21 דברים שלמדתי או עשיתי בשנת 2021

כמו בכל שנה – רשימת הדברים שלמדתי או עשיתי לראשונה השנה. גדולים וקטנים, מצחיקים ומרגיזים. מוזמנים להצטרף, וגם אתם – לערוך רשימה משלכם. אפשר גם לשלוח לי בוואטסאפ אם אתם רוצים, או לתייג בפייסבוק. 

1. הוצע לי למכור מניות במיליון ש"ח

יום אחד קיבלתי טלפון מהאקס:

דרלינגטון, זוכרת את המניות שלנו בחברת X? אפשר למכור אותן תמורת 1.1 מיליון ש"ח לכל אחד מאיתנו. אפשר גם להחזיק. אולי זה יהיה שווה יום אחד מיליון דולר, אולי לא. תשובה עד מחר.

אוקי, אמרתי, אדבר איתך בערב.

הבטתי בשעון: 15:50. בשעה 16:00 אני נכנסת לקואצ'ינג. שואלת את עצמי – מה היתי עושה עם מיליון ש"ח? מיליון דולר? התשובה פשוטה וברורה. עושה קואצ'ינג. אז קדימה לשיחה.

בערב החלטתי להחזיק ולא למכור. באמצע היו לי לראשונה בחיי כמה שעות שבהן שקלתי בצורה פרקטית דברים כמו אוטו יקר, טיול סביב העולם וכאלה – והחלטתי שכרגע אין לי שום עניין בהם.

2. עברתי את ה-1000 איש בתפוצה יומית

בקבוצות הוואטסאפ שבהן שלחתי הודעה מדי יום, במשך כמעט 3 שנים. אירוע משמח. התחושה שכל כך הרבה אנשים רוצים/מוכנים לשמוע ממני מדי יום מחממת לב. ביולי חליתי בקורונה, לא יכולתי להמשיך את התדירות היומית ועברתי לשבועית, מה שציער כמה אנשים – ושימח אחרים.

3. חוויתי התקף חרדה

כן, אני יודעת, מאוחר קצת. עד גיל 45 רק הבנתי תיאורטית במה מדובר, ועזרתי לאחרים עם זה. אבל בינואר עברתי פרידה פתאומית וטראומטית. שבועיים אח"כ קבעתי לנסוע לאסוף את החפצים שלי מהדירה שלו. מהר מדי. באותו בוקר ישבתי בזום, בקורס על מערכת העצבים האוטונומית והתגובות שלה. למדתי על fight or flight ועל freeze, ופתאום התחלתי לבכות. לבכות ולבכות. אני אוהבת לבכות – אבל זה היה יותר מדי. נכנסתי להיפר-ונטילציה והתקשיתי לנשום. נשכבתי במיטה על הבטן, ופה המסך התפצל לשניים. 

במסך אחד היתי לגמרי בהתקף. כתבתי לאמא ולאחותי שאני לא בטוב, אבל לא יכולתי לדבר איתן. בכלל. לא הבנתי איך לנשום אם אני שואפת אויר וזה לא נכנס. במסך השני הסתכלתי מהצד וידעתי מה קורה לי. אוקיי, כך מרגיש freeze מוחלט. אני צריכה ללכת עם זה, להיות כמה שיותר דוממת, עד שאוכל להתרומם למצב של fight or flight. שם אוכל לעשות משהו פיזי שיוציא אותי מזה. 

שכבתי חצי שעה, והשתדלתי להשטיח את הנשימה שלי עוד ועוד, לשקוע למין נמנום, עד שנרגעתי קצת. קמתי, פגשתי את הבן שלי במטבח ויכולתי לדבר איתו כמה מילים. יצאתי לריצה, ומשם התחלתי לצאת מזה. נסעתי, דיברתי כל הדרך עם בן דוד שלי שתמך ועודד אותי, אספתי את החפצים, והמשכתי לערב נחמד עם חבר ותיק.

