משדרים ביזנס. אני גם מחבבת בגדים ורודים ולבבות, אבל פחות. אני זוכרת את הפעם שלקוח הגיע אלי הביתה, ובדלת ראיתי שאנחנו לובשים בדיוק אותו דבר: ג'ינס כהה, סווטשרט חום ונעלי עור חומות. זה היה מאוד משעשע.
9. בגיל 16 אמא אמרה לי:
"אקסלוסיביות מינית היא קשקוש הוליוודי".
אמרה ולא יספה.
לקח לי הרבה מאוד שנים עד שחזרתי להפוך במשפט הזה. היא, לעומת זאת, ממש לא זוכרת שאמרה את זה.
10. היתי עקרת בית 7 שנים
פחות או יותר. קצת עסקתי בתרגום, וקצת פיתחתי צעצועים ואביזרים לילדים יחד עם בן זוגי דאז. אבל בעיקר היתי בבית. מההריון הראשון ועד שבני הצעיר הלך לגן בגיל 3.5. שיחקתי עם הילדים, טיילתי איתם, לימדתי אותם, בישלתי וניקיתי. בזמני הפנוי קראתי.
11. מעדיפה להיות יחפה
אני כמעט שלא הולכת בנעליים כבר שנתיים, אלא בנעלי אצבעות דקות וגמישות, או יחפה. עם לקוחות אני בד"כ יחפה או בגרביים. (בתמונה רצתי יחפה מחיפה לעתלית ובחזרה, 20 ק"מ, משהו שעשיתי עד עכשיו 11 פעמים).
12. דיברתי אנגלית עם ילדי
כשהבת שלי נולדה החלטתי לדבר איתה רק אנגלית, למרות שלא דיברתי אנגלית רבה מאז שעליתי ארצה מארה"ב עם משפחתי, בגיל 4. לקחתי על עצמי את זה כפרויקט. קניתי ספרי ילדים באנגלית, המילון היה פתוח לידי, והיתי מצלצלת להורים שלי לשאול איך אומרים כל מיני מילים באנגלית. למשל קניתי לה בובת מרבה רגליים, אז בררתי איך אומרים מרבה רגליים באנגלית. אחרי שנה כזו התחלתי לקרוא בחופשיות ובהנאה באנגלית גם לעצמי, וחזר לי מבטא אמריקאי קל. עד היום אני מדברת עם הילדים שלי בעיקר אנגלית. אבא שלהם דיבר איתם רוסית, וכך הם גדלו עם 3 שפות.
13. לא קמה מוקדם
אני מסכימה לקום לפני 8 לעיתים נדירות, וישנה לפחות 8-9 שעות בלילה. מה שאומר שאני לא קמה עם הילדים מאז שבני הצעיר עלה לכיתה ב'. בהתחלה אבא שלהם קם איתם, ותוך כמה חודשים נוספים הם התעוררו בעצמם ונסעו יחד לביה"ס באוטובוס. שינה חשובה לי אפילו יותר מספורט ומתזונה טובה. אני מוכנה לוותר על כל מיני פעילויות כדי לישון כמה שאני אוהבת. הסיסמא שלי היא
8 שעות שינה זה אושר.
14. לא צופה בסדרות
אין לי טלויזיה מעל 16 שנים, וקשה מאוד לשכנע אותי לראות סרט או פרק מסדרה במחשב. סדרה שלמה אין מצב. מעדיפה קריאה, ובהמשך למדתי גם ליהנות מפודקאסטים ארוכים. אני כן אוהבת לצפות בסרט בקולנוע לפעמים, ואז אחשוב על הסרט הרבה זמן אח"כ.
15. מעולם לא עישנתי
מעולם לא עישנתי סיגריה או שתיתי אלכוהול מעבר לכוסית יין נדירה. סמים אחרים בטח שלא. זה שאני לא מעריכה יין הוא אחת האכזבות החינוכיות של ההורים שלי. הפעם האחרונה ששתיתי קפה היתה בגיל 20 בערך. הסם המועדף עלי הוא שוקולד 85%.
16. מוכנה לנסות כל ספורט
כמעט. אני לא יודעת לרכוב על אופניים היטב, אבל בטיול משפחתי לפני שנתיים רכבתי 40 ק"מ בתוך יער עם אבנים, בוץ וחול. תוך כדי קיטורים ונפילה אקראית לתוך שיחי סרפד. לילדים שלי זה היה קליל והם צחקו עלי כל הדרך. מבחינתי ספורט הוא הבילוי המועדף – חברתי, משפחתי, זוגי או לבד.
בתמונה – מאותו הטיול – בילוי יום ההולדת שלי עם המשפחה. אל דאגה, משם המשכנו ישר למסעדה.
17. אני אתאיסטית
אני אתאיסטית מוחלטת, מאז ומעולם. אני לא מאמינה בכוחות נסתרים, עליונים, בצדדים או באמצע. חוקי הפיזיקה בלבד, ואקראיות. מצד שני, בערך 20% מלקוחותי דתיים או חרדים, ואנחנו מסתדרים מצוין. אם מוסיפים את ה"רוחניקים" זה מעל 50%. אני יכולה להכנס לנעליים ולראש של כל אמונה ומחשבה אחרת משלי, כמעט.
18. השגית אך לא תחרותית
אני השגית אך לא תחרותית. אם נראה שמישהו בתחום שלי מצליח יותר ממני, אני מנסה להבין אם משהו ממה שהוא עושה יתאים לי גם. בעומק ליבי אני מאמינה שיש מקום לכולם. הכשרתי ואימנתי הרבה מתחרים שלי ואני מפנה אליהם לקוחות בקביעות.
19. חוש דומיננטי – מגע
החוש הדומיננטי שלי אינו ראיה כמו ל – 80% מהאנשים, גם לא שמיעה כמו לבערך 15% נוספים, אלא מגע. כך שלמשל התחושה של בגד על העור מעניינת אותי יותר מאשר המראה שלו, וכל הבגדים שלי הם מבדים רכים ונעימים. אני לא קולטת מראה של אנשים עד לאחר מספר מפגשים, ואני לא תמיד מבחינה במבנים או נופים סביבי. מצד שני, רוב הלקוחות מדברים איתי בשיחות וידאו, וכבר למדתי להפיק הרבה מאוד מידע מהבעות פנים.
20. מהירה על חשבון עומק
אני מהירה. קוראת מהר, מקלידה מהר, חושבת ומגיבה מהר. אם אני צופה בסרטון, לרוב אריץ אותו במהירות 1.5 או 1.75. זה כמובן בא על חשבון עומק. לטוב ולרע, אני לא האדם המעמיק ביותר בעולם. מצד אחד, אני בד"כ יכולה למצוא קצה חוט להתקדמות ממצבים שלא הבנתי עד הסוף. מצד שני, אני עלולה לפספס דבר שקשור לתמונה הגדולה. לרוב אני מצליחה לעזור לאנשים הרבה לפני שהבנתי את כל מה שקורה איתם.
עד כאן הסיפורים, מקווה שהתעניינתם… מוזמנים להמשיך לגלוש באתר, למאמרים קצת יותר רציניים 🙂