4. התאהבתי במצעים מפלנל

אחרי הפרידה, חיפשתי כל דבר שירים אותי פיזית. סילקתי למחסן את כל המצעים, שנשאו יותר מדי זכרונות, והוצאתי משם סט של מצעי פלנל סגולים, רכים, עוטפים ומחממים. סט חדש שמשום מה לא השתמשתי בו אז. נהניתי מהם כל החורף, כמו מכל כך הרבה דברים טובים שקרו אחרי הפרידה הנוראית הזו.

5. ניגנתי כריפוי

נגינה, שירה, כתיבה והלחנה ריפאו כמה וכמה אנשים יקרים לליבי, משפחה ולקוחות. אני אף פעם לא היתי מעורבת מספיק במוסיקה בצד היוצר. עד שיום אחד התחלתי ללמוד לתופף, כדי ללוות את החבר שניגן בגיטרה. קניתי מערכת, ניגנו יחד קצת, והוא עזב. מצאתי את עצמי עם מערכת תופים – ולא מסוגלת להתקרב אליה.

חזרתי לנגן אחרי חודש, ולראשונה התחלתי לחוות את הנגינה כריפוי. ישבתי וניגנתי את השירים שהינו מנגנים ביחד, בכיתי ובכיתי –  עד שהבכי התחלף בצחוק של שמחה. שמחה מהקצב, מהמוסיקה, מאנרגיית החיים שלי.

חצי שנה אח"כ, כשחליתי בקורונה, חוויתי חוויה דומה. האנרגיה שלי היתה אפסית, אבל איכשהו הצלחתי לנגן קצת, עדיין עם חום גבוה, והרגשתי שהנגינה מוציאה אותי מהבדידות ומהפחדים.

השנה גם הקלטתי לראשונה שני קאברים של תופים. זה השני: 

6. נכנסתי לטינדר ול-OKCupid

היתי בזוגיות ברצף מגיל 23 ועד 45. לפני כן פגשתי אנשים בתיכון, בצבא, בטכניון. במציאות הפיזית. השנה גיליתי את העולם המופלא והלא נעים בכלל של מה שמכונה "האפליקציות", למרות שאני גלשתי בעיקר דרך המחשב. עולם עם חוקים משלו, שלוקח זמן להבין.

הכל היה חדש: צ'טים עם אנשים שנעלמים תוך שניות וחוסמים, אחרים שמשקרים בצורה שפינוקיו היה נדהם ממנה, דייטים עם אנשים מקסימים שאני לא נמשכת אליהם בכלל בכלל, כמה הודיניז שנעלמו אחרי סקס (לפחות אני נהניתי!), ועוד כהנה וכהנה חוויות מחשלות.

7. סדנה של שבוע שלם

בסוף מרץ, אחרי הפרידה וכמה אירועים רפואיים, עדיין היתי עמוק במשבר, בוכה הרבה כל יום – וגם התחלתי להבין שיש לי הזדמנות. אני לא תחת ההתניות של בן זוג. מה הוא רוצה לעשות, מה הוא רוצה שאני אעשה, כמה זמן פנוי יש לו וכמה כסף. לא רציתי להיות חופשיה, אבל אני חופשיה.

יש משהו מטורף שאני רוצה לעשות? 

חבר טוב המליץ על סדנה שעונה להגדרה. "זה כמו להכנס למכונת כביסה", אמר. שבוע שלם, קמפינג (משהו שלא עשיתי שנים רבות), עבודה רגשית ופיזית אינטנסיבית, ובלי אף אחד שאני מכירה. ללא ספק, צרור חוויות חדשות. 

8. מדיטציית טונגלן

בין שלל התרגילים שלמדתי ואח"כ גם תרגלתי עם לקוחות, אחד לא דמה לשום דבר אחר: מדיטציית טונגלן, וריאציה של מדיטציה מתוך הספר של פמה צ'ודרון "כשהדברים מתפרקים". במרכז התרגיל מדמיינים שוב ושוב, לסירוגין, רגע מאוד וטראומטי, ואז רגע נפלא בחיינו. כך שוב ושוב במשך 10 דקות. הרגע הגרוע היה רגע מהילדות, בו קרוב משפחה היכה ילד לידי. רגע נפלא היה עם האקס שאוהב אותי. וכך עברתי ביניהם, פעם ועוד פעם, עד שקסם קרה. הכאב העמוק הזה פג. לגמרי. היום אני יכולה לזכור את אותו הרגע בשלווה. זה מה שקרה שם, ואני בסדר עם זה.

סיימתי את השנה הזו במקום רגשי ומנטלי טוב מאי פעם, ואני מייחסת חלק מזה לתרגילים האלה שתרגלתי המון.

9. שוקו אגוזים

ארוחה קטנה ונחמדה שאני מכינה לעצמי לעיתים קרובות מאז שלמדתי:

• כף גדושה של חמאת שקדים או חופן קטן של קשיו/מקדמיה לא קלויים,
• 4 תמרי ברהי קטנים (או 1-2 מג'הול),
• 1-2 קוביות שוקולד 85% ומעלה, או כפית גדושה אבקת חרובים (טעים גם!),
• אפשר גם טיפה תמצית וניל אמיתית,
• כוס מים רותחים ולבלנדר לדקה.

10. טלפון נוסף ולסגור בסופ"ש

הסדנה שהשתתפתי בה היתה כל כך אינטנסיבית, שבקושי היה לי זמן לטלפון. הודעתי מראש לאנשים שלא אהיה זמינה שבוע, והצצתי בטלפון פעם ביום. חוויה מדהימה של ניתוק, שחרור, גילויים. היה למוח שלי מקום למחשבות חדשות, במקום להגיב כל הזמן למה שכבר קיים בחיי. 

החלטתי שאני רוצה לסגור את הטלפון שלי בסופ"ש ובחגים, כמו שהיתי עושה בעבר, אלא שזה כבר בלתי אפשרי. היום בקושי אפשר להגיע ממקום למקום בלי טלפון, שלא לדבר על לחנות או להכנס למסעדה. קניתי מכשיר נוסף והתקנתי עליו קו נוסף. נתתי את המספר שלו למשפחה ולחברים הקרובים ביותר, ואני סוגרת את הטלפון הרגיל הרבה מהזמן. לקח לאנשים זמן להסתגל, אבל עכשיו שוב הסופ"ש שלי שונה מאשר אמצ"ש, וכל ערב רגיל יכול להפוך לערב שקט ומיוחד.

11. טיפול פיזי קבוע

כאב חד ועז בישבן הקפיץ אותי באחד הלילות. וואו, מה זה? דאגתי מאוד. אני מכירה כמה אנשים שסבלו נורא ולאורך זמן מכאבים כאלה. אין מצב, אמרתי לעצמי, אעשה הכל להמנע מזה. זכרתי שיש אישה צעירה איתי ביוגה, שעושה טיפולים פיזיים, וקבעתי טיפול.

היא עשתה לי עיסוי רקמות עמוק, שכאב מאוד – אבל שחרר את כל השרירים בצורה שלא חוויתי אף פעם. קיבלתי עיסויים המון פעמים בחיי. החוויה תמיד היתה נעימה ומרגיעה, אבל מעולם לא הרגשתי השפעה פיזית, בטח שלא מעבר לאותו היום. הפעם כן. לגמרי. 

החלטתי לבוא אליה מדי שבוע לאיזו תקופה, והגוף שלי התחיל לצעוד אחורה בשנים. תוך חודשיים עשיתי תנוחות יוגה שכבר כמה שנים לא הצלחתי לעשות, ובהמשך גם תנוחות שאף פעם לא הצלחתי. הגוף שלי במקום מעולה, מעבר לכל מה שאני זוכרת. יכול להיות קשור גם לסעיף 14, תיכף.

תודה לליטל שניידר המהממת.

12. הפונקציות הקוגנטיביות של יונג

ממה, זה ממש שטחי הצורה שאת מבינה את שיטת "מיירס-בריגס".

אמרה לי בתי בת ה-19, במשך שנתיים בערך. 

מי שמכיר אותי, מכיר את החיבה העזה שאני רוחשת לסיווגי אישיות מסוגים שונים. מיירס-בריגס היא שיטת סווגי אישיות ותיקה שאני מכירה ומשתמשת בה – אבל רק בחלק הפשוט והמוכר שלה. ידעתי שיש לה חלק מפורט, מדויק ומעמיק, והתעצלתי ללמוד אותו. השנה סוף סוף הפשלתי שרוולים ולמדתי את החלק הזה. לא לגמרי קל, כי יש סט שלם של מושגים שכל אחד מתבסס על השני. מצד שני, זה גם לא קוונטים 2.

יונג מדבר על 8 פונקציות קוגנטיביות שיש לכולנו, אבל הן מסודרות אצל טיפוסים שונים בסדר שונה לגמרי. הראשונות חזקות ואוטומטיות, הבאות בתור אחריהן חלשות יותר והאחרונות הן נקודות עוורות. עם הגיל ועם ההתפתחות האישית אפשר לפתח את כל ה-8, ולכן שווה להבין מה החזקות שלנו, שאנחנו משתמשים בהן בהגזמה, ומה החלשות ששווה לפתח.

יש פונקציות של איסוף מידע ופונקציות של קבלת החלטות, פונקציות יכולות להיות מופנות פנימה (מידע מבפנים) או החוצה (מידע מבחוץ), המקום של הפונקציות בתוך הסידור נושא משמעות, ויש התאמה בין פונקציות שונות ביחסים אישיים. כלי חזק ומרתק שאני שמחה שלמדתי. גם בתור קואצ' וגם כאדם שמסתובב בעולם. לפעמים היתי מקשיבה לסרטונים וצוחקת מרוב התלהבות ועניין, איך הם מתארים כל כך טוב סיטואציות שלי ושל אחרים שלא הבנתי ככה עד היום.

להבין מיירס-בריגס בצורה שטחית. או: מאמר שלי על הפונקציות הקוגנטיביות. או: סרטון שמתחיל להסביר את הפונקציות הקוגנטיביות. 

13. שימשתי "נהגת מלווה" לבתי

איזו חוויה. לשבת באוטו, בלי ברקס, בלי הגה, ולתת לילדונת הזו לשלוט באוטו, בחיים של שתינו ובחייהם של אחרים. היה נורא קשה לסמוך עליה, והיא גם עשתה איזו שטות מדי פעם, שהלחיצה אותי עוד יותר. עם כל כמה שהשתדלתי לנשום ולהיות רגועה, הלחצתי אותה וחטפתי כאבי ראש איומים. כל זה גם עלה לי שקל לק"מ, אגב. רעיון מעולה לדרוש מצעירים נהג מלווה, רק חבל שאני לוהקתי לסיוט הזה.

בתמונה: סוף סוף אני משוחררת מה"נהג המלווה" ויכולה להתרווח בספסל האחורי ולהתפלל בשקט לגורל טוב. ובאמת, היא כבר נוהגת לא רע בכלל.

14. לקחתי תוסף אנטי-אייג'ינג

הראשון שהצליח לבטל את ה"אנטי" המוחלט שלי כלפי המילה אנטי-אייג'ינג היה יובל נח הררי. בספרו "21 מחשבות על המאה ה-21" הוא מתאר תהליכי אנטי-אייג'ינג בתור אחד הכוונים שהאנושות שלנו צועדת בהם. צאי מזה, אמרתי לעצמי. פעם זה לא היה קיים והיתה רק רמאות. לא היום. אח"כ התחלתי לקרוא ולהתחיל להבין איפה עומד המדע בכוונים שונים של התהליך הזה.

השנה חבר טוב שלי, בן 73, סיפר שמצא תוסף חדש, אנטי אייג'ינג, והוא התחיל לישון ממש מעולה וגם מרגיש אנרגטי. החלק של האנרגטי לא הרשים אותי, כי חוץ מחודשיים של קורונה האנרגיה שלי כמעט אינסופית. אבל לישון טוב? היי, למה אני עדיין לא לוקחת את זה?

מדובר בתוסף שנקרא NAD+ והוא קשור למנגנון האנרגיה בתאים. אני ישנה נהדר כבר כמה חודשים, וכך גם אמי ועוד כמה לקוחות וחברות. לגבי אנרגיה, אני באמת במקום פיזי מעולה, וכל הזמן קישרתי את זה לטיפולים, יחד עם כל הספורט והיוגה. לאחרונה התחלתי לחשוב שזה קשור גם לתוסף.

כאן הכתבה על המדען שמאחורי התוסף, וזה הלינק לקניה שלי ב-iherb– אם מישהו מכם קונה ישירות מהלינק שלי, אני מקבלת דולר בקניה הבאה שלי (יש שם שניים שאמורים לקחת יחד).

15. ספרים שקראתי

בכל שנה אני מבטיחה לעצמי לקרוא ספר בחודש. הפעם עמדתי בזה לא רע, עד שהתחלתי לכתוב את הספר השני שלי, והפסקתי לקרוא. אז שוב השנה, הנה המלצה על 9 ספרים נהדרים שקראתי:

Never Split the Difference – הלהיט הבלתי מעורער של השנה. ספר ששינה את נקודת המבט שלי על מו"מ ועל תקשורת אפקטיבית בכלל. לא ידעתי למה אני צריכה ספר על מו"מ עד שהתחלתי לקרוא אותו והבנתי שאני נמצאת במו"מ כל הזמן, למשל עם הילדים שלי – רק לא משחקת את המשחק. אם תקראו השנה רק ספר אחד, זו ההצעה שלי. שווה את ההשקעה באנגלית, ויש גם אודיובוק. כאן כתבתי מאמר על הספר. 

מחסור – הלהיט השני. ספר שבהתחלה חשבתי שהוא משעמם ולא פרקטי, ולקראת סופו הבנתי איזה מהלך מחשבתי חשוב הושלם אצלי. מסביר את המלכודת והנזק המנטלי שנגרמים ממחסור – בעיקר בזמן ובכסף, ואת היתרונות המנטליים והפרקטיים שנוצרים כאשר משאירים מרווח תמרון. לאורך השנים קראתי למרווח תמרון "שוליים", ואפילו ידעתי ש"הכל מגיע מהשוליים", אבל עכשיו הבנתי לעומק איך ומדוע. כאן כתבתי מאמר על הספר.

המוח הנשי – שלב אחר שלב בהתפתחות הנשית, מהינקות ועד לזקנה. מהם ההורמונים השונים המופרשים בגוף האישה וההשפעה שלהם – הרגשית והמחשבתית. מרתק.

המוח הגברי – גם פה חיכו לי כמה פנינים שלא הכרתי.

איך ללטף קיפוד – אני לא קוראת הרבה רומנים. בעיקר כאלה שלקוחות כתבו, או כשלקוחות מבקשים ממני לקרוא – כי הרומן מייצג משהו שחשוב להם שאבין. כזה היה הספר הזה, וקראתי אותו בשקיקה תוך יומיים. סיפור אותנטי, ממש מהבפנים, על הטרדות מיניות, ילדות בקיבוץ, ונישואים בתוך ההדחקות של כל אלה. ספר אופטימי ומרתק.

הורות מהשורש אל הלבלוב – עוד המלצה של לקוחה מוערכת, מטפלת, שאמרה שהספר השפיע עמוקות על ההבנה שלה של טראומות ילדותה והקשר להורות שלה היום. ספר שמסביר לעומק את הקשר הזה, וגם הוא – בצורה פרקטית ובונה.

הסיפור של גוגל – מדי פעם מעניין אותי לקרוא על חברה כלשהי שיכולה לענות להגדרה של "הכי טובה בעולם" בתחום כלשהו. מי האנשים שבונים משהו כזה? ואיך המשהו הזה מתנהל עד שהוא מגיע לשם? מבחינתי זה ספר על כוח התמדה ועל התעקשות על ערכים וחזון. אפשר לחלוק על הערכים של גוגל, אבל קשה לחלוק על ההתמדה שלה בהם. שמחה מאוד שקראתי.

ככה לא מתנהגים – לא הצלחתי להתמסר עד הסוף לספר הזה, מאת זוכה פרס הנובל ריצ'רד תיילר, בתחום שאני דווקא אוהבת מאוד – החלטות כלכליות. למדתי כמה מושגים מעניינים, וזהו לבינתיים. הספר כנראה טוב, אבל אני לא בתקופה להתעמק במושגים המופשטים האלה. 

מוקף באדיוטים – קשה לעניין אותי בחלוקת טיפוסי אישיות חדשה, מעבר לאלו שאני אוהבת. היתי סקפטית גם לחלוקה של 4 טיפוסים (4 צבעים) – זה נראה לי מעט מדי. מסתבר שהחלוקה הבסיסית הזו של אריסטו, שמתאימה גם לארבעת היסודות – מאירת עיניים.

באוגוסט יצאתי במשך חודש עם גבר שהיה מתוק וחכם, אבל כל הזמן התלבטתי לגבי הקשר איתו. לילה אחד התקשיתי לישון בגלל ההתלבטות, ואמרתי לעצמי אוקי, אני אקום ואקרא ספר. לקחתי ספר חדש מהמדף, את הספר הזה, והתחלתי לקרוא. אחרי חצי שעה הבנתי מה קורה פה: הבחור פשוט לגמרי ירוק (יציב) מדי עבורי. קצת ירוק זה מעולה לי, ירוק לחלוטין – לא ילך.

16. הסרתי שיער מהרגליים בלייזר

אני בטח האחרונה, וזו אחת החידות בחיי: למה חיכיתי עם זה עד עכשיו? למה כל כך הרבה דברים היו אפשריים רק אחרי הפרידה המשברית הזו?

השנה סוף סוף השתחררתי מהסכין. שדרוג רציני. יש סדרה של טיפולים, אבל אחרי הראשון כבר בקושי היה אכפת לי ממה שנשאר, ועכשיו, אחרי הטיפול הרביעי, אני מבחינתי הולכת לשם עבור הפרוטוקול.

17. שלחתי בת לצבא

אחרי הרבה פחדים של שתינו, אחרי אכזבות במיונים, אחרי מחדל בלתי נסלח בו לא הסכמתי לקום מוקדם בבוקר להסיע אותה לבקו"ם… הילדונת שמחה, משרתת בתפקיד מעניין (תקשוב) ופציפיסטי למדי, עם חבר'ה חכמים ונחמדים בבסיס קטן. המקום קצת קר, אבל אמא קנתה לה באמאזון בגדים תרמיים. בקיצור – הכל בסדר והפז"ם דופק.

18. היתי שמחה בלי זוגיות

יום אחד, באחת הסדנאות בהן השתתפתי, תוך כדי ריקוד, חשבתי לעצמי,

ריצ'רד קוק אומר שההגדרה של אושר היא ליהנות מזמני העבודה ומזמני הפנאי במידה שווה. אני חושבת שאושר זה ליהנות מזוגיות ומלא-להיות-בזוגיות במידה שווה.

קשה לתאר כמה חדשנית המחשבה הזו היתה עבורי. מה ז'תומרת, במידה שווה? אני אוהבת להיות בזוגיות. זוגיות תמיד היתה מקור אושר בחיי. אני לא יכולה להיות שמחה לא בזוגיות. אבל רגע, אולי כן? שאלתי את עצמי מה הבעיה שלי, והגעתי למסקנה שאין לי שום בעיה. אני שמחה וצוחקת, והחיים שלי מלאים בכיף, משמעות, סיפוק וגם אהבה. 

וכך עברו עלי כמה חודשים שבהם שוטטתי וצ'וטטתי בחריצות אופיינית ברחבי הטינדרלנד, אבל גם ברוגע. אני רוצה להיות בזוגיות, אבל אני לא באה לפתור בעיה. אני שמחה גם עכשיו. לקראת סוף השנה כן התחיל משהו טוב ומשמח, שאני חושבת שלא היתי מתחילה בתוך המצב ההסטרי והאובססיבי הקודם. 

19. לא להסתרק

תמיד רציתי שיהיו לי תלתלים. פעם אפילו ניסיתי לעשות "פרמננט" שהיה ממש מכוער. עד שפגשתי את זהר שמר שעשתה לי גזירה מיוחדת וצוותה עלי שלא להסתרק. רק לפני חפיפה מותר. עכשיו אנשים שואלים אותי: סאלי, עשית תלתלים?

(בתמונה עם זהר המהממת, זה אחרי סירוק אז לא רואים) 

20. שילמתי על ספוטיפיי ויוטיוב פרימיום

כבר אמרתי שהשנה הצלחתי להניח לכל מיני קבעונות שהיו לי. עוד דוגמא: לא לשלם על כל אפליקציות. למה חיכיתי כל כך הרבה? עכשיו יש לי: בלי סוף שירים שאני אוהבת וזמינים בצורה נוחה, פלייליסטים שנוצרים אוטומטית ובאמת מתאימים לי, טיימר לשים לי מוסיקה לפני השינה ועוד – ספוטיפיי. אפס פרסומות, להקשיב להרצאות כשהמסך כבוי או כשאני עוברת לאפליקציה אחרת – יוטיוב פרימיום. מבחינתי, איכות חיים ששווה כל שקל.

21. חליתי בקורונה וחוויתי הפרעת קשב

הקורונה שלי כבר נחפרה בלי סוף, וללא ספק הביאה בכנפיה הלא נעימות שפע חוויות חדשות: פעם ראשונה שפחדתי למות ממחלה, פעם ראשונה שלא יכולתי לעבוד, כמעט – במשך חודשיים, שהרגשתי מה זה כאב בריאות והתקשיתי לנשום המון פעמים ביום, פעם ראשונה שאפילו שיחה ערה עייפה אותי (שוב, במשך חודשיים), שהליכה איטית הטיסה לי את הדופק לשחקים, שישנתי כל כך הרבה שעות ביממה, כל יום.

קרו לי גם דברים מוזרים בזכרון ובריכוז, ולראשונה חוויתי סימפטומים של הפרעת קשב. בצורה קונסיסטנטית השארתי אוכל על השיש במקום להכניס למקרר, לפעמים לכל הלילה, ואז הוא עף לפח. כשיצאתי בבוקר ליוגה, חלפתי על פני שקית האשפה שהכנתי לי ליד הדלת לקחת החוצה, בלי להבחין בה. ישבתי עם לקוחות והרגשתי שהזכרון שלי פחות טוב. לפעמים התנצלתי ושאלתי משהו שאני יודעת בוודאות שפעם היתי זוכרת. לקח לסיפור הזה בערך 4 חודשים להסתדר.

לא מוצלח, אבל היי, הנה עוד כמה דברים שאני לא רוצה לשחזר אבל כבר לא פוחדת מהם. היה גם משהו מועיל בזה שסוף סוף הבנתי איך מרגישה הפרעת קשב, או פגיעה בזכרון שכנראה מגיעה עם הגיל מתישהו לכולם.

בתמונה: בחודשי הקורונה שלי, הריצות בערב הפכו לישיבה על ספסלים.

סיימתי שנה כואבת, אינטנסיבית, נהדרת, מחדשת. אני מסיימת אותה במקום טוב יותר מאי פעם, מכל בחינה אפשרית: פיזית, מנטלית, ורגשית. תודה לך 2021. שנת 2022, Bring it on. תני בראש.